צדקה מהפכת מדת דין לרחמים

[עםארץ]

היכן כתוב [מדרש או גמ'] שצדקה מהפכת מדת הדין למדת הרחמים?

[חיס]

תנחומא כי תשא יד
אמר רבי אלכסנדרי, גדול כחן של בעלי מעשרות, שהופכין את הקללה לברכה. שבכל מקום שנאמר בו השקפה, לשון צער הוא, שנאמר, וישקף על פני סדום (ברא' יט כח), וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמ' יד כד), בעד החלון נשקפה ותיבב (שופטים ה כח), וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מ"ב ט לב), כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים (משלי ז ו-ז). והשאר כלם פתרונם לשון צער, חוץ מזו, השקיפה ממעון קדשך וברך (דברים כו טו). ולא עוד, אלא שהופכין קללה לברכה.

כעין זה בירושלמי מעשר שני פרק ה' הלכה ה'

[עםארץ]

לא מצאתי שם

[יאיר]

בערך:
יד "ויתן אל משה ככלותו. כך פתח רבי תנחומא בר אבא, לך אדני הצדקה ולנו בושת הפנים (דני' ט ז). אמר רבי נחמיה, אפילו בשעה שאנו עושין צדקה לפניך, מביטין אנו במעשינו ואנו מתביישין. אין לנו שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית, שנאמר, כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך (דבר' כו יב), כל ענין אותו פרשה. השקיפה ממעון קדשך מן השמים (שם שם טו). אמר רבי אלכסנדרי, גדול כחן של בעלי מעשרות, שהופכין את הקללה לברכה. שבכל מקום שנאמר בו השקפה, לשון צער הוא, שנאמר, וישקף על פני סדום (ברא' יט כח), וישקף ה' אל מחנה מצרים (שמ' יד כד), בעד החלון נשקפה ותיבב (שופטים ה כח), וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מ"ב ט לב), כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים (משלי ז ו-ז). והשאר כלם פתרונם לשון צער, חוץ מזו, השקיפה ממעון קדשך וברך (דברים כו טו). ולא עוד, אלא שהופכין קללה לברכה".

[הבונה]

לכאורה המקור ברש"י בראשית יח, טז:
כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים.
אלא שבמדרשים מובא במקום מתנ"ע שכתב רש"י - מוציאי מעשרות:
אמר רבי אלכסנדרי גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכים דבר ארורה לברכה שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים (שמות רבה מא א)
ומעין זה בתנחומא (הרגיל) כי תשא יד.
ובמדרש אגדה בראשית יח טז

[עםארץ]

זה מופיע בבני יששכר מאמרי חדשי כסלו טבת מאמר ד אות קנב
אם יש למישהו אוצר החכמה יכול לבדוק שם איזה מ"מ הביאו ולכותבו כאן

[היא שיחתי]

בסוף ספר מהר"ח אור זרוע כותב כן שהוא משום עבד לווה לאיש מלווה דדנין לפי הנתבע והוא מבקש שידון בכסא של רחמים
נ"ל שהוא רק במהר"ח או"ז חדשים של אביטן

[חיס]

יש לעיין מכל הנ"ל האם דוקא במעשרות אמרינן שמהפכת מדת הדין למדת הרחמים ? או לכל צדקה ?

ומצאתי ב"משכיל לדוד" (בראשית י"ח ט"ז) בשם הנח"י ? וחולק עליו

ושוב ראיתי להרב הנח"י שכתב דלמעשר דוקא קרי מתנות עניים דאין לפרש על שאר מתנות עניים דבהדיא אמרינן התם בש"ס ?דזכות הצדקה אינה מהפכת מידת הרוגז לרחמים וכו' ע"ש.
ואחר המחילה ליתא.
איברא דהתם איתא לך ה' הצדקה וכו' א"ר נחמיה אפילו בשעה שאנו עושים את הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו
ויש לנו בושת פנים ואין לנו שעה שאנו באין בזרוע אלא כשאנו מוציאים המעשרות וכו'.
ומכח זה משמע ליה להרב דמאי דקאמר בתר הכי ר' אלכסנדרי גדול כחן וכו' הוא דוקא במעשר ולא בצדקה,
מיהו אי מהא לא אירייא דבתר הכי איתא נמי על המעשר מאי דאיתא בצדקה
וז"ל אפילו בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו אנו מביטים במעשינו וכו' בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאחרים חולק עמו בשוה,
אבל הקב"ה כל העולם שלו וכו' ולא אמרתי לך שתתן לי אלא מעשר וכו' הוי לך ה' הצדקה ע"כ
הרי שבההוא אנפא דאמרו על הצדקה אמרו נמי על המעשר.

[חיס]

אין לי מידע כרגע מה הר"ת הנח"י

ומצאתי בברכי יוסף שנקט כך בפשיטות

[עשוי לנחת]

אין לי מידע כרגע מה הר"ת הנח"י

ומצאתי בברכי יוסף שנקט כך בפשיטות

זה לא הנחלת יעקב בסוף?

[חיס]

אין לי מידע כרגע מה הר"ת הנח"י

ומצאתי בברכי יוסף שנקט כך בפשיטות

זה לא הנחלת יעקב בסוף?

יישר כוח להרב "עשוי לנחת" שליט"א
מצאתי ב"נחלת יעקב" ראה כאן

[חיס]

קיבלתי באישי מ"נחל קדומים"

האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי וגו' (בראשית מח טו).
כתב רבינו אפרים ז"ל: הזכיר שני פעמים 'האלהים' לפי שלא תאמר שהוא מדת הדין אינו מרחם באותה מדה, לכך אמר 'האלהים הרועה אותי מעודי' כי בשעה שעושים רצונו של מקום תתהפך להם מדת הדין למדת רחמים, עד כאן לשונו.
ועם היות כי כדאי זכות האבות ועליונותם המופלא ודבקותם בו יתברך תדיר להפוך מדת הדין למדת רחמים, לפי רוב הענוה וגם ללמד לבניו יעקב אבינו ע"ה תלה הדבר במעשה הצדקה שעשו, ואמרו רז"ל (שמו"ר מא א) שהצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים. וכתבו התוס' פרק קמא דבתרא ( ) על פסוק 'ויהיו מוכשלים לפניך' (ירמיה יח כג): לפניך זו צדקה ,כמו שאמר הכתוב (ישעיה נח ח) 'והלך לפניך צדקך' עיין שם. ואברהם אבינו ע"ה הפליא לעשות צדקה וחסד כמפורסם, ויצחק אבינו ע"ה מצינו שהפריש מעשר כמו שאמרו ז"ל על פסוק (כו יב) 'וימצא בשנה ההיא מאה שערים', אומד זה למעשרות. ויעקב אבינו ע"ה אמרו בתנא דבי אליהו 'קטנתי מכל החסדים' (לב יא), אין קטנתי אלא מעט, ואין מעט אלא צדקה כמו שאמר הכתוב (משלי טז ח) 'טוב מעט בצדקה', וגם נהג מעשר. וז"ש 'האלהים' מדת הדין אשר התהלכו אבותי לפני"ו, כלומר שעשו צדקה על דרך לפניו שכתבו התוס' ובזה נהפך מדת הדין למדת רחמים וגם אני עשיתי צדקה, ולכן 'האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה' שנהפך מדת הדין למדת רחמים.