היא שיחתי כתב:והאם יש עוד עניינים בהדלקת נר?
וזכר לדבר בדברי חכמים ז"ל כדמצינו במשנה ברכות נא: ...
מנין כתב:ומה שנהגו להדליק נר לעילוי נשמה, כנראה שהיו צריכים להאיר את בית הכנסת כדי שיוכלו להתפלל וללמוד, ומי שנותן נר למאור, עושה זאת לעילוי נשמת קרובו שמת.
בהרבה ספרים הביאו מהחובות הלבבות שהנשמה נהנית מנר. אבל המעיין בפנים יראה שמדובר שם על נשמת אדם חי שנהנית מכל אור שרואה.
רבינו בחיי שמות פרק כה
וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אף על פי שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר הוא שאמר: (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם".
עקביה כתב:בדברי הרמ"א שהזכרתי מבואר שיש עניין בהדלקת נר ללא קשר למאור.
מנין כתב:עקביה כתב:בדברי הרמ"א שהזכרתי מבואר שיש עניין בהדלקת נר ללא קשר למאור.
המג"א שם אומר שיעשה פתילות עבות להרבות אור. והביאו המ"ב.
מתון כתב:אפשר לציין גם מ"ש רבינו יהונתן מלוניל בעירובין פ"ה בביאורו מהות 'נפשות' שבבית הקברות: "בית שע"ג הקבר שהנר דולק בפניו ושומר הקברות יש לו דירה בו וכו'", מדבריו משמע שלהכי נקרא אותו בית "נפש" משום שהנר - שהוא לטובת הנפש - דולק בפניו.
שבטיישראל כתב:עי' באלף המגון שבמטה אפרים בסופו בדיני קדיש יתום קדיש יתום ויא"צ, שם ביאר ענין הדלקת נר נשמה בביהכ"נ ביום היא"צ, מכיון שביום היא"צ יש רשות לנשמה לרדת לעולם התחתון ויש הנאה לנשמה כשנכנס לביהכ"נ ומוצא שם נר דלוק לע"נ
עקביה כתב:מתון כתב:אפשר לציין גם מ"ש רבינו יהונתן מלוניל בעירובין פ"ה בביאורו מהות 'נפשות' שבבית הקברות: "בית שע"ג הקבר שהנר דולק בפניו ושומר הקברות יש לו דירה בו וכו'", מדבריו משמע שלהכי נקרא אותו בית "נפש" משום שהנר - שהוא לטובת הנפש - דולק בפניו.
ייש"כ על המקור!
נ"ל שפירושו של מר מחודש מעט. בסה"כ נפש הוא כינוי מקובל למבנה שעל הקבר, אלא שר"י מלוניל מוסיף שיש שם דירה לשומר ונר דולק שם. לאיזה צורך דולק הנר, זאת לא גילה לנו ר"י, ולנו לא נותר אלא לנחש.
מתון כתב:עקביה כתב:מתון כתב:אפשר לציין גם מ"ש רבינו יהונתן מלוניל בעירובין פ"ה בביאורו מהות 'נפשות' שבבית הקברות: "בית שע"ג הקבר שהנר דולק בפניו ושומר הקברות יש לו דירה בו וכו'", מדבריו משמע שלהכי נקרא אותו בית "נפש" משום שהנר - שהוא לטובת הנפש - דולק בפניו.
ייש"כ על המקור!
נ"ל שפירושו של מר מחודש מעט. בסה"כ נפש הוא כינוי מקובל למבנה שעל הקבר, אלא שר"י מלוניל מוסיף שיש שם דירה לשומר ונר דולק שם. לאיזה צורך דולק הנר, זאת לא גילה לנו ר"י, ולנו לא נותר אלא לנחש.
נראה כדבר פשוט שלכך נתכון, דאל"כ למה כלל הזכיר ענין הנר? הרי לכאורה הוא שלא מהענין, אלא ללמדנו הטעם שהמבנה שעל הקבר נקרא כך.
שייף נפיק כתב:עיין היטב בקב הישר בפרק העוסק בחנוכה. שכל נר שורה עליו קדושה ע''ש.
