מפני מה מתו מחלון וכליון

[חד ברנש]

לדברי חז"ל, מחלון וכליון נענשו במיתה "מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ" (בבלי, בבא בתרא צא ע"א; ועי' גם תנ"ב, בהר, ח), או משום שנשאו נשים נכריות (תרגום, רות א ה),
והנה מצאתי דבר חידוש בפי קדמון אחד, שהם נעשו במיתה מפני שעשו מעשה ער ואונן.
וזהו חידוש גדול!
וההפך מדברי האר"י (המאוחר לאותו קדמון), שער ואונן נתגלגלו במחלון וכליון ונתקנו בהם!

[עקביה]

הוא לא נותן שום אסמכתא לדבריו?

[חד ברנש]

לא.
הוא כותב:

ואח'ר כ'ך אמר: "והולידו בנים ובנות" (ירמיה כט ו) . הורה, שעקר לקיחת האשה היא כדי להוליד ולקיים פריה ורביה , לא להנאת עצמו וכיסו בלבד, שנאמר (בראשית לח ז): "ויהי ער רע בעיני יי", וא'מרו רז"ל: מהו "רע בעיני יי", שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ , כדי שלא להכחיש יופיה , ומשחית זרעו לבטלה. וכן עשה אונן ג'ם כ'ן, שנ'אמר (שם, פסוק ט): "וירא אונן כי לא לו יהיה הזרע , והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה", מה כתי'ב שם (שם, פסוק י): "וירע בעיני יי וימת גם אותו" , מהו "גם אותו", מלמד שגם ער כך היה עושה, ולכן המית גם שניהם. וא'מרו חז"ל, שכל המשליך זרעו לבטלה כאילו שופך דמים, שנאמ'ר (ישעיה נז ה): "שוחטי הילדים", לא תיקרי "שוחטי" אלא "שוחטי" . ואף מחלון וכליון אני אומ'ר, בעבור זה העון מתו בקצור ימי'ם .

[עקביה]

צע"ג כיצד אפשר להעמיס עליהם עוון שאין שום רמז שעשו אותו.

[חד ברנש]

יכול להיות, בגלל שמחלון וכליון נשאו נשים ולא הולידו להם ילדים אחרי עשר שנים (עי' רות א ד), וזהו דבר נדיר ששני האחים לא יהיה להם ילדים כ"כ הרבה זמן, סבר אותו קדמון שזה בגלל שעשו מעשה ער ואונן.

[עזריאל ברגר]

יכול להיות, בגלל שמחלון וכליון נשאו נשים ולא הולידו להם ילדים אחרי עשר שנים (עי' רות א ד), וזהו דבר נדיר ששני האחים לא יהיה להם ילדים כ"כ הרבה זמן, סבר אותו קדמון שזה בגלל שעשו מעשה ער ואונן.

ובפרט ששתי הנשים ילדו אחר-כך מגברים אחרים, כך שלכאורה לא היו עקרות (אם כי במדרש רבה משמע שרות כן היתה עקרה).

[חד ברנש]

הערה נכונה! ייש"כ.

[עקביה]

רעיון. ועדיין צ"ע. הרי אין זכר לכך שחטאו בזה, גם לא בחז"ל.
מה גם שלער ואונן לא המתינו משמים עשר שנים אלא הרבה פחות.

[פילווישוק]

לדברי חז"ל, מחלון וכליון נענשו במיתה "מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ" (בבלי, בבא בתרא צא ע"א; ועי' גם תנ"ב, בהר, ח), או משום שנשאו נשים נכריות (תרגום, רות א ה),
והנה מצאתי דבר חידוש בפי קדמון אחד, שהם נעשו במיתה מפני שעשו מעשה ער ואונן.
וזהו חידוש גדול!
וההפך מדברי האר"י (המאוחר לאותו קדמון), שער ואונן נתגלגלו במחלון וכליון ונתקנו בהם!

