בריושמא כתב:עד מתי ישערו השערות ויפריחו דמיונות?
עד עתה היו כאן: צרפתית, לאדינו, ערבית. ואולי בתגובה הבאה תופענה גם אידיש ופולנית?
האם אי אפשר לפתוח ספר ולברר?
האומנם אמר האר"י אל תבואני רגל גאווה?
האם זהו פורום של אוצר החכמה או פורום של אוצר ההשערות והדמיונות?
אעמיד כאן דברים על דיוקם.
'ואני מודיע למעיין, כי הגיד לי כמה"ר אברהם מונסון זלה"ה שהעיד לו הר"ר משה יונה ז"ל כי בשעת פטירתו של הר"י זלה"ה אמר לתלמידיו, השמרו לכם כי דעו נאמנה שאין בידכם שום הקדמת השלימות. א"ל אדוננו אפי' הח"ר חיים, ויען ויאמר בל' לעז, אלגו קואנטו, כלומ' איזה קצת הוא יודע יותר מכם, מעט מזער לא כביר'.
כך כתב ר' מנחם די לונזנו בספר עומר מן, סי' ו.
ר' משה חגיז (המני"ח) העתיק דברים אלו בהקדמתו לספר מגן דוד מאת ר' דוד ן' זמרא, אמשטרדם תע"ג.
דברים אלו צוטטו במלואם בספר שנדפס בשנים האחרונות, וכדי להגיע אליהם אין צורך לטרוח אחר כתב היד של עומר מן ואחר הספר מגן דוד.
הא ותו לא.
צריך ביאור לשכלי הדל [אין אני מתכוון לפקפק ח"ו אלא להבין].
לפי העדות הנ"ל במקום לומר משהו נגד הגאוה. אמר משהו כביכול בסגנון של גאווה?? כאילו רק הוא יש לו את השלימות ולהם אין להם אפילו הקדמה ואפילו לח"ר חיים???
אולי מחמת קושיא זו הביא את האדמו"ר מקאמארנא לומר שהאריז"ל הוסיף "אל תבואני רגל גאווה".
יש עוד מה לעיין בעדות זו, הנוסח "הקדמת השלימות" שהביא בריושמא שבמקומות אחרים נדפס "הקדמה בשלימות". גם הפירוש ל"אלגו קואנטו" שהובא בעדות הנ"ל לכאורה צמד המילים האלו בלאדינו משתמש להרבה פירושים הרבה פעמים משתמשים בו בציניות, תלוי גם באיזה מנגינה אומרים את זה. [ועיין במקבציאל לח, עמ' נט, פירוש אחר ל"אלגו קואנטו"]. גם יש נוסח במקום "אלגו קואנטו" עם וא"ו ל"אלגי" עם יו"ד שמחליף את כל המשמעות.
צופה_ומביט כתב:א. האם הציטוט שהבאת מוכיח שרק את זה אמר? כתוב שאמר זאת בשעת פטירתו [היינו בסמוך לפטירתו], אבל לא כתוב מה עוד אמר ו/או שלא אמר עוד דברים [לפני או אחרי].
ב. בהינתן שהציטוט הנ"ל אינו רק סברה/טענה של מהרמד"ל אלא כך אמר האר"י, מה זה אומר לגבי העיסוק בתורתו הנמשך מאז פטירתו ועד היום? ממה עליהם להישמר, האם רק מלחדש/להוסיף בעצמם או גם מלנסות להבין דבריו? ואם אין לאיש הקדמת השלימות וגם רח"ו יודע רק מעט יותר מהם ותו לא - במה עוסקים כל העוסקים בקבלת האר"י, ועל מה הם מסתמכים בלימודם/הבנתם וכו'?
עוד משהו שאמר ב"עת פטירתו" מספר החזיונות [סליחה שלא תיקנתי הטעויות]: א סיפר לי ת"ר יצחק הכהן ז"ל כי בעת פטירת מורי ז"ל כשאני יצאתי מאצלו נכנס הוא אצלו ויבכה לפניו ויאמר וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם וישיבתו אילו מצאתי אפילו אהד בלבד צדיק גמור בכם לא סילקוני מהעולם הזה ועודנו מדבר שאל ממנו עלי ואמר היכן הלך פלוני וכי בשעה כזו הלך מאצלי ויצטער מאד והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזי דבר סתר אז אמר לו מה נעשה מכאן ואילך ויאמר תאשר לחבירים משמי שמהיום ואילך לא יתעסקו עוד כלל בחכמה זו שלמדתים כי לא הבינו אותה כראוי ויבאו ח"ו לידי כפירה ואיבוד נפש ואמנם הר' היים לבדו יעסוק בה הוא לבדו בלחישה בסתר ויאמר לו וכי חס ושלום אין עוד תקוה לנו ויאמר לו אם תזכו אני אבא ואלמדכם ויאמר לו איך תבא ללמדנו אחר שהוא נפטר עתה מהעולם הזה ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות איך תהיה ביאתי לכם אם בחלום אם בהקיץ אם במראה ותכף אמר לו קום מהר צא מהבית הזה כי אתה כהן והגיע ומני כי אין פנאי להאריך בשום דבר ויצא מהר וטרם יצא מהמפתן פתה פיו ויצאה נשמתו בנשיקה. עכ"ל.
גם על זה צריך עיון הקושיא הב' של הרב "צופה ומביט".