שאלה: ברצוני לידע ענין הדלקת הנרות שמדליקין לטובת נשמה, מה ענינה, ומה תועלתה בהדלקה בעלמא, דהא תינח אם לומדים תורה נגד אורה, יש להנשמה זכות, שלמדו תורה נגדה, אבל אם מדליקין שרגא בטיהרא, ואינם משתמשים לאור הנר הזה כלל, ובפרט אם מדליקין נר על קבר באמצע היום והולכין להם, איזה טובה יש להנשמה מזה כלל, וכן מאיזה מקור נובע מנהג הזאת, נא ילמדנו רבינו:
תשובה: הנה מנהג זה, להדליק נר לטובת עילוי נשמת, יסודתה בהררי קודש, וזכר לדבר בדברי חכמינו ז"ל כדמצינו במשנה (ברכות דף נ"ב ע"ב) אין מברכים בורא מאורי האש במוצ"ש על הנר של מתים וכו'. ובגמרא (שם דף נ"ג ע"א) איתא, כל מת שמוציאים לפניו נר ביום ובלילה אין מברכים עליו וכו', ורש"י ז"ל מפרש שם אומר: כל מת שהוא אדם חשוב ומוצאים לפניו נר ביום לכבודו, אף אם הוציאוהו בליל מוצ"ש אין מברכים עליו, לפי שנעשה לכבוד ולא להאיר וכו', עכ"ל. ועוד מצינו בגמרא (כתובות דף ק"ג ע"א) בצוואת רבי שצוה ואמר: נר יהא דלוק במקומי וכו'. ובשיטה מקובצת שם מבואר, שבצוואתו הזאת נכללין שתי דברים. האחד, להדליק נר במקום שמטתו מוטלת בשעת פטירתו, והשני, להליק נר על השלחן בערבי שבתות, עיי"ש. ועיי' בהגהות יעב"ץ שם.
וכתב המחבר בשו"ע או"ח הלכות יום הכיפורים סי' תר"י סעי' ד': נוהגים בכל מקום להרבות נרות בבתי כנסיות וכו', הגה, ונוהגים שכל איש גדול או קטן עושין לו נר (מרדכי ומהרי"ו) גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו (כל בו) וכן נכון, וכן כתבו מקצת רבוותא וכו' עכ"ל. וכתב שם במשנה ברורה, ס"ק י"ב, לאביו ולאמו, לכפר עליהם, ומשמע מלשון זה דסגי בנר אחד, ועיין בא"ר וכו', עכ"ל. והנה מלבד מה שהוא מציין שם לעיין בדברי האלי' רבה, עוד מקור לדבר זה מדברי הלבוש שכותב, שיש בהדלקת הנר משום כפרה למתים, וגם יש להם נחת רוח בנר שמדליקין בשבילם.
ודוגמתם מובא גם בספר מטה אפרים, עמוד רפ"ח בהגה, שכתב שם בזה"ל: ענין הדלקת נר יארצייט (וכן מה שמדליקין כל הז' ימים אחר פטירת האדם באותו בית שמת שם המת, וכן מה שמדליקין נרות בפני הגוסס בשעת יציאת נשמה) הענין הוא ידוע, כי יש נייחא להנשמה מהדלקת הנרות, והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת אורה, מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל. ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה. ואעפ"י שאור הזה הוא אור גופני, והנשמה היא אור רוחני זך ופשוט, וע"כ המשיל שלמה המלך ע"ה את הנשמה הק' לנר, כמו שנאמר, נר ד' נשמת אדם, ולכן בכל שנה ושנה אחר פטירת אביו ואמו או שאר קרובים, מדליקין נר בביהכנ"ס, הנקרא יאה"ר ציי"ט ליכ"ט, מחמת כי ביום הזה, נשמה יש לה רשות לשוט בעולם, ותבוא לבהכנ"ס ותראה הנר דולק בשבילה, ויש לה נח"ר מזה. ומזה הטעם היתה דולקת המנורה בבית המקדש, עבור נשמות ישראל שנפטרו, ולפי שז' עדנים יעברו על האדם מעת פטירתו, עד שיבוא על מקומו בשלום, ולכך היתה דולקת במנורה ז' נרות. ויש עוד הרבה טעמים וסודות בענינים אלו וכו', עכ"ל.
