איך לומדים מנותר של תמיד לשאר קדשים?

[yankev]

ברמב"ם פסוהמ"ק פי"ח ה"ט כותב בפשטות שלומדים נותר בשאר הקדשים מתמיד.
בכס"מ מציין לתורת כהנים. לא מצאתי שם דבר כזה בפירוש.

https://rambam.alhatorah.org/Full/Pesul ... /18.9#e0n6

[במסתרים]

בדקת בהוצאה שיש בה מראי מקום כגון פרנקל?

[אליהו חיים]

ברמב"ם פסוהמ"ק פי"ח ה"ט כותב בפשטות שלומדים נותר בשאר הקדשים מתמיד.
בכס"מ מציין לתורת כהנים. לא מצאתי שם דבר כזה בפירוש.

https://rambam.alhatorah.org/Full/Pesul ... /18.9#e0n6

ט"ס בדבריך וצ"ל שלומדים נותר בשאר הקדשים מתודה.
ויקרא ז' ט"ו ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר
והתו"כ על אתר פ' צו פרק י"ב הלכה א' וב' עיי"ש לומד שאר נאכלים ליום אחד מריבויים שונים שבפסוק זה. ועי' בהמשך הפרק ריבויים לנאכלים לשני ימים ולילה אחד.

[yankev]

ט"ס בדבריך וצ"ל שלומדים נותר בשאר הקדשים מתודה.
ויקרא ז' ט"ו ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר
והתו"כ על אתר פ' צו פרק י"ב הלכה א' וב' עיי"ש לומד שאר נאכלים ליום אחד מריבויים שונים שבפסוק זה. ועי' בהמשך הפרק ריבויים לנאכלים לשני ימים ולילה אחד.

אכן ט"ס הוא.
לפני שכתבתי את השאלה ראיתי את הלימוד בתו"כ על שנאכלים ליום אחד או לשני ימים ולילה אחד, אבל לא הבנתי מזה איך לומדים מזה על לאו של נותר.

[אליהו חיים]

בנאכלים ליום אחד נתרבו בתו"כ מפסוק הנ"ל דכתיב גם לאו לא יניח ממנו עד בוקר, ובנאכלים לב' ימים ולילה אחד, בפשטות אף דלא כתיב להדיא לאו, אך מדכתיב שלמים בפרשה וזאת תורת השלמים וגו' תודת שלמיו וגו' וכתיב תיכף ואם נדר או נדבה זבח קרבנו וגו' ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת וגו' והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף, הרי 'הוקף' הפרשה עם תורת השלמים וזמן אכילתו והפסול של נותר לכן הוי בכללו גם להלאו שבאמצע הפרשה.
כן נראה הפשטות לפי הכס"מ עפ"י התו"כ, ויש עוד לעיין במקו"צ בגליון רמב"ם פרנקל אם הסמ"ג שהובא שם הוא שיטה אחרת מהנדרש בתו"כ (לא בדקתי כעת ותן לחכם וכו').

[yankev]

אכן אין מקור מפורש לכאורה בתו"כ.
כעת ראיתי שדנו בזה בספרים הבאים: מקרא העדה סימן לה עמ' קכא. ולאותו מחבר בספר קרואי מועד סימן מט עמ' רכו. וכותב שלא מצא לזה מקור בתו"כ ושכבר עמד בזה ב'הר המוריה'. וע"ע בחידושי רבינו משולם דוד הלוי על זבחים נו: אות ד עמ' קיג.
הרעיון שהעלתם 'מן המוקף', מעניין אבל לא פשוט כל כך לכאורה כדי לומר שעל זה הסתמך הרמב"ם. וצ"ע