אליהוא כתב:יש לציין כי ידוע בשם הגר"א שעל וימררו יש קדמא ואזלא דהיינו שעי"ז קדמה הגאולה. אך כיון שאין כזה מאחז"ל בדקתי שוב, ואכן מקורו מפוקפק בקול אליהו בשם ליקוטי תורה ולא נמצא שם.
הרי בדברי חז"ל אינו מפורש הטעם שנפטרו בר"י שנה תמורת ד' מאות שנה וטעם קושי השעבוד טעם הגון הוא וא"כ מה מני יהלוך לרבינו הגר"א לרמזו במקרא בטעמיו. (אך אני מצאתי בקול אליהו שמביא מהגר"א ביאור למדרש שאין מקורו אלא מן המכונה 'מדרש פליאה' והוא פלאי ואין להאמין שיצא כן מפי הגר"א).
*****************************************
ולא אמנע טוב מן החברים להביא בכאן כפתור ופרח, נחמד אף נעים, בענין זה שמביא האדר"ת ביומנו (כת"י) מה ששמע מהגאון הנפלא רא"ב קאמאי גאב"ד ור"מ מיר:
ותו"ד בהקדם התמיה מפני מה יהושע קדשה לשעתה ולא לעתיד לבוא ואילו עזרא קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. [וידועים דברי הרמב"ם שזה בזכות וזה בכיבוש וידוע ג"כ ביאורו הנעים של הגרח"ס בקרא דמי אתה ההר הגדול וכו']. והנה בדברי חז"ל מבואר בכמה מקומות ששעבוד מצרים הוא תשלום לארץ לישראל.
ומעתה צא ולמד:, הקב"ה גזר ד' מאות שנה שעבוד והבטיח נחלת י' ארצות, נמצא שכל ארץ עולה לארבעים שנה שעבוד.
אלא שג' ארצות לא נחלנו ולא ננחלם אלא לעתיד לבוא כמבואר בדחז"ל.
וא"כ 120 שנה א"צ לשלם עליהם בשעבוד.
ובמצרים נשתעבדו מאתים ועשר שנה, וחסר מאה תשעים שנה ממה שנתחייבו.
אלא שכאמור, ג' ארצות לא נחלו, נמצא שמאה ועשרים שנה לא היו צריכים להשתעבד.
הרי שיש להפחית ממאה תשעים שנה החסירים, מאה ושערים שנה, ונשארו שבעים שנה בחובת גזירת שעבוד בכדי להשלים מקנתם על ארץ ישראל. ולכך לא יכל יהושע לקדש גם לעתיד לבוא, שלא נשלם התשלום על הארץ.
ושבעים שנה חסירים אלו, פרעו ישראל בשבעים שנה של גלות בבל! ולפיכך עם תום שבעים שנה בגלות בבלה, כשנשלם התשלום על ארץ ישראל, עלה עזרא וקדשה לשעתה ולא לעתיד לבוא.
עכ"ד דברי הגאון רא"ב קאמאי בתוספת הסבר. בהמשך אביא את הדברים במקורם שיש בהם איזה תוספות שלא נתבארו אצלי.