והנה מקור דבריו של המטה אפרים בריש דבריו הנ"ל, הוא מדברי רבינו בחיי פרשת תרומה, ובשו"ת תורה לשמה סי' תק"ב, מביא ג"כ את דברי הרבינו בחיי הנ"ל, ואח"כ הוא מוסיף וכותב שם בזה"ל: הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור, ואל תתמה ע"ז, כי גם מן הריח מצינו שהנשמה נהנית בעודה שוכנת בגוף וכו', וכ"ש האור שהוא יותר דק ורוחני מן הריח, וע"כ בתוך השבעה, אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות, וכמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בטעם ז' ימי אבלות, לזה מדליקין נר שם בעבור הנאת הנפש, אך אחר ז' שמסתלקת לגמרי מן הבית, אין טעם להדליק, וכן אם לא נפטר האדם שם, אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י"ב חודש בביהכנ"ס למנוחת הנפטר, וכן בכל שנה ושנה ביום היארצייט, והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר, שהוא מדליק הנר הזה, למנוחת הנפש פב"פ, ואז בקריאה זו שהיא מוציאה בפה, יגיע הנאה לנפש האדם הוא אפילו מרחוק, וכ"ש אם מדליק על המצבה עצמה, ששם משכן חלק מחלקי הנפש וכו'. גם דע, כי באור הנר יש ה' גוונים הידועים למשכילים, וכן זכר בר"ח, והם כנגד ה' חלקי הנפש שהם נר נח"י. וד"ז גם בדברי רז"ל בתלמוד הוא מפורש, במה שאמרו ה' שמות יש לנשמה, וע"כ אור הנר הוא דוגמא לנשמה, ולזה יהיה לה הנאה מן האור הנדלק על שמה. אך וודאי צריך להזכיר בפה, שהוא מדליק שמן זה למאור למנוחת ולעילוי נשמת פב"פ, וכאשר אמרנו וכו', ולכן וודאי טוב ונכון שהנר שמדליקין תוך ז' בבית, וכן תוך י"ב חודש בביהכנ"ס, וכן בכל שנה ביום היא"צ, צריך הבן עצמו ידליק הנר בידו בעבור אביו או אמו, ויאמר בפיו בכל פעם שמדליק, הריני מדליק שמן למאור נר זה למנוחת ולעילוי נפש וכו', ודבר זה נחשבה לו בכלל כיבוד אב ואם וכו' עכ"ל. [ועיין רש"י ז"ל מסכת ביצה דף ל"ט ד"ה משלהבת ומשמע משם שהוא דבר רוחני].
וכתב בס' שדי חמד, אבלות סי' צ"ה, דאף אם הי' אביו צדיק וחסיד מפורסם, צריך בנו לעשות כל סדר היא"צ מכמה טעמים, אי משום דאין צדיק בארץ וכו', והאדם יראה לעיניים, וכו', ואי משום דמדקדק עם סביביו כחוט העשרה, ואי משום דאיכא עילוי נשמה. ועוד דאיכא טעמא דאיתרע מזל הבן וכו' מרן החבי"ץ בס' חיים ביד סי' קט"ז. ובסי' קכ"ה אות ע"ט כ', דמבאר מדברי הג' יערות דבש ח"ב ד' מ"ד ע"ב, דלימוד היא"צ ושאר התיקונים לא על המת לבדו הוא, כי גם להחיים צריך לטוב לנו, ולכן אם אין צריך להמת מה שעושים החיים, בכל זאת אין לשנות לגרוע שום דבר. ועיין להג' שם אריה בשו"ת או"ח סי' י"ד, שהאריך לבטל מה שהתחילו לנהוג לבטל התענית היא"צ למי שאביו צדיק מפורסם, ואדרבה מרבים באותו יום משתה ושמחה, כמו שעושים ביום ל"ג בעומר להילולת רשב"י זיע"א, והאריך להוכיח שזה מנהג רע וצריך לבטלו, ואדרבה מצינו שכ' הפוסקים להתענות בימים של מיתת צדיקים עיי"ש באריכות.
וכיוצא בו כתב הגה"ק רבי אליהו גוטמאכער זי"ע האבדק"ק גריידיץ יצ"ו, בס' סוכת שלם כלל ג', שביום אשר יצא מן העולם החושך ובא לתכליתו, סובב עליו בכל שנה ביום ההוא אם יזכה להעלותו עוד יותר. וכן נשאר לו בכל פעם שנה תמימה שבאין סוף ובאין ערך נמצא מדריגות ומעלות וכו', ע"כ החיוב להתפלל בימי היא"צ עולמית עבור הנשמות אף אם המה בעולמם, והיו חסידים ואנשי מעשה, אכתי צריך לאכול לחם אבירים, ולהכין להם צידה לדרכם העולה במסילה וכו', עכל"ק.
