מקור לאמירת 'ויכולו' בשניים

[תג של זהב]

מנין המקור לאמירת 'ויכולו' בליל שבת בשניים, עד שמי שפספס מחפש אחר מישהו לומר יחד עימו.

רגילין לומר כי 'ויכולו' הינו אמירת עדות על מעשה שמים וארץ, ועדות נאמרת בשניים. וא"כ יש גם להקשות כיצד את הקידוש על היין אמרינן ביחידות.


----
נ.ב. צחות: פעם מאן-דהו סיפר כי בב"ב קיים בינות למאות הגמחי"ם, גמ"ח ויכולו למי שעדיין לא אמר ויכולו בשניים...

[שבטיישראל]

כן פסק במשנ"ב
ואכן המדובר במנהג די חדש שנתקבלה בשנים האחרונות

[עשוי לנחת]

וכמדומה שמעתי פעם שלפי החזו"א אין צורך לומר זאת בשנים, ואולי גם אמר שלא צריך לעמוד בויכולו [ויתכן דלשיטתו שאין לזה דין עדות, וממילא גם א"צ שיהיה בעמידה]
ואיני זוכר כעת מקור לכך, מי שיודע שיגיד מקור.

[לומד טהרות]

מנין המקור לאמירת 'ויכולו' בליל שבת בשניים, עד שמי שפספס מחפש אחר מישהו לומר יחד עימו.

ובכן הסכת ושמע לגלגולו של מקור כפי שהעליתי בחכתי לפני זמן לא רב
בגמ' מבואר שצריך לומר ויכולו אלא שלא כתוב מתי
והנה בנוסח הקדום לא היו אומרים ויכולו בתפילה בלחש, וכתבו הגאונים שיש לאומרו לאחר שמו"ע שאז כולם עומדים כיון שאמירת ויכולו היא עדות למעשה בראשית וקי"ל עדות בעמידה
ולאחר מכן כבר נכנס ויכולו לתפילת לחש. ונתקשו הראשונים [שנראה מדבריהם שלא ידעו כלל מהטעם הנ"ל שהוא כדין עדות, המופיע בגאונים] מדוע אומרים גם ויכולו לאחר התפילה? ותי' בעל התרומה [שהוא מבעלי התוס'] דמכיון שביו"ט שחל להיות בשבת אין אומרים ויכולו בתפילת לחש, והוצרכו לאומרו לאחר התפילה, וע"כ תקנו לאומרו בכל שבתות השנה לאחר התפילה ביחד. וכן היא ד' התוס' והרא"ש.
ובטור סי' רסח כתב וז"ל וחוזרים ואומרים ויכולו בציבור משום י"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפילה שמתפללין אתה בחרתנו ואז צריך לאומרו מפני שלא אמרוהו בתפלה ואגב זה תיקנו לומר בכל השבתות וגם להוציא מי שאינו יודע אותו וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית וכתיב ועמדו ב' האנשים ודרשינן (שבועות ל) אלו העדים שצריכים להעיד ביחד ומעומד ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד עכ"ל.
ומש"כ בטעם השני שהוא מדין עדות שצריך לאומרו ביחד ומעומד, אינו קיים בשום דעה בראשונים ואזכור המילה "ביחד" אינה מופיעה אלא בשי' בעלי התוס' שכתבו זאת לאפוקי מתפילת לחש שאומרו כל אחד לחוד, אבל לא משום עדות שהרי לא ידעו כלל מטעם זה, ואלו הראשונים שכתבו לטעם עדות בכלל לא היה להם אמירת ויכולו בתפילת לחש, ולא כתבו אלא שצריך מעומד משום עדות.
ומכאן הגיעו הפוסקים שצריך שניים לעדות ותמהו מאוד שהרי לא קי"ל שצריך שניים יחד לאמירת עדות וכו' וכו' ואידך זיל גמור.

[חכם באשי]

נ.ב. צחות: פעם מאן-דהו סיפר כי בב"ב קיים בינות למאות הגמחי"ם, גמ"ח ויכולו למי שעדיין לא אמר ויכולו בשניים...

שכחת את ההמשך:...
פעם בעל גמ"ח 'ויכולו' נסע לחו"ל, כדי לאסוף ממון כדרך בעלי מוסדות וגמ"חים. הגיע איש החסד להתרים נדיב מפורסם, שאלו הנדיב: עבור מה אתה אוסף? - יש לי גמ"ח, ויכולו, עונה האיש, ומספר בקצרה את התועלת העצומה של גמ"חו. ולשם מה הנך צריך ממון עבור גמ"ח כזה? - הא, כשנסעתי עכשיו לחו"ל הוצרכתי לשכור אדם חילופי...