יתכן שאין זה היפך דברי האר"י, שכותב:
'ודע, כי מחלון וכליון, הם היו גלגול ער ואונן. ולכן נקרא אונן, שהיה אונן על אבלו וחטאו, עד שנתגלגל במחלון, ומחלו לו. כי נתקן ע"י בועז, בסוד עובד, שהיה עובד אדמתו, שהיא הנוקבא, לא כמו קודם, שהיו משחיתים זרעם לבטלה'.
אמנם כתב ש'מחלו לו', אך הסיבה לכך לא היתה התיקון ע"י ער ואונן, אלא שנתקן ע"י בועז שהיה עובד אדמתו היא הנוק', משמע שרק בועז היה עובד אדמתו ולא מחלון וכליון. ולשון האר"י 'לא כמו קודם שהיו משחיתים' יכול לכלול גם את מחלון וכליון.
ואולי גם הגואל רמז לכך, שסירב לשאת את רות 'פן אשחית את נחלתי', ודו"ק.

[מקדש מלך]

רעיון. ועדיין צ"ע. הרי אין זכר לכך שחטאו בזה, גם לא בחז"ל.
מה גם שלער ואונן לא המתינו משמים עשר שנים אלא הרבה פחות.

מן הסתם מה שהביא אותו לסברא הזו היא ההקבלה המפליאה בין מעשה תמר למעשה רות.

שניהם שלבים בדרך ליצירת מלכות בית דוד. ושניהם מתחילים בפרידה מעם ישראל (יהודה עוזב את אחיו, ואבימלך ואחיו יורדים למואב).

בשניהם האישה המיועדת מתחתנת עם מישהו שהיה אמור להביא את הזרע המיוחל, אולם הוא נכשל ולא עושה זאת.

אמנם במקרה הראשון אלו אשה אחת ושני גברים, וכאן שני גברים ושני נשים, אבל זה חילוק מינורי יחסית.

בשני המקרים שני הנכשלים מתים.

לשניהם קורים בשמות של חורבן: ער (חרבות), ואונן (אבל). ולעומתם מחלון (מחלה), וכליון (מות).

(אגב, לאחר מכן מופיעה בשני המקרים תקוה כוזבת. "שלה" (דבר המכזב) או "פלוני אלמוני". אבל לא יוצא מזה כלום).

מה שמסיים את הסיפור בכי טוב בשני המקרים היא האישה המיועדת משמים להביא את הזרע ברך ה', שיוזמת מעשה נועז מצידה, ופונה לדור הקודם בשושלת (בועז הדוד, או יהודה האב).

או אז הדבר אכן מצליח, והזרע המיוחל בא לאויר העולם.

ומכאן מתבקש, שהכשלון השני הוא בדיוק כמו הכשלון הראשון, שהתבטא בכך שער ואונן לא השכילו להביא את הזרע המיוחל לאויר העולם,

בעוד שיהודה או בועז כן השכילו לעשות זאת, למרות שבשני המקרים היו מכשולים כבדים בדרך (במקרה של בועז הוא נשא אותה למרות שהיתה מואביה. במקרה של יהודה, הוא נמנע מלהרוג אותה עם הזרע, למרות שהדבר גרם לו לבזיון גדול).

[עקביה]

מן הסתם מה שהביא אותו לסברא הזו היא ההקבלה המפליאה בין מעשה תמר למעשה רות.

ההקבלה יפה ומעניינת מאד.
אבל היא לא סיבה [לפחות לענ"ד] לחשוב שהחטא היה זהה.

[בחפשי כותב]

לדברי חז"ל, מחלון וכליון נענשו במיתה "מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ" (בבלי, בבא בתרא צא ע"א; ועי' גם תנ"ב, בהר, ח), או משום שנשאו נשים נכריות (תרגום, רות א ה),
והנה מצאתי דבר חידוש בפי קדמון אחד, שהם נעשו במיתה מפני שעשו מעשה ער ואונן.
וזהו חידוש גדול!
וההפך מדברי האר"י (המאוחר לאותו קדמון), שער ואונן נתגלגלו במחלון וכליון ונתקנו בהם!

צע"ג כיצד אפשר להעמיס עליהם עוון שאין שום רמז שעשו אותו.

ראה בזוהר (פרשת משפטים דף קג ע"ב): "ויהי ער בכור יהודה רע, מחלון אוף הכי, ולאו כל כך". [עיין בפירוש מתוק לנפש]

ועיין ב'ערך ש"י' על הש"ס (ב"ב שם) שהעמיס זה בלשון הגמרא בבא בתרא (דף צא ע"ב): "ולמה נקרא שמן מחלון וכליון, מחלון שעשו גופן חולין וכו'". כלומר, שחיללו את גופן במעשה ער ואונן.

[עקביה]

יפה. זה מקור.