ועיי' בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' י"ד, וכן בס' תורת משה פרשת פנחס, שמקובל שכשם שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, כן כל הצדיקים הזוכים לחזות בנועם ד', מתעלים ממדריגה למדריגה למעלה מהראשונה (אחר י"ב חודש) ויושב גם שם י"ב חודש, ושוב ביארצייט מעיינים בדינו ומתעלה, וכן לעולם, והנה ידוע דכל יו"ט הוא יום דין וצריך חטאת, והטעם כי אפילו אם כל ישראל צדיקים גמורים מכל מקום כשיגיע למקום או ליום המקודש יותר, צריך מירוק, כי מה שהיה זכות במקום או בזמן שהי' עוד עומד עד עתה, יחשב חטא במקום וזמן המקודש יותר. וזה טעם תענית ביום שמתו בו אבותיו, שאז עולים למדריגה קדושה יותר, וצריכים מירוק יותר. עכתוד"ק. ועיי' עוד מש"כ בתשובותיו חיו"ד סי' ק"ז עיי"ש.
וכעין זו מבואר גם בספה"ק דברי יואל מאדמו"ר הגה"ק מרן יואל ט"ב זי"ע האבדק"ק סאטמאר יצ"ו, בד"ת למוצאי יו"כ עמוד תי"ח, עפ"י מש"כ בספה"ק פרי עץ חיים (בשער התפילין), כי בכל פעם ופעם שמעלין את הנשמה ממדריגה למדריגה, אפילו לאחר כמה שנים, חוזרין להענישה על מצות ודקדוקים, כי כפי גדר עלייתה כן מדקדקין עמה. ובזה פירש מה שאמרו חז"ל (ברכות דף ס"ד) צדיקים אין להם מנוחה לעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל, כי לפי שמעלים אותם ממדריגה למדריגה, על כן דנים אותם עוד הפעם. ופעם אחת ראה מורו האר"י זללה"ה נשמת צדיק חכם גדול, שהיו דנין אותו כשהיו רוצין להעלותו למדריגה עליונה, והיו מענישין אותו, על שפעם אחת כשהיה מכוון בקדושת ובא לציון באמרו למען לא ניגע לריק, וע"י אותה הכוונה שכח והסיח דעת מן התפילין, עכ"ל מהרח"ו זללה"ה. ועל פי זה נתנו בספרים הק' טעם למנהג העולם, שעושין יארצייט ביום שמת בו אביו ואמו, ואומרים קדיש אפילו לאחר כמה שנים, אף על פי שאמרו רז"ל (עדיות ספ"ב) שמשפט רשעים בגיהנם אינו אלא י"ב חודש אמנם לפי שבכל שנה עולה הנשמה למדריגה יותר גדולה, דנין אותה מחדש, שיש עבירות שבעולם התחתון אינו נחשב לחטא, אבל בעולם של מעלה שפיר נחשב לחטא, ע"ד וסביביו נשערה מאוד, על כן צריך בכל שנה ושנה להתפלל עבורם.
ועיי' בספה"ק ברית אברם (הפטרת שבת הגדול פ"ג ב') להרה"ק יוסף משה מזלאזיץ זי"ע בשם הבעש"ט הק' זי"ע, מאמר מופלא עה"כ אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ד' ולחושבי שמו (מלאכי ג' ט"ז), כי אין הצדיק יכול לעלות ממדריגה למדריגה לאחר מותו, אם לא שדנין אותו בכל פעם, עד שדנין אותו על קלות שבקלות, ואחר שכבר דנו אותו על קלות שבקלות, אי אפשר עוד לבוא למדריגה יותר רק כאשר בני אדם מספרים למטה מתורה ומעשים טובים שלו, אז בא הצדיק שסיפרו ממנו לעליה גדולה, וכן בכל פעם ופעם. וכך מתפרש הכתוב, אז נדברו לשון נפעל, כשנדברו יראי ד', על ידי איש אל רעהו, היינו מה שמספרים איש אל רעהו מן יראי ד' הנפטרים, אז יש להצדיק עליה. וזה שננמר, ויכתב ספר זכרון לפניו, וגם להאנשים המספרים יש להם עליה, וזה שאמר ולחושבי שמו, כי הצדיקים הם המרכבה, נמצא כשחושב את הצדיק, הוא ממש חושב שמו.