[אדמו''ר]

רגילין לומר כי 'ויכולו' הינו אמירת עדות על מעשה שמים וארץ, ועדות נאמרת בשניים.

לא זכיתי להבין, וכי עדות בבית דין, אומרים אותה שני העדים בבת אחת?

[בחושךאור1]

למיטב זכרוני בערוך השולחן פוסק שלא צריך לאמרו בשניים.

[מורה צדק]

לענין אמירת ויכולו שהיא כעדות, מצינו שיש לאמרה מעומד, מחמת שדומה לעדות שהשי"ת ברא את השמים ואת הארץ ומלאכי השרת אומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר, ועדות נאמרת מעומד, מאירי שבת קיט: וכל בו סי' לה וכן בא"ר סי' רסח ס"ק יב ובשל"ה שבת תורה אור יא. ובש"ע סי' רסח ס"ז כתב לאמרו מעומד, ועי' ב"י סי' רעא שכתב לענין ויכולו דקידוש דלא הקפידו בזה כ"כ שיצטרך לאמרו בעומד, אך בש"ע ס"י כתב לאמרו מעומד, ויש לזה טעם ע"פ הסוד, ועי' בזה בשעה"כ דף ע' ע"ב.

ומ"מ דעת רבים מן הפוסקים שיכול לאמרה אף יחיד, ועי' ט"ז סי' רסח סק"ה דכתב דיחיד המתפלל אין חוזר לומר ויכולו דאין עדות ליחיד, ועדה שלימה בעינן להעיד להקב"ה דהיינו עשרה, ואם ירצה יחיד לאמרה לא יתכוון לשם עדות אלא כקורא בתורה, כנלע"ד. ועי' מג"א סק"י וכ"כ המשנ"ב ס"ק יט. ובמקו"ד עי' בכל בו סי' לה דכתב דאומרים כל הציבור יחד ויכולו וכולם מעומד, לפי שזה עדות אל השי"ת ביצירת מעשה בראשית ועדות מעומד וכ"כ האבודרהם והטור. אך כתב הא"ר ס"ק יד דגם יחיד צריך לאמרה, דכל האומר ויכולו בע"ש נמחלים עוונותיו, וכן שמכפרת כפרה אדומה כמש"כ הראבי"ה שבת סי' קצו ונתבאר במקומו. וכ"כ בכה"ח ס"ק לה, חזו"א או"ח לח י, אור לציון, ילקוט יוסף שבת ח"א עמ' ריג ושיבת ציון ש"ד אות מח.

ומה שהקשה פותח האשכול למה בקידוש אומרו יחיד, לענ"ד הקידוש אינו קשור כלל לענין עדות
וראיתי מקור לאמירת ויכולו בקידוש, באספקלריא לענייני דיומא, באיכה רבה ב' גבי ר' אלעזר בן שמוע הכהן שהיה אחרון עשרה הרוגי מלכות, ונהרג בליל שבת, והתחיל לקדש בקדוש היום, א"ל הניחוני עד שתצא הנשמה, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות יצאת בת קול ואמרה אשריך אלעזר בני, בעוה"ז היתה נשמתך דומה לאלקים ויצאה נשמתך באלקים.

[אורייתא!]

רגילין לומר כי 'ויכולו' הינו אמירת עדות על מעשה שמים וארץ, ועדות נאמרת בשניים. וא"כ יש גם להקשות כיצד את הקידוש על היין אמרינן ביחידות.

בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן כד, הביא דבתוס' פסחים ד' ק"ו ע"א ד"ה זוכרהו, כותבים דויכולו לא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו, ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום יום טוב שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומרים ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת.

[יאיר.]

עיין שבת ריש קיט: ובמל"ה שם.

[ישראל הר כסף]

יש לר' אשר וויס שיעור נפלא על זה בקול הלשון. בשיעורים לפרשת בראשית.
http://www.kolhashiurim.com/New/Ravs.as ... 7cBereshit

[שמואל דוד]

משנ״ב רסח - יט
אומרים בשנים שבזה אנו מעידים להקב״ה במעשה בראשית. [ועיין חזו״א].
יש לעיין אם יכול לומר ויכלו עם קרוב שפסול לעדות. אשמח בגמרא או סברא.

[יהודה בן יעקב]

בכל ביהכ"נ יש פסולי עדות: אב ובנו, ושאר קרובים. וע"כ דדי לנו בצורת אמירת עדות, אף שאינה כהלכתה.

[שמואל דוד]

כוונתי אם אומר בשנים - האם יש להשתדל לומר עם מי שכשר להעיד עמו.

[יהודה בן יעקב]

גם אני הבנתי דבריך כן, ומ"מ הוכחתי כנ"ל שאי"צ

[גל של אגוזים]

החזו"א סבר דוקא לא להגיד בשניים (או"ח סי' ל"ח)