משה רבינו

[יעקל]

מנא לן הכינוי רבינו למשה ? לא זכור לי שאי פעם בתנ"ך כונה כך

[כדכד]

חז"ל

[מעיין]

ועיין ביש"ש קידושין פ"ק סי' ס"ה מבואר שם שכלל ישראל קראו למשה בשם משה רבינו או משה בן עמרם, ורק יהושע משרתו קראו אדוני משה.

וצ"ע מה יותר כבוד באדוני משה, ואולי משום שמקדים לשון כבוד להשם, עי' ברכי יוסף שהביא כן מפרשת דרכים (דרוש טו), ובאור יקרות חלק עליו מכמה ראיות שמקדימין השם להתואר. ויותר נראה שלא כיוון לזה כלל רק כוונתו שמיחד לו שם כבוד בפני עצמו אדון לא רב.

[ומ"מ כל דבריו לכאורה צ"ע כי בפשטות לכל כלל ישראל הי' לו הדין כרבו מובהק, חוץ שכל כלל ישראל למד מפי משה עצמו כמבואר בעירובין נד, ואולי כל שלא שנה להם ד' פעמים לא הוי לימוד כלל, אבל קשה שהרי משה קיבל תורה מפי הגבורה והי' מלך וגדול, וכל כי האי גוונא הוי דינא כרבו מובהק אף שלא למד ממנו כלום וצ"ע.
שוב ראיתי שהעירו כבר בזה בספר דברי הלכה (נדב), וקדמו בספר זכרון משה (ברומר).
(דרך אגב בגמ' עירובין שם לא נזכר יהושע כלל בפני עצמו בענין צורת הלימוד ואולי נכלל בזקנים, הגם שלא הי' זקן והי' בן חמשים ושש שנה, וכן כתב הרמב"ן שמות כד, יג וז"ל "ועל דעתי היה יהושע מכלל שבעים הזקנים, כי אין בישראל שבעים זקנים ראויים לקרבה אל האלהים יותר ממנו, וכאשר פירש משה מהם היה מלוה את רבו עד הגבול ואל תקשה עלי ממאמר רבותינו בענש הזקנים האלו בתבערה (תנחומא בהעלותך טז), כי יאמרו כן על כלן חוץ מיהושע, לפי שהיה ראוי למראות אלקים ולכל נבואה" ועיין ברמב"ם הלכות סנהדרין פ"ד ה"א משמע שלא הי' יהושע מכלל הזקנים, ומ"מ בכל אופן הי' יהושע תלמיד המובהק ומוסר התורה ופסוק מפורש לא ימיש מתוך האוהל, ובאבות ומסרה ליהושע)]

בביאור הגר"א יו"ד סי' רמ"ב ס"ק הביא לשון ספרי [דברים פי' י"ד, הביאו רש"י דברים א, יד עה"פ ותענו] שכלל ישראל קראו למשה משה רבינו והביא מזה ראי' שגם בפניו מותר לקרות לרבו בשמו כל שנותן לו תואר ודלא כש"ך, וע"כ דסובר שהי' משה דין של רבו מובהק, ולכאורה מזה ראי' שגם אם מקדים התואר להשם מותר.

[לפנינו ברש"י ובספרי הגי' רבינו משה, ולא משה רבינו, ועיין בספרי הנדפס בברלין שם הביאו שינויי נסחאות בזה, ועיי"ע במש"כ הבית פנחס (קאסוב) בזה, ועיין במש"כ המהר"ם חגיז סוסי' מ"ג, ובילקוט החנוכי סי' א' בשם הגאון רי"ש נתנזון, בענין קדימת התואר לשם העצם איזה יותר משמע לשלילה].

ועיין מש"כ התשובה מאהבה (ח"ב סי' שע"ד) בשם הנוב"י לתרץ דברי הש"ך שמחמיר על בפניו גם בהוספת תואר מהא דהקשו עליו מאדוני משה כלאם, דעיקר הקפידא הוא שמשמע שיש לו גם רב אחר, וזה לא שייך במשה רבינו שהי' רבן של כל ישראל וכולם תלמידיו, ושוב בקטע שלאחריו כתב במוסגר לתרץ בזה גם הקושיא שהקשו על הפרשת דרכים ממשה רבינו (ועיי"ש מה שתירץ).

וצ"ע כי זה תירוץ על עצם הזכרת השם, אבל אם נחלק שיש גנאי בהקדמת השם להתואר כדברי הפרשת דרכים, למה יועיל שהוא רבן של כל ישראל וצ"ע.