וכדוגמתם כתוב גם בספר אזור אליהו מהגה"ק רבי אלי' זצללה"ה האבדק"ק דראהביטש יצ"ו, בשם הרה"ק רבי יעקב מנאראל זי"ע, דלכן עושים תיקונים ביום היארצייט, לפי שכל שנה עולה הנשמה למדריגה יותר גדולה, לכן צריך לדון אותה מחדש, שיש עבירות שבעולם התחתון אינו נחשב לחטא, אבל בעולם העליון נחשב לחטא, על דרך וסביביו נשערה מאוד, לכן צריך בכל שנה ושנה להתפלל עבורו ע"כ. ודבריו אלה עולים בקנה אחת עם האמור למעלה, ונביאים האלה התנבאו בסגנון אחת.
ובתניא רבתי (הלכות אבל סי' ס"ז) כתוב בזה"ל: ומנהגינו להדליק נר בלילה כל ז' ימי אבילות במקום שרחצו בו המת ע"ג קרקע, משום קורת רוח להנשמה, שחוזרת ומתאבלת עליו כל ז', עיי"ש.
ומובא בס' תשובות והנהגות ח"ג סי' שע"ט, שכפי שמקובל אצלינו, הבן או הבת מדליקין סמוך לכניסת ליל היארצייט, ולפני ההדלקה ראוי לתת קצת כסף לצדקה ולומר: הריני נותן (והנקיבה אומרת, נותנת) צדקה ומדליק נר לע"נ אבי (או אמי) פב"ב, יה"ר שיהא לע"נ לעלות מעלה מעלה בגן עדן, עכ"ל. ובשו"ת זקן אהרון מהד"ת יו"ד סי' פ"ו כתוב, דנר יא"צ שמדליקין לתועלת וזכרון נשמת המת, סגי באחד לכמה בנים, דזכרון אחד עולה לכולם, וטוב שישתתפו כל הבנים לקנות נר אחד עבור כולם, אכן הנרות שרגילין לנדב לצורך לימוד ותפילה, ויש תועלת מהם, שלומדים ומתפללים לאורם, פשוט דכל המרבה בצדקה הרי זה משובח, וכמו שעל כל אחד ואחד מן הבנים יש חיוב ללמוד או לומר קדיש בעד זיכוי נשמת אבותם, כן מחוייב כל אחד ליתן צדקה לעילוי נשמתם.
וכתב בשו"ת רש"ל, הובא במג"א סי' רס"א ס"ק ו', והביאו המשנה ברורה שם ס"ק ט"ז, שכשחל היא"צ בשבת, מדליקין הנר נשמה מערב שבת שידלק בשבת, ואם שכח להדליק נר, מותר לומר עכו"ם בין השמשות להדליק הנר, שמאחר שהעולם נזהרים בו, חשבינן ליה כלצורך גדול, דאין חילוק בין צורך גדול להפסד מרובה. ובשו"ת יהודה יעלה מהגה"ק רבי יהודא אסאד זצללה"ה אבדק"ק דונא-סערדעהאלי יצ"ו, בחלק שו"ע יו"ד סי' שט"ו פסק, שאם שכח להדליק את הנר היארצייט בכלל, ועבר היום בלי הדלקת הנר, אז יתן את מחירו לעני. וכתבו הפוסקים האחרונים, שאם חל יום היארצייט ביו"ט, אז לכתחילה יש להדליק את הנר לע"נ מערב יו"ט, ואם מחמת איזה סיבה לא הדליקו מערב יו"ט, יש אומרים דהוי נר של בטלה ואסור להדליקו ביו"ט. וי"א דשרי אם מדליקו בליל יו"ט בחדר שאוכל בו, דאז הוי כמו לצורך יו"ט ושרי. ויותר טוב שידליקנו בביהכנ"ס והמנהג להקל ועיי' מזה בשו"ת כתב סופר חלק או"ח סי' ס"ה, בקיצור שלחן ערוך סי' צ"ח ס"א. בערוך השלחן סי' תקי"ד אות ט"ו, באה"ל סי' תקי"ד ד"ה נר של בטלה, גשה"ח ח"א פרק ל"א, שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' י' וח"ז סי' ל"ב, שו"ת באר משה ח"ח סי' רכ"ט, שו"ת נצח יוסף ח"ב סי' כ"ה.
