קרבן פסח במצרים - השראת השכינה כבירושלים

[עתניאל בן קנז]

מובא בספרים שונים בשם 'עשרה מאמרות' לרמ"ע, אודות הקרבת קרבן פסח במצרים ובמדבר, שמפני השראת השכינה בו , היה בו קדושת ירושלים.
היש מישהו שיודע איה מקומו?
בתודה.

עשרה מאמרות קרבן פסח.jpg (109.11 KiB) נצפה 2192 פעמים

[לעמל יולד]

איני יודע מקור הדבר ברמ"ע מפאנו, אבל לדעתי זה ביאור הרמב"ן בהקדמתו לשמות, וא"כ מקור העניין יהיה בדבריו שם.

ז"ל: ונתייחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו ולכן חזר והתחיל בשמות יורדי מצרים ומספרם, אף על פי שכבר נכתב זה, בעבור כי ירידתם שם הוא ראשית הגלות, כי מאז הוחל. 

והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם, אז שבו אל מעלות אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה, ואז נחשבו גאולים. ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד. ע"כ

ותימה, שהתחיל ששני תנאים נדרשים שיחשבו גאולים, הראשון שישובו אל מקומם והשני אל מעלת אבותם, והנה גמר את העניין בזה ששבו אל מעלת אבותם ואף שטרם שבו אל ארצם כבר נחשבו גאולים?
(אם כי לא חזרו לארצם עד ספר יהושע, ועל כרחך לא יתכן לסיים סיפור הגאולה בתורה אחרי שמלאו תנאי זה, אבל עדיין דברי רבינו תמוהים).

ויתכן, שאף שטרם שבו לארצם, אבל כבר בגילוי השכינה בסיני כבר נחשבו גאולים, כי זה כל עניין ארצם, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בו.

ולענ"ד דבריו כאן מקור לנאמן לנושא האשכול.

[עתניאל בן קנז]

יישר כוחך.
אם כי אפשר לפרש ברמב"ן ש'מקומם' 'ומעלת אבותם', היינו הך...
היינו ד'מקום' אינו בטוי למקום פיזי, אלא כמו 'עד שתגיע למקומו', שהכוונה לדרגה מסוימת.

[לעמל יולד]

משמע מדבריו שכוונתו לארצם ממש מהמשך הדגש על הארץ: "וכשיצאו ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם, נבוכים במדבר"

[תורה מפוארת]

האמרי אמת היה אומר בפשטות על פי דברי התרגום יונתן של ואשא אתכם על כנפי נשרים שהביאם הקב"ה לירושלים בשעת פסח מצרים. וזה הכוונה באזהרת הכתוב ואתם אל תצאו וכו', אף שאתם בארץ ישראך על ידי הנשיאה בכ"ז לא תצאו.
ולדברי התרגו"י הנ"ל א"ש שאלתך.

[פילווישוק]

ז"ל הרמ"ע במאמר מעין גנים ח"ג 'סדר של פסח':
ובמכילתא דרשו ואכלתם אותו בחפזון חפזון מצרים, חפזון ישראל, חפזון שכינה, פירוש חפזון מצרים זה השר שלהם, טלה ממש כי על כן נקרא ע"ש זה מעקרא שהוא במלוי אותיות טית למד הא עם הכולל בגימ' קרבן פסח ומספרו צבאות, ושם זה לא נזכר בתורה כלל אלא לכבודן של צבאות ישראל ונברא המזל ההוא בצורה זו שהיא עתידה להתקדש לשמים ע"י קרבן זה אך שם טלה פשוט מספרו דם ומלואו תנ"ה. והנה דם היינו אדם בעל מום חסר אלף מאין לו מח בקדקדו כי לא בידו טובו ואעפ"כ יודע כבודן של קדשי שמים לפיכך היה נחפז שנאכל הפסח בארצו כדי שתתקדש מעין קדושת ירושלים לפנים מן החומה שהיא ראש עפרות תבל ר"ת תרע"א קסבר אולי יזכה גם הוא להרים ראש בקדושה ובטהרה. על כן אנחנו נצטוינו אז בא' מסימני החפזון מקלכם בידכם לכבוש את ארצו תחלה כמלא רועים אצל צאן קדשים כטעם רדה בקרב אויביך. אמנם היה חפזון ישראל לעוף אל תוך ארץ חפץ בקפיצת האויר כדאיתא בהגדה, וכן בתרגום יונתן ב"ע על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים, והוצרכו לכך שלא לאכול קדשים בחוץ. והסימן לזה נעליכם ברגליכם בסוד מטטרו"ן וסנדלפון שהם נעלים לרגלי שכינה כטעם והדריך בנעלים האמור לעתיד כאשר יחריב ה' לשון ים מצרים, והנעילה לנו את ההזמנה הזאת עד הגיענו אל אדמת קדש בגימ' שמות המרגלא שלעוצם קדושתם איתמר בם של נעליך, והיה חפזון שכינה להפריח אלינו שם במצרים במקום אכילת פסחים לפי המפורסם אוירה של א"י כדברי רבותינו וביחוד אוירה של ירושלים לפנים מן החומה והוא היה הולך עמהם במדבר...

