עשר חופות - זו על גבי זו?

[חד ברנש]

בבבלי, בבא בתרא עה סע"א:

אמר רבי חמא ברבי חנינא: עשר חופות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר: בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו'.

מישהו יכול להסביר לי בפשטות, כיצד נראו עשר חופות אלו?
כיצד הן נצבו? זו לצד זו או זו מעל זו?
ובבקשה, דרושים לי מקורות, לכאן או לכאן, ולא סברות.

[רציני]

איזה מפחיד, אם כשאין את 'הבקשה' מקבלים על הראש, עכשיו על אחת כמה וכמה.
זו לצד זו: תורת המנחה דרשה נד (מהדורת תשנא, ח"ב, עמוד 495: ולמה עשר חופות אחד לייחוד חתן וכלה ותשע לשמחת מריעות ושושבינות, ועיין שם.

[חד ברנש]

רוב תודות וברכות!!

[חלא בר חמרא]

מיהו המהרש"א שם דימה זאת לז' רקיעים שעשה חירם, והם היו זה ע"ג זה כמסתבר וכדמשמע בילקוט יחזקאל פכ"ח

[חד ברנש]

ייש"כ. אך לא ראיתי כיצד משמע כן מהמובא בילקוט.
שם הובא המאמר על שבעת הרקיעים שבנה לעצמו חירם, ולאחר קטע אחר הובא הקטע מחופותיו של אדם הראשון. ולא קרב זה אל זה.

[חד ברנש]

בנוגע לשבע החופות שיקבלו הצדיקים בשכרם לעתיד לבוא, נתפייט בסילוק הקלירי 'כי אקח מועד' (מחזור סוכות, מהדורת גולדשמידט, עמ' 128), שהן תהיינה זו על גבי זו, ושמא מכאן ניתן להקיש גם על חופותיו של אדם הראשון, שמצאנו במקורות שהקישו את החופות (של הצדיקים לאלו של אדם הראשון ולהיפך).
וכך נתפייט בסילוק הנזכר:

מחזור סוכות, עמ' 128.jpg (36.73 KiB) נצפה 1406 פעמים

[חיס]

יש שכתבו שכל צדיק יהיה החופות סמוכות זו לזו כמו חליות שבשדרה. ולא כמו שכתבת שהן תהיינה זו על גבי זו

ראה כאן
https://books.google.co.il/books?id=oRI ... AA&f=false

[חד ברנש]

ההסבר שלי נובע מהטור הבא: "עד כסא כבוד מאוחזות", בצירוף דברי חז"ל, שנשמות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד.

[אלכסנדרוס]

אצל בני אדם שתנוחתם הטבעית היא אנכית, החוליות שבשזרה הן ממילא זו על גבי זו.
(בנוסף, עמוד השדרה של האדם מתחבר לגולגולת בתחתיתה, ולא באחוריה כמו אצל שאר היונקים, כך שהראש פונה קדימה כאשר הגוף בתנוחה אנכית.)

[חד ברנש]

מסתבר יותר ביאורה של ש' אליצור, ש"חליות" הן טבעות ולא חוליות.
אבל גם אם זה חוליות, איני רואה כל הוכחה מדימוי החופות לחוליות שהחופות הן זו על זו.

[בריושמא]

אולי חוליות כאן הן חוליותיו של תנור?
אותו תנור של עכנאי הנודע לכל בר בי מדרשא דחד יומא.

[צופה_ומביט]

אולי חוליות כאן הן חוליותיו של תנור?
אותו תנור של עכנאי הנודע לכל בר בי מדרשא דחד יומא.

חוליות התנור היינו טבעות כפי שהביא הרב חד ברנש לעיל,
תנור ככיפה עגולה שחתכו לרחבו ל"פרוסות" שכל אחת מהן כטבעת,
וזהו של עכנאי, כמו נחש עכנאי "שכורך עצמו בעגולה" [רש"י], נח כשהוא מגולגל, ונראה כטבעות טבעות זו על זו מן הרחבה למטה אל הצרה למעלה.

ומזה הטעם גם חוליות של ציצית, כריכות בעגולה, כאשר נוצר עובי מסוים של "טבעת", כדברי הגמרא ששלוש כריכות היינו חוליה אחת. ובין חוליה לחוליה יש הפסק.

[בריושמא]

אולי חוליות כאן הן חוליותיו של תנור?
אותו תנור של עכנאי הנודע לכל בר בי מדרשא דחד יומא.

חוליות התנור היינו טבעות כפי שהביא הרב חד ברנש לעיל,
תנור ככיפה עגולה שחתכו לרחבו ל"פרוסות" שכל אחת מהן כטבעת,
וזהו של עכנאי, כמו נחש עכנאי "שכורך עצמו בעגולה" [רש"י], נח כשהוא מגולגל, ונראה כטבעות טבעות זו על זו מן הרחבה למטה אל הצרה למעלה.

יפה כתבת. ובכל אשר כתבת אין כדי לסתור ש'חוליות אחוזות' הן חוליותיו של תנור.
אמנם במעשה תנורו של עכנאי חתכו את התנור לחוליות, אבל יש גם מעשים אחרים - בבניית תנור היו יוצרים חוליות, מניחים אותן זו על זו,
ומדביקים.
כך נכתב במט"ח:
"בראשית הקדרוּת הכלים נעשו ביד; הקדר לקח בידו גוש חֹמר, לש אותו ועיצב אותו לכלי הרצוי באמצעות צביטות. שיטה זו התאימה ליצירת כלים קטנים כמו קערות וספלים. אך על מנת ליצור כלים גדולים, כמו קנקן אגירה, היה על הקדר ליצור בסיס לכלי, להדביק על הבסיס חוליות מגולגלות של חֹמר, האחת על גבי השנייה עד לקבלת הגובה הרצוי. תוך כדי הנחת החוליות הקדר החליק את דופן הכלי כדי להעלים את קווי החיבור בין חוליות החֹמר".