[חד ברנש]

הרב בחפשי,
רוב תודות על המקור בזוהר!!!

[בחפשי כותב]

לדברי חז"ל, מחלון וכליון נענשו במיתה "מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ" (בבלי, בבא בתרא צא ע"א; ועי' גם תנ"ב, בהר, ח), או משום שנשאו נשים נכריות (תרגום, רות א ה),
והנה מצאתי דבר חידוש בפי קדמון אחד, שהם נעשו במיתה מפני שעשו מעשה ער ואונן.
וזהו חידוש גדול!
וההפך מדברי האר"י (המאוחר לאותו קדמון), שער ואונן נתגלגלו במחלון וכליון ונתקנו בהם!

צע"ג כיצד אפשר להעמיס עליהם עוון שאין שום רמז שעשו אותו.

ראה בזוהר (פרשת משפטים דף קג ע"ב): "ויהי ער בכור יהודה רע, מחלון אוף הכי, ולאו כל כך". [עיין בפירוש מתוק לנפש]

מה שהוסיף הרשב"י לומר ולאו כל כך, לכאורה כוונתו לומר, שלא היה חוטא כ"כ עד כדי חיוב כליה [אולי היה אונס, ויל"ע]. ואפשר שלכך אמר הרשב"י טעם אחר על סיבת עונשו, וכדאיתא בבבא בתרא (שם): "וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר, אלימלך מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ". ואולי הא והא גרמא ליה.

[מה שנכון נכון]

ראה בזוהר (פרשת משפטים דף קג ע"ב): "ויהי ער בכור יהודה רע, מחלון אוף הכי, ולאו כל כך". [עיין בפירוש מתוק לנפש]

ועיין ב'ערך ש"י' על הש"ס (ב"ב שם) שהעמיס זה בלשון הגמרא בבא בתרא (דף צא ע"ב): "ולמה נקרא שמן מחלון וכליון, מחלון שעשו גופן חולין וכו'". כלומר, שחיללו את גופן במעשה ער ואונן.

ז"ל הזוהר: כד אתא דוד מלכא באילנא תתאה דנוקבא אשתאר ואצטריך לקבלא חיין מאחרא, ומה אי האי דאתתקן ואתקין כלא הכי, שאר בני עלמא דאתיין בגלגולא דלא יכלין לאתתקנא הכי עאכ"ו בכל סטרין אתהפך בגלגולא, פרץ הכי הוה, בעז הכי הוה, עובד הכי הוה, ובכלא נפיק אילנא מסטרא דרע ואתדבק לבתר בסטרא דטוב בקדמיתא, (בראשית לח) ויהי ער בכור יהודה רע (נ"א אונן אוף הכי) מחלון אוף הכי ולאו כ"כ, אבל בהני אתעכל רע ונפיק טוב לבתר (נפק) ההוא דכתיב ביה (שמואל א טז) וטוב ראי (שם) ויי' עמו.
מדובר על הרע הכלול בנפש. לא על המעשים. [וכמה מפרשים פירשוהו ע"פ האר"י]. פ' מת"ל אינו תח"י.

בערך שי כתוב "דקאי אער ואונן שעשו גופן חולין בהשחתת זרעם". והוא ע"פ ד' האר"י שהביא. לא מצאתי שם שמחלון וכליון עשו כך.

[בחפשי כותב]

ראה בזוהר (פרשת משפטים דף קג ע"ב): "ויהי ער בכור יהודה רע, מחלון אוף הכי, ולאו כל כך". [עיין בפירוש מתוק לנפש]

ועיין ב'ערך ש"י' על הש"ס (ב"ב שם) שהעמיס זה בלשון הגמרא בבא בתרא (דף צא ע"ב): "ולמה נקרא שמן מחלון וכליון, מחלון שעשו גופן חולין וכו'". כלומר, שחיללו את גופן במעשה ער ואונן.

