עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
לייטנר כתב:עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
כנראה, כוונתו שהאיחול 'תתחדש' הגיע מהרמ"א, כי שורש חד"ש בבניין התפעל מופיע כב במדרש.
עני בן פחמא כתב:לייטנר כתב:עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
כנראה, כוונתו שהאיחול 'תתחדש' הגיע מהרמ"א, כי שורש חד"ש בבניין התפעל מופיע כב במדרש.
כן לזה התכוונתי.
אילון גלעד (פורסם באדר"ח אד"ר תשע"ט) כתב:לברכה תִּתְחַדֵּש אין אח ורע בשפות אחרות. אין זה אומר שדוברי שפות זרות יתקשו, למשל, לברך את מי שהגיע לעבודה בחולצה חדשה — דוברי רוסית יברכו סוֹבְּנוֹבְקִי ("עם דבר־חדש"); הונגרים יאמרו הַסְנַיָּ'/בִשֵׁלד אֶגֶשֶׁגָל ("השתמש/לבש בבריאות"); דוברי יידיש יגידו טְרוֹג גֶזוּנְטֶרְהַייט ("לבש בבריאות"); וטורקים יאמרו גוּלֵה גוּלֵה קוּלָן ("השתמש בשמחה"). אלא שכל הברכות הללו משמשות לתיאור בגדים, והן לא יופנו למי שהפציע בתספורת רעננה, זכה לקידום או החליף תמונת פרופיל בפייסבוק — מקרים שבהם דוברי העברית ישלפו בקלות את הברכה "תתחדש".
בשפות זרות קיימות כמובן גם ברכות כלליות, כמו congratulations האנגלית, מַבְּרוּכּ הערבית או גְרָטוּלִירֵן הגרמנית. אבל ברכות אלו ישמשו גם במקרים שבהם דוברי עברית לא יגידו "תתחדש" (למשל — אחרי הצלחה במבחן, או לרגל אירוסים). אם כן, נראה שתתחדש היא מילה מיוחדת, אך מדוע אנו משתמשים דווקא בה?
כדי להשיב על כך יש לחזור לקרקוב של המאה ה–16, לימים שבהם סערה ישיבתו של רבי משה איסרליש (הרמ"א) מהספר שולחן ערוך. הרמ"א, שהבחין שתלמידיו מקבלים את ספר ההלכה של רבי יוסף קארו כתורה מסיני, חיבר עבורו קובץ הגהות ותוספות. באחת מהערותיו התייחס הרמ"א למנהג "לומר למי שלובש בגד חדש תבלה ותחדש". מכך ברור שיהודים אשכנזים נהגו לברך אלה את אלה בברכת "תבלה ותחדש" לפחות מאז המאה ה–16. אך מסתמן שמקור המנהג הוא קדום יותר, שכן הרמ"א מתייחס לפסיקה בעניין של הרב יעקב וייל (מהרי"ו), בן המאה ה–15. הוא קבע שאין לומר את הברכה כאשר בגד חדש עשוי מעור, כדי להימנע מלאחל למותה של בהמה (הרמ"א חלק על מהרי"ו בעניין זה, וקבע שמדובר ב"טעם חלוש מאוד").
אף שאת פסיקתו המקורית של מהרי"ו לא איתרתי, נראה שהברכה אכן היתה בשימוש כבר בימיו, ואולי אפילו קודם לכן: רבי קלונימוס בן קלונימוס, בן המאה ה–14, השתעשע עם לשון הברכה בספר "אבן בוחן", וכתב "תבלה ותחדש זבובים ויתושים/ תחדש ותבלה כנים ופרעושים".
אותה ברכה, "תבלה ותחדש", השתבשה במשך השנים והפכה ל"תבלה ותתחדש". כך היא כתובה בחלק מהמהדורות המאוחרות של שולחן ערוך, וכך היא גם מופיעה בספר "שער באישה" של יצחק בן משה רומש מ–1894: "ואישה את רעותה דחקה לברכה בברכת 'תבלה ותתחדש' למצנפתה החדשה".
כפי שמעיד נחום סטוצ'קוב בתזאורוס שלו, אצל חלק מדוברי היידיש התקצרה הגרסה המשובשת של הברכה למילה אחת — "תתחדש".
בסוף המאה ה–19 שיבץ דוד פרישמן את הגרסה המקוצרת של הברכה בלב סיפורו הקצר "תתחדש". בסיפור, "נער קטן בן חייט עני" מגיע לבית הכנסת בפסח, ושומע את חבריו מברכים אלה את אלה בברכת "תתחדש". בשובו הביתה, אביו מסביר לו שרק מי שלובש בגדים חדשים זוכה לברכה "תתחדש".
