חיים סופר כתב:מה שתורה תבלין ליצר הרע ומבטלת הרהורים רעים היינו דוקא לימוד עיון
מקור ?
ספר נועם מגדים - הקדמת הספר
ולזה כל הירא דבר ה' באמת ולא מיראה הקטנה והנמוכה יראת העונש אזי יתגבר כארי להסיר מליבו כל הרהור רע וכל התאמצות האפשרי לבל ימרה את פי המלך ה' צבאות. והנה עיקר רפואה להסיר מליבו כל המחשבות והרהורים רעים, אינו כי אם בעסק תורתינו הקדושה ולהכניס כל המחשבות בה. ודבר זה מתורתו של משה למדנו אותו הוא רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל סוף הלכות איסורי ביאה וזה לשונו פרק כ"ב מהלכה הנ"ל ועיין שם בענין הרהור בדיבור היותר רגיל ומצוי בעסק עריות וזנות, וזה לשונו בהלכה י"ח, אין לך דבר בכל התורה שקשה לפרוש ממנה כמו עריות וביאות אסורות, כי נפשו של אדם וכו', לכך ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתרה וכו', ואחר כל הסגולות האלו כתב סגולה יתרה מכל זאת באמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבות עריות אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה מה הוא אומר אילת אהבים וכו' (משלי ה, יט) עיין שם עד כאן דבריו הקדושים. הרי בעליל כדברינו שהמעולה שברפואות להבריח הרהורים רעים מליבו הוא עסק התורה.
והנה נשים לב להתבונן באמרי קודש הרמב"ם ז"ל הנ"ל שלא די לו במה שכתוב יפנה עצמו ומחשבתו לתורה, רק הוסיף לומר וירחיב דעתו בחכמה והכוונה, כי הלומד בלי עיון גם שטוב הוא להעביר מחשבות רעות עם כל זה אינו כמו המעמיק ומעיין בעיון רב ועמוק בתורה ובהלכותיה ודיניה, כי אז צריך לפשוט עצמו מכל וכל מעסק העולם, רק כאילו בא יבוא אל הקודש פנימה ואז נמלט ונושע מכל הרהור רע, ולא זו בלבד, רק בא יבוא לדביקת הבורא ברוך הוא וברוך שמו באהבה רבה והתלהבות גדול על ידי זה, כי אורייתא וקודשא בריך הוא כלא חד.
ובזה פירשנו בדרך רמז בכתוב (בראשית ל, ח) נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי, רצונו לומר על ידי לימוד תורה ובעיון וברירות שזה נקרא אחותי כאמרם ז"ל אמור לחכמה אחותי את (משלי ז, ד) אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה (שבת קמה ע"ב). הרי שהברירות יקרא אחותי וזהו נפתולי וכו', שבאתי לדביקות הבורא ברוך הוא וברוך שמו עם אחותי, עיון וברירות התורה וגם יכולתי להיצר הרע כמו שכתבו ז"ל (סוכה נב ע"ב) משכהו וכו' אם אבן הוא נימוח וכו' כנ"ל.
ובזה פירשנו כתוב אחד בספר תהילים (קיט, צח) מאויבי תחכמיני וכו', בענין לימוד התורה גם כי הכל יודעים, כי העיקר הוא והגית בו וכו' (יהושע א, ח), עם כל זה כבר אמרו ז"ל (פסחים נב ע"ב) ומקללו יגיד לו (הושע ד, יב) כל המיקל לו נעשה מגיד לו. ויש יורה היתר לעצמו בקביעות עיתים ואיכא דסגי ליה בקריאת שמע שחרית וערבית. אמנם איש הנלבב בראותו מלחמת היצר וחילותיו נגדו תמיד בלי הפסק להביא הרהורים בליבו. ואין תקנה לזה, כי אם עשה זאת איפוא בני והנצל עסוק בתורה בתמידות וגם להעמיק העיון כמבואר לעיל. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (נדה ע ע"ב) מה יעשה אדם ויחכם ימעט בעסק וירבה בישיבה, הרי כי על ידי מלחמת היצר יבוא לחכמה רבה בתורה, כי בזולתו לא יעסוק בתורה בתמידות רק ידיו תביאנה לאדם לבלתי סור מן לימוד התורה יום ולילה, וממילא מרבה חכמה על ידי תמידות העסק בה כאמור לעיל ימעט בעסק וכו'. וזהו מאויבי, על ידי אויבי היצר ומסעדיו אויביו האמיתים תחכמני וכו', והטעם כי על ידיה לעולם היא לי כנ"ל.
הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר הוא ללמד בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה, ההלכה עם כל סעיפיה. ולכן היסוד העיקרי והעמוד הנכון להכין את עצמו לשמירה מהעבירות ועשיית המצות הוא רק הלימוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעבירה זו או למצוה זו, ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלימוד עושה קנין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת ממנו בטבע.