ז"ל הזוהר: כד אתא דוד מלכא באילנא תתאה דנוקבא אשתאר ואצטריך לקבלא חיין מאחרא, ומה אי האי דאתתקן ואתקין כלא הכי, שאר בני עלמא דאתיין בגלגולא דלא יכלין לאתתקנא הכי עאכ"ו בכל סטרין אתהפך בגלגולא, פרץ הכי הוה, בעז הכי הוה, עובד הכי הוה, ובכלא נפיק אילנא מסטרא דרע ואתדבק לבתר בסטרא דטוב בקדמיתא, (בראשית לח) ויהי ער בכור יהודה רע (נ"א אונן אוף הכי) מחלון אוף הכי ולאו כ"כ, אבל בהני אתעכל רע ונפיק טוב לבתר (נפק) ההוא דכתיב ביה (שמואל א טז) וטוב ראי (שם) ויי' עמו.
מדובר על הרע הכלול בנפש. לא על המעשים. [וכמה מפרשים פירשוהו ע"פ האר"י]. פ' מת"ל אינו תח"י.

בערך שי כתוב "דקאי אער ואונן שעשו גופן חולין בהשחתת זרעם". והוא ע"פ ד' האר"י שהביא. לא מצאתי שם שמחלון וכליון עשו כך.

ציינתי לפירוש 'מתוק לנפש' על הזוהר, שפירש (הערה עט): "מחלון אוף הכי, שהיה מוציא שז"ל".

ואודת דברי הערך ש"י, לפום ריהטא כתבתי זה, כי בחפזי כל אדם כותב, והצדק אתך שלא דיבר הערך ש"י ממחלון וכליון, רק מער ואונן. אמנם היוצא לנו מפירושו של הערך ש"י שפירש דברי הגמ' "עשו גופן חולין" על מעשה ער ואונן, והרווחנו מזה, שאחרי שהקדמנו דברי הזוהר עפ"י פירוש מתוק לנפש, ודברי הקדמון שהעתיק הרב חד ברנש שליט"א, שפיר יכולים להעמיס זה בלשון חז"ל הנ"ל, שנענשו מחלון וכליון על ש'עשו גופן חולין' כער ואונן, וכפשטות הגמרא שהדברים נאמרו על מחלון וכליון.

[מה שנכון נכון]

אז עד שימצא מפרש קדום יותר המקור היחיד הוא מחבר בן דורנו במתוק לנפש נגד פשטות הזוהר ומפרשיו (כהמק"מ).

[בחפשי כותב]

אז עד שימצא מפרש קדום יותר המקור היחיד הוא מחבר בן דורנו במתוק לנפש נגד פשטות הזוהר ומפרשיו (כהמק"מ).

נולד בשנת תרי"ט

[מה שנכון נכון]

החלפתיו עם מתוק מדבש...
א"כ המקור היחיד לע"ע הוא ר' יהודה פתייה.

[חד ברנש]

חבל. נפל פיתא בבירא.

[בחפשי כותב]

מדובר על הרע הכלול בנפש. לא על המעשים. [וכמה מפרשים פירשוהו ע"פ האר"י].

אז עד שימצא מפרש קדום יותר המקור היחיד הוא מחבר בן דורנו במתוק לנפש נגד פשטות הזוהר ומפרשיו (כהמק"מ).

חבל. נפל פיתא בבירא.

אין בזוהר 'פשטות', וגם במפרשיו (כהמק"מ) לא מצאתי דברים 'מפורשים' כדי לדחות פירושו של המקובל ר' יהודה פתייה זצ"ל [זולת בפירוש 'זהר בהיר']. ובאמת זה אינו משנה כלל. דלו יהי שכל מפרשי הזוהר כתבו דברים ברורים ומפורשים היפך ממש מדברי בעל מתוק לנפש, מכל מקום זה שמחלון היה רע [במעשים רעים, או רע הכלול בנפש] כמו ער, מפורש להדיא בזוהר. ולעת עתה זהו קשר היחידי שמצאנו בחז"ל בין רוע נפשם של מחלון וכליון - לער ואונן.

ועל כן, אף אם יד הדוחה נטויה שאין דברי הזוהר 'מקור' לדברי קדמון הנ"ל שמחלון וכליון מתו משום עון זה, אבל עכ"פ 'זכר' לדבר שפיר יש כאן לענ"ד, וכדרכה של תורה (שבת פ"ח מ"ז ועוד) "אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר". [ומה גם שאולי יכולים לשלב דברי הקדמון עם דברי האריז"ל, שמחלון וכליון מתו משום הרע של ער ואונן שהיה כלול בנפשם, דמיתה מכפרת.]

ואשר על כן, אייעץ להרב חד ברנש שליט"א להעלות הפיתא מבירא, ומאשפות ירים אביון לברר מקחו של קדמון בעזה"י. והבוחר יבחר.