בתסכולו, הנער מנסה לגנוב בגדים אך נתפס, והוריו מכים אותו עד זוב דם. אפילו בגיל 18 הנער עדיין לא זכה לשמוע "תתחדש"; הוא חולה, שוכב על ערש דווי, ממלמל "תתחדש, תתחדש" — ומת. "אבל אתם", מסיים פרישמן את הסיפור, "אל־נא תשימו את הדבר הזה אל לבכם, להעציב רוחכם יותר מדי — הלא רק בן חייט הוא".
את הסיפור העגום הזה קראו בוודאי דוברי העברית הראשונים של תחילת המאה ה–20, וממנו הם כנראה למדו את הברכה והחלו להשתמש בה בעצמם. עדות לשימוש כזה סיפקה המורה איטה פקטורית בחיבור "מעט הווי" שפירסמה בעיתון "דבר" ביוני 1928. לדברי', היא ותלמידי' איחלו לילד שבא לבית ספר במדי צופים חדשים "תתחדש".
מכיוון שבברכה "תתחדש" כשלעצמה אין כל התייחסות מפורשת לבגד אלא רק למי שלובש אותו, החלו דוברי העברית להשתמש בה גם במקרים אחרים ובמשמעויות רחבות יותר, וכך קיבלה הברכה את המשמעות הרווחת שיש לה היום.
הוא בח"ב ע' תסד.עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
עני בן פחמא כתב:לייטנר כתב:עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
כנראה, כוונתו שהאיחול 'תתחדש' הגיע מהרמ"א, כי שורש חד"ש בבניין התפעל מופיע כב במדרש.
כן לזה התכוונתי.
פרנצויז כתב:לסיכום, הרמ"א לא חידש שום ביטוי, ומהר"י ווייל דיבר על ביטוי "תבלה ותחדש", והרמ"א העתיק ממנו בנוסח זה בדיוק בדרכי משה ובהגהת שו"ע (דפוס קראקא ודפוסים הרגילים). ורק בשו"ע ווילנא הקטנים ובמשנה ברורה נדפס: "תתחדש".
פרנצויז כתב:עני בן פחמא כתב:לייטנר כתב:עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
כנראה, כוונתו שהאיחול 'תתחדש' הגיע מהרמ"א, כי שורש חד"ש בבניין התפעל מופיע כב במדרש.
כן לזה התכוונתי.פרנצויז כתב:לסיכום, הרמ"א לא חידש שום ביטוי, ומהר"י ווייל דיבר על ביטוי "תבלה ותחדש", והרמ"א העתיק ממנו בנוסח זה בדיוק בדרכי משה ובהגהת שו"ע (דפוס קראקא ודפוסים הרגילים). ורק בשו"ע ווילנא הקטנים ובמשנה ברורה נדפס: "תתחדש".
לאור האמור, האם המסקנה היא שמקור האיחול "תתחדש" מגיע מטעות דפוס ברמ"א?
פרנצויז כתב:לאור האמור, האם המסקנה היא שמקור האיחול "תתחדש" מגיע מטעות דפוס ברמ"א?
לייטנר כתב:פרנצויז כתב:עני בן פחמא כתב:לייטנר כתב:עני בן פחמא כתב:זכור לי שראיתי פעם בספר אוצר הידיעות השלם של הרב שטרן, שהמילה 'תתחדש' הגיעה משם.
כנראה, כוונתו שהאיחול 'תתחדש' הגיע מהרמ"א, כי שורש חד"ש בבניין התפעל מופיע כב במדרש.
כן לזה התכוונתי.פרנצויז כתב:לסיכום, הרמ"א לא חידש שום ביטוי, ומהר"י ווייל דיבר על ביטוי "תבלה ותחדש", והרמ"א העתיק ממנו בנוסח זה בדיוק בדרכי משה ובהגהת שו"ע (דפוס קראקא ודפוסים הרגילים). ורק בשו"ע ווילנא הקטנים ובמשנה ברורה נדפס: "תתחדש".
לאור האמור, האם המסקנה היא שמקור האיחול "תתחדש" מגיע מטעות דפוס ברמ"א?
או מתהילים קג ה...
פרנצויז כתב:[ואולי התהליך היה הפוך, דהיינו שקודם התפשט הנוהג לומר "תתחדש", ומשום כך טעו המדפיסים ונמשכו אחרי שיגרת לשונם והדפיסו "תתחדש" במקום "תחדש"].
סגי נהור כתב:מיהי אותה קהילה דוברת עברית בווילנא שבה התפשט הנוהג לומר "תתחדש"?
לבי במערב כתב:שמא יועיל זה (כמובן, בערבון מוגבל):אילון גלעד (פורסם באדר"ח אד"ר תשע"ט) כתב:לברכה תִּתְחַדֵּש אין אח ורע בשפות אחרות.
...
כפי שמעיד נחום סטוצ'קוב בתזאורוס שלו, אצל חלק מדוברי היידיש התקצרה הגרסה המשובשת של הברכה למילה אחת — "תתחדש".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים