ראיתי בשבת ובשום אופן אינני מצליח להיזכר היכן, נידון לגבי מי שמחמיר לאכילת הדיוט בבהמה שנרבעה או רבעה או הרגה את הנפש.
מי יוכל לסייעני למצוא 'אבדה' זו.
כדכד כתב:לא מפורש בגמרא שמותר להדיוט ורק לגבוה אסור?
יוסף חיים אוהב ציון כתב:ספר טורי זהב על יו"ד - סימן קנג
שהם חשודין על הרביעה. והעובד כוכבים נזהר עליה דכתיב והיו לבשר אחד יצאו בהמה וחיה שאין בשרן נעשו אחד ויש כאן לפני עור ל"ת מכשול הכי אמרינן ר"פ אין מעמידין משמע מזה דאין כאן איסור רק משום לפני עור כו' אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא אין שום חשש איסור לענין היתר אכילה אפילו אם היא בהמה טהורה דאל"כ לאשמועינן דיש בבהמה טהורה איסורא אפילו דיעבד. אלא ודאי שאין איסור אכילה אפילו אם ודאי רבעה עובד כוכבים וה"ה בישראל שרבעה. והטעם ששנינו בפרק הגוזל (דף צ"ו) דבהמה שנעבדה בה עבירה דכולהו שוורים לאו למזבח קיימי כמ"ש רש"י שם ממילא להדיוט שרי אלא דיש לכאורה להביא ראייה לאיסור מדברי התוספות שכתבו בזבחים (דף ע"א) ד"ה ברובע כו' וז"ל פירש בקונטרס ע"פ ע"א או ע"פ בעלים שנאסר לגבוה ולא להדיוט דבשני עדים היה נאסר אפילו להדיוט וכן משמע בפ' האיש מקדש כו' עכ"ל והכי איתא בתמורה (דף כ"ח) בגמרא שהעדאת ב' עדים פוסלתו לאכילה ברובע ונרבע אבל באמת אדרבה משם ראייה להיתר דהטעם דאסור באכילה כשיש ב' עדים הוא מטעם שפרש"י בתמורה שם וז"ל שהרי הוא בסקילה עכ"ל וזה דוקא שנגמר דינו לסקילה וכן פרש"י דרובע ונרבע אסור להדיוט כשנגמר דינו. וכן הוא תלמוד ערוך בפ' ד' וה' (דף מ"א) ת"ר ממשמע שנא' סקול יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה מת"ל לא יאכל את בשרו מגיד לך הכתוב שאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה הרי לפניך דאם שחטו קודם שנגמר דינו מותר באכילה ולפ"ז צ"ל דההיא דתמורה וכן מה שכתבו התוס' בזבחים שזכרנו מיירי אחר גמר דין שדנו השור לסקילה וע"כ אין בזמן הזה שום איסור לאכילה אפי' ברובעו ישראל בפני ב' עדים כיון דליכא גמר דין וראיתי מי שהורה לאיסור אכילה בזה וטעות הוא
יוסף חיים אוהב ציון כתב:ויש על זה מהרש"ק בעבודת עבודה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 151 אורחים