המאירי כתב שהתוספות מדקדקים יותר מדי?

[י. אברהם]

לאיזה מאירי הכוונה?
בס' אשר יצוה - הג"ר חיים שאול גריינימן - ע' 110:
אמרו בשם מרן החזון איש שאמר שהוא לא כל כך מעיין במאירי, ופעם אמרתי שהמאירי כותב שהתוספות מדקדקים יותר מדי בנוסח המשניות כאילו וזה היה פסוק, כמו אם כתוב ארבעה אבות נזיקין הן, וכן ארבעה ראשי שנים הן, או שכתוב בלא תיבת הן, ולא צריכים כל כך לדייק בלשון המשנה, אז אמרו לי שבודאי שבעלי התוספות צודקים שצריך לדייק בכל מילה ומילה שבמשנה.

[מגדל]

נשמע תמוה שהמאירי יחלוק על אחת מהנחות היסוד העיקריות של התלמוד.
ואולי בעל השמועה לא דקדק בדברי המאירי שודאי נאמרו בהקשר מסוים.

[שמואל דוד]

קידושין ב.

[י. אברהם]

ייש"כ

[מגדל]

נשמע תמוה שהמאירי יחלוק על אחת מהנחות היסוד העיקריות של התלמוד.
ואולי בעל השמועה לא דקדק בדברי המאירי שודאי נאמרו בהקשר מסוים.

אלו דברי המאירי:

הרבה דקדוקין נאמרו בשמועה זו על משנתינו ממה שנאמרה בלשון קנין ולא נאמרה בלשון קדושין על הדרך שאמרו בפרק שני האיש מקדש וכן ממה שתלה שם את הענין באיש ר"ל ששנה האיש מקדש וכאן הוא תולהו באשה לומר האשה נקנית וכן הרבה דקדוקין שאין תועלת בהזכרתם ויש בהם בלבול פירושים וגירסאות וקושיות אלא שדברים פשוטים הם ונוחים לפרשם על נקל אלא שבמה שאמרו בה וכסף מנלן הזהר מלפרש מנלן דאשה מתקדשת בו שזו לקמיה קא בעי לה אלא פירושו מנלן דאיקרי קנין ואף ברוב ספרים גורסים כן בהדיא אלא שאף בזו הזהר שלא לפרש מנלן דכסף סתם איקרי קנין שאם כן היה לו להביאה משדות בכסף יקנו ולא הוצרך לגזירה שוה אלא כך פירושו וכסף דאשה מיהא מנלן דאיקרי קנין שהרי מכל מקום אינו דומה לשאר קניות והביאה מקיחה קיחה ומה שסמך לו וקיחה מנלן דאיקרי קנין לא שאלת שואל היא אלא לשון המשיב כלומר כסף דאשה למד מכסף דעפרון דההיא קיחה וודאי על קנין נאמרה כדכתיב ביה בהדיא קנה אברהם אי נמי דאפילו לא כתיב ביה הכי הואיל ומכל מקום הקשנוהו לשאר קניות של כסף הדבר פשוט בעלמא שכל שבכסף לשון קניה הוא וכדכתיב דרך כלל שדות בכסף יקנו והרבה מפרשים מדקדקים בה ללא צורך ולא דיינו בדקדוקים הנזכרים בשמועה
אלא שרבותינו בעלי התוספות הוסיפו לדקדק על שנאמר האשה ר"ל בה"א ובמסכת כתבות נאמר בתולה נשאת בחסרון ה"א ודורשים חסרות ויתרות כאלו נכתבו על הלוחות בסיני ואיני רואה תועלת בזכירת דברים אלו יפרשם המבין על הצד שירצה

ואלו דברי בעל השמועה:

אמרו בשם מרן החזון איש שאמר שהוא לא כל כך מעיין במאירי, ופעם אמרתי שהמאירי כותב שהתוספות מדקדקים יותר מדי בנוסח המשניות כאילו וזה היה פסוק, כמו אם כתוב ארבעה אבות נזיקין הן, וכן ארבעה ראשי שנים הן, או שכתוב בלא תיבת הן, ולא צריכים כל כך לדייק בלשון המשנה, אז אמרו לי שבודאי שבעלי התוספות צודקים שצריך לדייק בכל מילה ומילה שבמשנה.

והדברים ברורים.

[במסתרים]

אפשר שכוונת המאירי גם לתיבת הן ונקט האות כי דקדקו עד שם.

ידוע מ"ש ראשונים שכל סוגיא זו דריש קידושין היא מרבנן סבוראי.

[ההוא גברא]

איני מבין מה קורה כאן.
על המאירי אין תמיהה. הרי בספר בית הבחירה הוא כותב בעיקר הלכות, ורק דרך אגב ביאורי סוגיות קשות. לכן הוא אמור לדלג על תחילת קידושין, וודאי לא היה מקום בספרו לעסוק בדיוקים קטנים שלא יוצאת מהם הלכה. (וגם התוספות לא מדייקים כך חוץ מתחילת קידושין. וזו תמיהתו. הגמרא מטעם לא ידוע האריכה כאן שלא כדרכה. מה ראו בעלי התוספות להוסיף דיוקים קטנים עוד יותר דוקא כאן? )
אבל על ר"ח גריינימן יש תמיהה. אמנם אחרונים רבים דייקו דיוקים שאינם להלכה, אבל דוקא החזו"א כותב להלכה כדרכו של המאירי, וגם הוא לא היה מדייק כאן כך. למה בית מדרשו של החזו"א יקפידו על המאירי?