ובס' שמן ראש פרשת וישב עמוד פ"ו, מדבר ע"ד הענין שמבואר בספה"ק שהנשמה נמשלה לנר, דהנה רמ"א באו"ח סימן ו', כתב לבאר נוסח הברכה, רופא כל בשר ומפליא לעשות, שהפליאה הוא במה שהקב"ה שומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני, היינו הנשמה, בדבר הגשמי, ה"ה הגוף.
והכל הוא ע"י שהרופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות, ונשמתו משתמרת בקרבו ע"כ. והיינו כי באמת החיבור של הנשמה בגוף האדם, הוא תרתי דסתרי, להרכיב נשמה חלק אלקי ממעל שמתאוה לרוחניות עם חומר הגוף שהוא עכור וגם יסודו מעפר, והקב"ה הפליא לשלבם, שיתקיימו יחדיו. ודבר זה אנו רואים גם בנר, כי ידוע שאש ומים הם תרתי דסתרי, וכל משקה מכבה האש בטבעו, זולת השמן שמתקיימת יחד עם האש שאינו מכבהו ואדרבה הוא מוסיף לו אורה, ולכן נר ד' הוא נשמת אדם, כי חיבור הנשמה עם הגוף הוא דומה לנר, חיבור האש עם השמן.
והוא ע"ד מהות הנר, דהיינו הסוג שצריך להיות הנר של נשמה, הנה בספר לקט יושר (הלכות שבת עמוד מ"ט) כתב, שביום שמת בו אביו, מצוה מן המובחר להדליק נר שעוה מפני שהאור צלול ומאיר וניכר יותר עיי"ש. ובספר מועד לכל חי (פ"ג) מביא מתשו' יד אלעזר סי' צ"ח, שלא להדליק בחלב. וכן במנהגי דק"ק וורמיישא מרבי יוזפא שמש זצ"ל, בח"ב עמוד קי"ב איתא להדליק בנר של שעוה. ובס' אמרי נועם כתב רמז לנר של שעוה, שהוא ר"ת ה'קיצו ו'רננו ש'וכני ע'פר וכו'. ובשו"ת חתם סופר החדשות סי' ס"ח כתב, שהמנהג ביום היארצייט להעמיד נר משמן זית לפני הארון הקודש עיי"ש. ובס' טעמי המנהגים עמוד תפ"ב רמז לנר של שעוה או של שמן, שאותיותי' כמו אותיות נשמ"ה. ובהגדה של פסח דברי יואל אות ח' מביא, שכן נהג אדמו"ר הגה"ק מרן מסאטאמר זי"ע ביום היא"צ של אבותיו הק' זי"ע. ובהג"ה שם מביא משמו שאמר, שנר הכי חשוב לתועלת הנשמה, הוא הנר של שמן זית, ומצינו בצוואת הגה"ק בעל סמיכת חכמים זצללה"ה שצוה שאחרי פטירתו ידליקו לעילוי נשמתו בנר של שעוה, ולעומת כ"ז עיין בשו"ת מלמד להועיל, או"ח סי' כ"ב, שמותר להדליק לנר יארצייט אף בנר של נפט עיי"ש.
ולענין אם יכולים להדליק נר של יא"צ אף בנר של עלעקטרי, כבר דנו בזה האחרונים, כי בס' הדרת קודש (עמוד 18) מתיר. וכן כתב גם בספרו מועד לכל חי בדף י', וכן פסק גם בשו"ת משמיע שלום סי' י"ב, ובשו"ת הרדב"ז סי' קל"ב. אולם בשו"ת דבר הלכה סי' ל"ו ובשו"ת ירושת פליטה סי' ו', ובס' הדרת קודש בחלק המכתבים מכתב כ"ד פסקו, שאין להדליק נר נשמה בנר של עלעקטרי, וכן המנהג בישראל, וכן עיקר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 98 אורחים