רב לא שח שיחה בטילה כל ימיו-מקור הדברים

[מגיב ומניב]

בפרשתינו: ודברת בם, ודרשו חז"ל ביומא יט,ב ולא בדברים בטלים. אצרף כאן לעיון הלומדים הרשום עמדי בענין דברי הרמב"ם שרב לא שח שיחה בטלה כל ימיו.

כתב הרמב"ם הל' דעות (ב,ד), וז"ל: לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדבר חכמה או בדברים שצריך להן לחיי גופו, אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטילה כל ימיו וזו היא שיחת רוב כל אדם.

ובהל' תפילין סוף פרק ד: קדושת תפילין קדושה גדולה היא שכל זמן שתפילין על ראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר במחשבות רעות אלא מפנה לבו לדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצוותו כך היא. אמרו עליו על רב תלמיד רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ד' אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין.

ויש שכתבו שדברי הרמב"ם בהל' תפילין הם המקור לדבריו בהל' דעות שרב לא שח שיחה בטילה, שמאחר שלא הלך בלא תורה או תפילין בע"כ שלא שח שיחה בטילה, כי באמת בש"ס לא נמצא כן, ואמנם מצינו כיו"ב בתשובות הגאונים על מילי דחסידותא דרב, הועתק בתחילת ספר האשכול.

וראה יומא יט,ב לגירסת רבינו חננאל: אמר רב השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים.

ועי' חולין קיא,ב שלמדו דין נ"ט בר נ"ט משיחתו של רב (והיינו משום שודאי לא היה שיחה בטילה).

(ומה שהדגיש הרמב"ם תלמיד רבינו הקדוש נראה שבא לרמז בזה שייכות ענין זה דשמירת הדיבור למדת הקדושה, ואכ"מ).

וראה ברכות סב,א ובחגיגה ה,ב: רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו (רש"י: דשח ושחק-עם אשתו שיחה בטילה של ריצוי תשמיש) וכו', אמר ליה תורה היא וללמוד אני צריך. ומבואר דאמנם שיחה בטילה זו שהיא לצורך אינה בכלל שיחה בטילה.

(ואולי רב היה נצרך לפיוס טפי, עי' יבמות סג,א דרב מיפטר מר"ח א"ל רחמנא ליצלן ממידי דקשה ממותא...נפק דק ואשכח ומוצא אני מר ממות את האשה, ומבואר שם דרב הוה מצערא ליה דביתהו, ועי' שבת יא,ב דאמר רב כל רעה ולא אשה רעה, ושם בע"ב מבואר ענינה של אשה רעה, ודוק).

[אוצר החכמה]

כמדומני שהרדזינער בקונטרס שלו על עשרה דברים שנהג רב מדבר על זה

[איש_ספר]

בהקדמת קונטרס שיחת חולין של ת"ח של האדר"ת (כת"י של סיפורים על חכמי ישראל שרשם) כתב האדר"ת:

בגמרא חולין (קי"א ע"ב) אמרו בדין נותן טעם בר נותן טעם דרב אוסר, וקאמר בגמרא והא דרב לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר, דרב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה חש בעיניו, עבדו ליה שייפא בצעא, בתר הכי רמו ליה בשולא, בגווה טעים ליה טעמא דשייפא אמר יהיב טעמא כולי האי ע"ש. ובאמת לפי פשוטו הדבר יפלא איך הוציאו מדיבור זה הלכתא דנ"ט בר נ"ט, ושמא רב מילתא בעלמא קאמר. אמנם הדבר יתורץ עם מש"כ הרמב"ם (הל' דעות פ"ד ה"ד): אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה מימיו ע"ש. ולהכי שפיר דקדקו משיחת רב, דבר הלכה.

ונ"ב: עיין בני בנימין לרבינו עהר"מ שם, תשו' מהרצ"ח סי' עא, תשו' תורה לשמה סי' תיט, פירוש אורחות חיים על עשר מילין דחסידותא דנהוג בה רב שהובאו בתשו' גאונים, ודברי סופרים למהר"צ מלובלין אות לו.

[חכם באשי]

ידידי, ר' אליעזר יהודה בראדט נר"ו, האריך בענין בספרו 'בין כסה לעשור', ורציתי להעלות חלק מהדברים (כמה שהורשתי) לכאן, אך משום מה איני מצליח.

[איש_ספר]

עיינתי כעת בתשו' תורה לשמה וגם הוא הביא דברי הגמ' בחולין שלמדו הלכה משיחתו של רב, והסמיך לזה דברי הרמב"ם במעלת רב שלא שח שיחה בטלה וכו'.

ונ"ב:

וכ"כ הרמב"ם בפירושו לאבות (פ"א מי"ז) וכ' בכס"מ שם ואיני יודע מקורו. ובתשובות הגאונים (שאלונקי תקס"ב בסוף ספר נהרות דמשק, סי' קעח, ושוב נדפס בליפציג תרי"ח בשם שערי תשובה) איתא עשר מילין דחסידותא דהוה נהוג בהון רב, והרביעית והחמישית נתחברו יחד. ועיין בפי' אורחות חיים (ווארשא תרנ"ה להגרח"ה מראדזין) שכ' לשער דהחמישית היה שלא היה שח שיחה בטלה וזהו מקור הרמב"ם וכ"כ מהרצ"ה הכהן בס' דברי סופרים אות לו, הגאון אדר"ת בהגהותיו בני בנימין לרמב"ם שם (אמנם עיין בברית עולם לג"ע החיד"א שהביא מס' הפרדס כת"י לרש"י (ולפנינו הוא בס' האורה עמ' 4 עי"ש) דשם איתא נמי עשרה מילין דחסידותא דרב, וכ' החיד"א דלרמב"ם היה למנות י"א, ושם הרביעית והחמישית אינם מחוברים עי"ש). וע"ע למהרצ"ה שם שכ' דאפשר דגריס הרמב"ם ביומא י"ט ע"ב תחת אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה אמר רב ואכן כ"ה בפי' הר"ח שם עי"ש. וע"ע חיים שאל ח"ב סי' מ"ג. ועיין תשו' מהר"צ חיות (סי' ע"א) שכ' דאפשר דגמ' חולין הנ"ל היא מקור דברי הרמב"ם וכ"כ בבני בנימין שם משם אחיו מהר"ר צבי יהודה זלה"ה. ועיין גם אורחות חיים שם.

