יהודה בן יעקב כתב:מצורף, בעמ' 45
נחומצ'ה כתב:הסיפור אירע בשכונת רמות הירושלמית.
התביעה כנגד המלצר, לא היתה של בעל הקייטרינג אלא של בעל השמחה כנגד המלצר.
השאלה הגיעה בדיעבד, במוצאי שבת האם נהג כשורה [בעל השמחה שמנע מהמלצר להוריד חזרה את הסיר מן הפלאטה].
עיקר השאלה היא בדין ערבות. עד כמה אדם אמור להפסיד ממון כדי שחבירו לא יעבור איסור.
כאן זה איסור דרבנן [דוק היטב מדיני שבת בשי"ח, ובפרט שיש לנו את הגר"א להקל בשעת הדחק].
...
נחומצ'ה כתב:הסיפור אירע בשכונת רמות הירושלמית.
התביעה כנגד המלצר, לא היתה של בעל הקייטרינג אלא של בעל השמחה כנגד המלצר.
השאלה הגיעה בדיעבד, במוצאי שבת האם נהג כשורה [בעל השמחה שמנע מהמלצר להוריד חזרה את הסיר מן הפלאטה].
עיקר השאלה היא בדין ערבות. עד כמה אדם אמור להפסיד ממון כדי שחבירו לא יעבור איסור.
...
כדכד כתב:נחומצ'ה כתב:הסיפור אירע בשכונת רמות הירושלמית.
התביעה כנגד המלצר, לא היתה של בעל הקייטרינג אלא של בעל השמחה כנגד המלצר.
השאלה הגיעה בדיעבד, במוצאי שבת האם נהג כשורה [בעל השמחה שמנע מהמלצר להוריד חזרה את הסיר מן הפלאטה].
עיקר השאלה היא בדין ערבות. עד כמה אדם אמור להפסיד ממון כדי שחבירו לא יעבור איסור.
כאן זה איסור דרבנן [דוק היטב מדיני שבת בשי"ח, ובפרט שיש לנו את הגר"א להקל בשעת הדחק].
...
לא ברור לי
"כאן זה איסור דרבנן". איזה איסור? האיסור להניח על מקור חום סיר שאינו מבושל כל צרכו הוא דרבנן? למה? לולא הגדרתו כמתעסק? אולי הכוונה לאיסור ליהנות ממאכל שבושל בשבת בשוגג שהוא מדרבנן? אבל האיסור שהמלצר רוצה לא לעבור עליו הוא איסור מדאורייתא
השבוע יש המשך, צירפתי את העמודים הרלוונטייםיהודה בן יעקב כתב:מצורף, בעמ' 45
כדכד כתב:מאכל אפי' רותח כל שלא בשל כל צרכו?
אם הוא לא בושל כל צרכו הבישול שלו הוא בעצם זה שהוא מתבשל ושאלת היותו רותח או לא רותח אינה רלוונטית כלל.
מנא לך הא?נחומצ'ה כתב:....
אך כאן אנו מדברים בדיעבד. שהסיר כבר הונח. והבעל שמחה לא מרשה לו להוריד בטענות ממוניות.
ואנו מחפשים שיטות ודיעות נוספות כדי 'לצנן' את האיסור. כי כדי להקל בדין ה'ערבות', ככל שהחומרא יורדת, גם הערבות.
ולכן אנו מצרפים כמה דיעות. ראשית הביה"ל עצמו (ד"ה אפילו) מתפלא איך השו"ע הכריע רק כרמב"ם, הרי קיימת סיעה נוספת שס"ל שאין איסור בישול אחר מאב"ד.
[אמנם כאמור לעיל מכריע, כפסק השו"ע והרמב"ם]. ואם קיימא לן בכל מחלוקת שספיקא דאורייתא לחומרא, הרי גם בזה נחלקו ראשונים אי הלחומרא זה דין תורה או דרבנן.
[ולהעיר שהרמב"ם שמחמיר כאן בבישול, הוא נוקט שהספיקא דאורייתא זה מדרבנן..].
ואכן צדק רבנו 'כדכד' ורימז לגר"א שמתיר בשוגג אף ל'בשבילו', והמשנ"ב סמך להקל עליו בשעת הצורך. [ומה לנו גדול משמחת חתן וכלה מ'שעת הצורך']
/quote] נשאלתי היכן במשנ"ב זה נפסק וחפשתי ולא הצלחתי למצוא ואפילו בסי' של"ד ס"ק ע"ח משמע לא כך. לא מצאתי מניין היה זכור לי כך. אם מישהו ראה במשנ"ב דבר זה אשמח להוודעכדכד כתב:...נכון שלפי הנתיבות משפט (שנפסק במשנ"ב) שוגג בדרבנן א"צ תשובה ...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים