שו"ת דברי חיים אורח חיים חלק א סימן כג
גם לדעתי הרבה טעמים על פי דין לאיסור אך הם כמוסים אתי כאשר כן קבלתי מפי מו"ח ז"ל שבכמות אלה הדברים אין לגלות הטעם רק לפסוק הדין בהחלט והשומע ישמע וגו' ולכן בדרך החלט אומר לכם כי העושה מצות על כלי זה הוא חמץ גמור:
האם יש מקום בכתבי הברוך טעם שמבואר בה הנהגה זו שקיבל ממנו חתנו?