העיקר לבטל עצת היצר הרע הוא הלימוד בדרך העיון והפלפול לדבק מחשבתו בתורה, כדאיתא ברמב"ם ז"ל (סוף הלכות איסורי ביאה) אין היצר שולט אלא בלב פנוי מן החכמה.
וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא (קהלת ד יג): "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה, דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא (קהלת ד יג): "מלך זקן וכסיל", בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל.
וצריך כל אחד ליתן כוח לבחינת מלכות דקדושה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה.): "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדושה? על ידי התורה שהוא עוסק בכוח (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם: "לעולם ירגיז" וכו', "אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסק בתורה"). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין ל:): "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש", כי על ידי התורה נותן כוח למלכות דקדושה.
...
הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משוגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות'. וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו
ראיתיו כשהיה קורא בהלכה בין החברים היה מקשה בכוח עד שהיה נלאה מאד ומזיע זיעה גדולה, ושאלתיו למה עושה כן, והשיב לי כי עסק ההלכה הוא לשבר את הקליפה שהוא סוד קושיות, ולזה צריך שיטריח האדם מאד, ועל זה נקרא תורה תושיה שמתשת כוחו של אדם, וכן ראוי להעיר עצמו ולשבר כוחו.
הקישון33 כתב:אאל"ט הפשט הפשוט בחז"ל של תורה תבלין הכוונה לדברי אגדה ומוסר ולא על שור שנגח ודיני זיקה.
חגי פאהן כתב:בסימן הראשון בליקוטי מוהר"ן כתב מעין זה:וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא (קהלת ד יג): "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה, דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא (קהלת ד יג): "מלך זקן וכסיל", בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל.
וצריך כל אחד ליתן כוח לבחינת מלכות דקדושה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה.): "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדושה? על ידי התורה שהוא עוסק בכוח (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם: "לעולם ירגיז" וכו', "אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסק בתורה"). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין ל:): "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש", כי על ידי התורה נותן כוח למלכות דקדושה.
...
הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משוגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות'. וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו
צופה_ומביט כתב:הגרי"ס באגרת המוסר מאריך בזה, וכתב כן להדיא.
אביא קטע קצר מדבריו ועיי"ש הכל:הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר הוא ללמד בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה, ההלכה עם כל סעיפיה. ולכן היסוד העיקרי והעמוד הנכון להכין את עצמו לשמירה מהעבירות ועשיית המצות הוא רק הלימוד הרב בהלכה זו הנוגעת לעבירה זו או למצוה זו, ובפרט בעיון הדק היטב, כי זה הלימוד עושה קנין חזק בנפש להיות העבירה מרוחקת ממנו בטבע.
החזו"א באמונה וביטחון פרק ג' הביא את דברי הגרי"ס והרחיב בזה.
הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה סוף כל עניניו? זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה, ופריה רב שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על הענין הזה שאמרתי. ויבקש בלבבו, מה עשו הראשונים אבות העולם שכך חשק ה' בהם? מה עשה משה רבינו עליו השלום? מה עשה דוד משיח ה', וכל הגדולים אשר היו לפנינו? ויעלה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם הוא וטוב לו:
צופה_ומביט כתב:אמנם הרמח"ל כתב בדרך עץ החיים
בחפשי כותב כתב:צופה_ומביט כתב:אמנם הרמח"ל כתב בדרך עץ החיים
וזה לשון הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק ה):
צופה_ומביט כתב:בחפשי כותב כתב:צופה_ומביט כתב:אמנם הרמח"ל כתב בדרך עץ החיים
וזה לשון הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק ה):
יישר כוח.
ואיך מסביר מעלתו הסתירה לכאורה בין שני המקומות ברמח"ל?
צופה_ומביט כתב:בעיניי דוחק גדול להכניס את דברי הרמח"ל בדרך עץ החיים לדבריו במסילת ישרים, לא משמע לי כלל כך, וצ"ע.
חיים סופר כתב:מה שתורה תבלין ליצר הרע ומבטלת הרהורים רעים היינו דוקא לימוד עיון
מקור ?
אור עולם כתב:חיים סופר כתב:מה שתורה תבלין ליצר הרע ומבטלת הרהורים רעים היינו דוקא לימוד עיון
מקור ?
ראיתי שהביא כך בעלון 'בנאות דשא' לפרשת ויצא.
תרשישי כתב:במשנה ברורה (סעיף א' סוף סקי"ב) כתב שתורה תבלין קאי על תוכחת מוסר שבמאמרי חז"ל, עיי"ש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים