שיר השירים רבה (ז ב) כתב:אמר רבי יהושע בן לוי: ראויה הייתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע"י שהן יוצאים מן הקיץ לחורף לית ביומיהו דייזלון וייתון. משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנות הרבה מהן נשואות במקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק. יום אחד באו כולם לשאול שלום המלך אביהם. אמר המלך: אלו שנשואות במקום קרוב, אית בעונתה למיזל ולמיתי. ואלין שנשואות במקום רחוק, לית בעונתה ליזיל ולמיתי, אלא עד דאינון כלהון אצלי הכא, נעבד כלן חד יום טב, ונחדי עמן. כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מהחורף לקיץ. אמר הקב"ה: אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג על ידי שהן יוצאין מהקיץ לחורף ואבק דרכים קשה וידות דרכים קשות, לפיכך אינה רחוקה חמישים יום. אמר הקדוש ברוך הוא: לית ביומיא למיזל ולמיתי, אלא עד דאינון הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי. לכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, הוי אומר: מה יפו פעמיך בנעלים:
כדכד כתב:לא תמיד
בשנים שכט חשון חל בשבת אז קוראים תולדות אחרי הים של האו ו כסלו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 111 אורחים