כתב הפלא יועץ:
"ייש גזל שאינו גזל בדיני אדם אבל הוא גזל בדיני שמים, כגון התובע את חבירו לדין תורה על נזק שהלה גרם לו, אך לא עשה כן במזיד ובכוונה, אלא בטעות הזיקו, ואף אם מצד הדין הוא באמת חייב לשלם לו, אין רוח המקום נוחה ממנו, ועובר על 'ואהבת לרעך כמוך', ועל כגון זה אמרו חז"ל 'אדם ניכר בכיסו'"
מה המקור לדבריו שראוי שלא לתבוע נזק בשוגג?