לאחרונה נתעסקתי בדברי התשב"ץ [ח"ב סי' קס"ג] שכתב בתו"ד דבר חידוש, דשליח ציבור מקיים מצווה מדאו', דכ' שם :
בדבר אחד שנשבע שלא יהא ש"ץ, והתיר לו התשב"ץ שבועתו, דש"ץ הוי מצווה דאו' דמוציא את הרבים בקדיש וקדושה וקריאת התורה דהוי דברים שבקדושה דילפינן מונקדשתי בתוך בני ישראל דהוי דאורייתא, והיות דאין נשבעין על המצוות שבועתו אינה שבועה כו' יעוי"ש
ולא הבנתי דב"ק, מדוע מקרי שמקיים מצווה מדאורייתא, דהא אף כל אחד ואחד מהציבור נמי מקיים המצווה דאורייתא בענייתו לקדושה [וכמבואר ברמב"ם שכך היה נהוג כבר שהציבור עונים ומקיימים המצווה], וא"כ ליכא מעליותא לש"ץ יותר מהציבור, אלא דגרים למצווה שתיעשה והוי רק שליח בדבר, וכי גרמא זו שגורם למצווה שתיעשה הוי מצווה דאו' בפנ"ע שלא יהא אפשר לישבע עליה?
ואף בקדיש שמוציא הרבים ממש והם רק עונים איש"ר, נמי קשה דאי מוציא הרבים אף הרבים יוצאים ידי"ח ומקיימים ומאי אולמיה מהציבור וכנ"ל. [ואף לא דיבר שם מצד שמוציא ידי"ח בתפילה ונימא שיסבור כהרמב"ם שהוא מדאורייתא אלא מיירי בקדוהש וכנ"ל].
אשמח אם יש לחו"ר הפורום ביאור בדבר,
ובכלל אם יש מ"מ בדבר אם שליח ציבור מקיים מצווה כל שהיא, ואם יש עניין לגשת חזן.