[עתניאל בן קנז]

ז"ל הרמ"ע במאמר מעין גנים ח"ג 'סדר של פסח':
ובמכילתא דרשו ואכלתם אותו בחפזון חפזון מצרים, חפזון ישראל, חפזון שכינה, פירוש חפזון מצרים זה השר שלהם, טלה ממש כי על כן נקרא ע"ש זה מעקרא שהוא במלוי אותיות טית למד הא עם הכולל בגימ' קרבן פסח ומספרו צבאות, ושם זה לא נזכר בתורה כלל אלא לכבודן של צבאות ישראל ונברא המזל ההוא בצורה זו שהיא עתידה להתקדש לשמים ע"י קרבן זה אך שם טלה פשוט מספרו דם ומלואו תנ"ה. והנה דם היינו אדם בעל מום חסר אלף מאין לו מח בקדקדו כי לא בידו טובו ואעפ"כ יודע כבודן של קדשי שמים לפיכך היה נחפז שנאכל הפסח בארצו כדי שתתקדש מעין קדושת ירושלים לפנים מן החומה שהיא ראש עפרות תבל ר"ת תרע"א קסבר אולי יזכה גם הוא להרים ראש בקדושה ובטהרה. על כן אנחנו נצטוינו אז בא' מסימני החפזון מקלכם בידכם לכבוש את ארצו תחלה כמלא רועים אצל צאן קדשים כטעם רדה בקרב אויביך. אמנם היה חפזון ישראל לעוף אל תוך ארץ חפץ בקפיצת האויר כדאיתא בהגדה, וכן בתרגום יונתן ב"ע על פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים, והוצרכו לכך שלא לאכול קדשים בחוץ. והסימן לזה נעליכם ברגליכם בסוד מטטרו"ן וסנדלפון שהם נעלים לרגלי שכינה כטעם והדריך בנעלים האמור לעתיד כאשר יחריב ה' לשון ים מצרים, והנעילה לנו את ההזמנה הזאת עד הגיענו אל אדמת קדש בגימ' שמות המרגלא שלעוצם קדושתם איתמר בם של נעליך, והיה חפזון שכינה להפריח אלינו שם במצרים במקום אכילת פסחים לפי המפורסם אוירה של א"י כדברי רבותינו וביחוד אוירה של ירושלים לפנים מן החומה והוא היה הולך עמהם במדבר...

יישר כוחך!!!
סייעת בעדי. (אם כי לענ"ד הכוונה לקטע שהדגשתי באחרונה).
תזכה למצוות ולכל טוב.

[עתניאל בן קנז]

האמרי אמת היה אומר בפשטות על פי דברי התרגום יונתן של ואשא אתכם על כנפי נשרים שהביאם הקב"ה לירושלים בשעת פסח מצרים. וזה הכוונה באזהרת הכתוב ואתם אל תצאו וכו', אף שאתם בארץ ישראך על ידי הנשיאה בכ"ז לא תצאו.
ולדברי התרגו"י הנ"ל א"ש שאלתך.

יישר כוחך.
אכן דברי הת"י ידועים, אבל לא לזה התכוונתי.
איני זקוק להסבר כיצד אכלו את הפסח במצרים, אלא למקור ליסוד שכיון שבמצרים היה השראת השכינה, היה לזה קדושת ירושלים.
[ובזה התרגום יונתן ממש להיפך, שכתב שלא היה במצרים קדושה זו, ולכן הוזקקו להביאם לירושלים].


היסוד עצמו מובא ב'דרך פיקודיך' מצוה ו, חלק המחשבה. אולם מכיון שראיתי בכמה מקורות מציינים זאת בשם הרמ"ע, לכן בקשתי לעמוד על הדבר.
ותשוא"ח לכל העוזרים והמסיעים.