ויתיישב יותר לפי זה, ועל דרך ששמעתי בשם הגר"א על הברייתא [שבת יב, ב] לא יקרא לאור הנר שמא יטה, אמר רבי ישמעאל בן אלישע אני אקרא ולא אטה, פעם אחת קרא ובקש להטות, אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר. ואמר דהכי פירושו, דבאמת במשנה [שם פ"א מ"ג] ליתא הטעם שמא יטה, ורק שבברייתא פירשו הטעם, ועל כן מלאו לבו לקרות, ואחר כך שראה שכמעט בא לידי תקלה אמר כמה גדולים דברי חכמים ז"ל שאמרו לא יקרא לאור הנר בסתם, ולא פירשו הטעם שמא יטה.
האם באמת הקטע הזה מצוי בספרי הגר"א (וביותר שנדפסו עד תקצ"ג)?
הקטע הנזכר בתוספת נמצא בחידושי מהרצ"ח שבת יב, ב בשם הגר"א, ומשם נכנס בספר קול אליהו ודברי אליהו.
תודה למשיבים.
