פורום אוצר החכמה

דרופתקי דאורייתא כתב:

מה שנכון נכון כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:אבקשה לדעת מחו"ר הפורום שליט"א

1. למה נסמכה פ' סוטה לפ' נזירות וכו'. החידוש בזה שאף על פי שראה סוטה בקלקולה, וראה איך יד ה' הענישה אותה, והרי זה מעורר לתשובה מצד עצמו, עם כל זה אין זה מספיק, צריך שיהיה "למעשה".

2. אורכה מארץ מדה ורחבה מני ים - נאמר על התוה"ק (מקור בחז"ל).

3. הגר"א מפרש הפסוק הנ"ל, שארוכה מארץ מדה, ר"ל ש"הכלי מידה" הוא הוא ארוך מארץ. [כלומר, לא הרי כל מדידה של חייט לכלי מדידה של נגר]. - חיפשתי בביאור הגר"א עה"פ באיוב שם ול"מ.

4. מצוה להשלים בגירסא את התורה - יש במדרש משלי? היכן הח"ח מדבר על פרט זה?

1. חפש בשיחות הרב שך.
2. עירובין כא, ב ובעוד הרבה מדרשים.
3. בפנינים משלחן הגר"א מביא זאת מתולדות נח רבינוביץ עמ' פ (בשם הגר"א).
4. בה"ל סי' קנה, ובעוד מספריו.

תודה רבה.

לגבי 1, שמעתי את זה בשם המבי"ט. כלומר, זה אמור להיות קדום יותר.

דרופתקי דאורייתא כתב:אבקשה לדעת מחו"ר הפורום שליט"א
4. מצוה להשלים בגירסא את התורה - יש במדרש משלי? היכן הח"ח מדבר על פרט זה?

שמירת הלשון ח"א - שער התורה - פרק ז
פֶּרֶק ז':
בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל שְׂכַר הַמַּחֲזִיק בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּלְהֶפֶךְ, גֹּדֶל עָנְשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם:
וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים מְרַפִּים יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, וְאֵינָם חוֹשְׁבִים עַל הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל הַמְעֻתָּד לָבוֹא עֲבוּר בִּטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי פָּרָשָׁה י', אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל, בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה קָשֶׁה יוֹם הַדִּין, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִקְרָא וְאֵין בְּיָדוֹ מִשְׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּמְצֵרֵי גֵּיהִנֹּם מִתְגַּבְּרִין בּוֹ כוּ', וְהֵם נוֹטְלִין אוֹתוֹ וּמַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ ב' סְדָרִים אוֹ ג', הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, כָּל הַהֲלָכוֹת - לָמָּה לֹא שָׁנִיתָ אוֹתָם? כוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הֲלָכוֹת, אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, תּוֹרַת כֹּהֲנִים - לָמָּה לֹא שָׁנִיתָ? שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וְכוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרַת כֹּהֲנִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה - לָמָּה לֹא שָׁנִיתָ? שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע תְּפִלִּין וּמְזוּזָה. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה לֹא לָמַדְתָּ הַגָּדָה? כוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הַגָּדָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, תַּלְמוּד - לָמָּה לֹא לָמַדְתָּ? וְכוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תַּלְמוּד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, הוֹאִיל וְנִתְעַסַּקְתָּ בְּתַלְמוּד, צָפִיתָ בַּמֶּרְכָּבָה כוּ', כִּסֵּא כְּבוֹדִי - אֵיךְ הוּא עוֹמֵד? כוּ' חַשְׁמַל - אֵיךְ הוּא עוֹמֵד? וְכוּ', וּבְכַמָּה פָּנִים הוּא מִתְהַפֵּךְ? כוּ'
חומת הדת - פרק עשירי
וזהו שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא וגו' גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, ולכאורה היה לו לומר כל ימי חייו. אבל האמת, שאשת חיל קאי על התורה, ועל כן אם היה אומר כל ימי חייו היה במשמע שרק בימי חייו של האדם מעוררת זכות עליו אבל לא לאחר פטירתו, ולזה אמר כל ימי חייה של התורה היא גומלת לו טוב, אם כן הוא לעד ולעולמי עולמים. ובכל הטובות שצריך, בין בקבר, ובין לעולם התחיה ובין לעולם הבא, ובין להנצל מיום הדין הגדול והנורא שיהיה לעתיד לבא, [וכדאיתא במדרש (משלי פ"י), אמר ר' ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה, ואומר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית לי אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו, כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו, ומה ששנה יהא תפוס בידו, שלא תשגיהו בושה וכלימה ליום הדין. היה ר' ישמעאל אומר אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפלה ובתחנונים לפני המקום ואמר ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה, היינו שאני אערוך ואסדר בעל פה כל תלמודי, ואצפה שלא אתבייש בבוקר שהוא העולם הבא. בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה הקב"ה הופך פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם, בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה הקב"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם, אם אומר להם הניחוהו מוטב ואם לאו וכו' עי"ש]:

שברי לוחות כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:תודה רבה.

לגבי 1, שמעתי את זה בשם המבי"ט. כלומר, זה אמור להיות קדום יותר.

איתא בפרי הארץ בפרשת נשא, עדיין לא המבי"ט, אבל מוקדם יותר מהרב ש"ך

שברי לוחות כתב:

שברי לוחות כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:תודה רבה.

