הודעהעל ידי אחד היה אברהם » א' אוקטובר 27, 2013 6:13 pm
ליקוטי הלכות יו"ד, הלכות מלמדים הלכה ד, אות ז: וזה בחינת כלל כל התורה שהוא להאיר אור הנקודה הקדושה כנ"ל ועל כן רוב מצוות התורה הם תלויים בעת וזמן, כי צריכין לקבל אור הנקודה כפי העת והזמן, כגון בימי החול מקבלין הנקודה על ידי תפילין, ובשבת ויום טוב על ידי קדושת עיצומו של יום, ובפסח על ידי אכילת מצה וארבע כוסות וכו', בסוכות על ידי סוכה ולולב, בראש השנה על ידי שופר וכו', וכן בשארי זמנים קדושים, וכן אפילו המצוות הנוהגות בכל זמן בוודאי אין יום דומה לחבירו ואין אדם דומה לחבירו, כי ביום זה מזמין לו ה' יתברך מצוות ביקור חולים, ובזה היום מצוות הלבשת ערומים, וביום אחר הכנסת כלה, וכיוצא בזה. וכן אין אדם דומה לחברו, כמו שראינו בכל הצדיקים והיראים שלפנינו, שזה עסק יותר בתורה, וזה עסק יותר בתפילה, וזה נזהר ביותר במצווה זאת, וזה באחרת. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל "אביך במאי זהיר טפי", וכמובא בכתבי האר"י ז"ל מזה, והכל כפי הנקודה השייך לליבו של זה בעת ההוא וכנ"ל. וכן אין הלימוד של כל יום דומה לחבירו, כי ביום זה לומדין כאן, ולמחר במקום אחר, או בספר זה להלן יותר, או בספר אחר לגמרי. וזה בחינת השיר של יום, שבכל יום ויום יש בו שיר מיוחד - כפי הנקודה הקדושה השייך לכלליות ליבות בני ישראל באותו היום, כי יש בענין זה בחינות הרבה בכלליות ישראל ובפרטיות וכנ"ל. וזה בחינת הסדרים של התורה שקורין בכל שבוע ושבוע סדר אחר בתורה, וגם הסדר נחלק לשבע פרשיות - כנגד שבעת ימי השבוע, הכל כדי לקבל בכל שבוע ובכל יום אור הנקודה השייך לליבו בעת ההיא דייקא כנ"ל. וזה בחינת "יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת", כי הכל כפי העת והזמן - כן נמשכין דיבורים מלמעלה, וצריך כל אחד להשתדל ולהתחזק לדבר הדיבורים כפי העת, כדי לקשר עצמו להנקודה השייך לליבו בעת ההיא כנ"ל.