[חכם באשי]

הצלחתי להעלות את הקובץ

רב לא שיחה בטלה.pdf

(125.05 KiB) הורד 473 פעמים

[זקן ששכח]

וראה ברכות סב,א ובחגיגה ה,ב: רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב, שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו (רש"י: דשח ושחק-עם אשתו שיחה בטילה של ריצוי תשמיש) וכו', אמר ליה תורה היא וללמוד אני צריך. ומבואר דאמנם שיחה בטילה זו שהיא לצורך אינה בכלל שיחה בטילה.
.

אולי מן הראוי להדגיש לשיטתיה דרב, שלא היתה זו שיחה בטילה לצורך, אלא שהיתה לצורך מצוה. וההבדל - כמדומה - עצום.

[מגיב ומניב]

ראשית, יישר כח לחכם באשי שהגדיל עשות בטירחתו להעלות הקובץ המצורף.
שנית, נמצאתי למד כוחה של תוכנת אוצר החכמה, שכן כל אשר העלתה מצודתי הדלה, לא נעדר דבר מהקובץ הנ"ל, שענה פי מחברו בו ששאב חכמתו מאוצר המנוצר הזה, ועדיין יש לדון בקרקע לפני החכמים אם שייך בכל כה"ג הא דאחז"ל בב"מ 'נוח לו לאדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו.

[חכם באשי]

לא נעדר דבר מהקובץ הנ"ל, שענה פי מחברו בו ששאב חכמתו מאוצר המנוצר הזה,

אין הדברים נכונים. המחבר, הרב בראדט, כותב מפורש בהקדמתו, שהוא לא השתמש בתוכנת האוצר, אלא כל המקורות הן מאיסוף שיטתי של המקורות במשך שנים רבות.
ואני יכול להעיד שדבריו אמת.

[מגיב ומניב]

אכן היטיב אשר דבר חכם באשי, ואני אמרתי בהחפזי וכזבתי, כי כן כתב בהערה הראשונה כי כבר הוסיף ע"פ אוצר החכמה, ואודה ואבוש, ואבקש מטו ומחילה מכבוד החכם הנ"ל שהוא ממש צנא מלא ספרי, קופת הרוכלים, ומכבוד אוצר החכמה לא נגרע מאומה.

[יאיר]

(ועי' שבת יא,ב דאמר רב כל רעה ולא אשה רעה, ושם בע"ב מבואר ענינה של אשה רעה, ודוק).

לא מצאתי..אם אפשר לבדוק.

[מבקש חכמה]

ראה בחפץ חיים פתיחה עשין באר מים חיים ס"ק יב שדן בגדרי איסור שיחה בטילה והביא מחלוקת ראשונים האם האיסור בכל שיחה או דוקא בדברי ליצנות.

בעקבות הברקת פותח האשכול לגבי הקשר בין נישואיו של רב להליכותיו, על אף ההברקה שבדבר תחושתי היא שגם בעניין זה יש גבול ל"חידושים" ו"הבו דלא לוסיף עלה".
באותו ענין, האם נידון מה הוא ההיתר של תלמידיו להיכנס מתחת למיטתו?

[מגיב ומניב]

לר' יאיר מכובדי, אכן נפלה טעות גדולה שאינה מן הענין, והציון הנכון הוא יבמות סג,א, יעו"ש.

[יאיר]

תודה!

[י. אברהם]

פסחים עד:
והא רבין סבא טפליה ההיא בר גוזלא לרב, ואמר ליה אי מעלי טפליה הב לי ואיכול, ההיא בסמידא דמפריד.
וברש"י: טפליה. בעיסה שקורין פשטיד"א: אי מעלי טפליה. אם יש טעם יפה בלחם: הב לי דאיכול. וסייעתא לרבה: בסמידה. בעיסה של סלת, ואינה נדבקת כל כך ונפרכת מאליה והדם יוצא ממנה:

כבר הובא לעיל דבס' עשר מילין דחסידותא כתב דכיון דרב לא שח שיחה בטילה מימיו למדו הוראה מכל דיבור שיצא מפיו,
ובדברי סופרים לר"צ הכהן מלובלין (עמ' לד) הביאו בהעלם שמו (ושמעתי מ'מאן דהוא', עי' ביצה כז. מאן דהוא וברש"י). וציין עוד לכאן, וכוונתו דלמדו מכאן דסמידא שריא,
אך בזה סגי שיאמר הב לי ואיכול, ומה לו להוסיף אי מעלי טפליה.
ויש לומר דמזה נלמד מש"כ הראב"ד בשער הקדושה דהמאכל המעט שיאכל, יהא מתוקן ומתובל יפה וכו'.