לגבי 1, שמעתי את זה בשם המבי"ט. כלומר, זה אמור להיות קדום יותר.

איתא בפרי הארץ בפרשת נשא, עדיין לא המבי"ט, אבל מוקדם יותר מהרב ש"ך

ראיתי בספר שיח שלום פר' נשא שמביא זאת בשם בשם אלקים למבי"ט, ולא מצאתי שם לפום ריהטא

דרופתקי דאורייתא כתב:היכן המקור של המעשה עם רע"ק שלימד את אותו בן של רשע עד שאמר קדיש,
זכורני כי בב"י זה מובא בשם זוהר, אבל זה נמצא גם במס' כלה פ"ב, אני מחפש המקור בזוהר, או בשאר מקומות,
בתודה מראש

דרופתקי דאורייתא כתב:היכן המקור של המעשה עם רע"ק שלימד את אותו בן של רשע עד שאמר קדיש,
זכורני כי בב"י זה מובא בשם זוהר, אבל זה נמצא גם במס' כלה פ"ב, אני מחפש המקור בזוהר, או בשאר מקומות,
בתודה מראש

דרופתקי דאורייתא כתב:המקור ל'ברא כרעא דאבוה' - היכן הוא? בפשטות נ"ל מעירובין ע:, האם ידוע מקור מדוייק יותר? [בש"ס כמובן]

דרופתקי דאורייתא כתב:האם ידוע על מי שכתב (הח"ח אולי?) על מה שאנו מתפללים בתפלת אהבה רבה בברכות ק"ש, והאר עינינו וכו', שאין לברכה על מה לחול, כיון שלא יושבים ללמוד אחר התפלה. [לפו"ר יש להעיר דתליא בפלוג' הרא' וגי' התוס' ברכות יא: יע"ש].

מה שנכון נכון כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:האם ידוע על מי שכתב (הח"ח אולי?) על מה שאנו מתפללים בתפלת אהבה רבה בברכות ק"ש, והאר עינינו וכו', שאין לברכה על מה לחול, כיון שלא יושבים ללמוד אחר התפלה. [לפו"ר יש להעיר דתליא בפלוג' הרא' וגי' התוס' ברכות יא: יע"ש].

ראה שם עולם ח"א פ"כ.

שם עולם חלק א - פרק כ
בו יבואר מענין חשבון האדם עם נפשו:
כתיב בתורה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ולכאורה הדבר מוקשה מאד, דהלא אנו רואים דלא נקל הוא לקיים מצות התורה, ועוד מאי בפיך ובלבבך. והנה הושע הנביא אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב וגו', הנה הכל מפרשים דקיחת דברים היינו מה דכתיב לקמיה אמרו אליו וגו' אבל הוא דוחק. ולענ"ד הפסוק כפשטיה, ובדרך משל, עני אחד פגע ברחוב בבעל בית אחד, ויאמר לו אולי אמצא חן בעיניו וילוה לי חמש רובל והייתי לוקח עסק פלוני, אולי יזכני ה' שאוכל על ידי זה לשפר קצת מצבי הדחוק. ויענהו, כן הדבר, אך עתה אגי צריך לילך למקום פלוני ובשעה חמישית אני אהיה בביתי, ותבוא אלי ואלווך המעות. ויהי בבוא הזמן, צמצם בעל הבית להיות אז בביתו, והמתין עליו ולא בא. ויהי למחרת פגעו עוד הפעם בשוק ויאמר לבעל הבית אם היה כבודו מלויני את המעות היה משיב נפשי בזה. ויענהו בעל הבית, הלא אמש קבעתי עמך שתבוא לביתי ולמה לא באת הלא אנכי חיכיתי עליך. אך מה שעבר אין, אבל היום אם אמתין עליך התבוא, ויענהו הן. ויצמצם בעל הבית להיות ביום שני גם כן בשעה החמישית בביתו פן ואולי יבוא העני וילוהו. וסוף הדבר היה, שגם ביום השני לא בא. ויהי ביום השלישי פגעו עוד הפעם איש את רעהו, ויאמר לו העני אילו היה כבודו מלויני היה מחייני בזה. ויען ויאמר לו, הלא גם תמול גם שלשום המתנתי עליך, ואני רוצה למלאות רצונך ולמה לא באת, אין זה אלא שבאמת לא דוחק לך אלו המעות ואין רצונך בהן, ואתה מבקש רק בפיך ולא בלבבך והראיה שאתה מתעצל לילך איזה פסיעות לביתי. והנה בענין זה בודאי הצדק עם בעל הבית, שהוא רוצה למלאות רצונו, והעני רק עומד ומבקש ואינו רוצה לקבל.

וכאשר נתבונן, אנו מתנהגים באופן זה ממש עם הקב"ה, שאנו מבקשים בכל יום בברכת קריאת שמע אבינו מלכנו בעבור אבותינו וכו' כן תחננו ותלמדנו וכו' רחם עלינו ותן בלבנו להבין ולהשכיל וכו', והאר עינינו בתורתך וכו'. וכן אנו מתפללים בתפלת י"ח חננו מאתך דעה בינה וכו'. וכיוצא בזה אנו מבקשים בובא לציון הוא יפתח לבנו בתורתו וכו'. והנה על בקשות כאלו בודאי רצון הקב"ה גם כן מסכים ואומר מי יתן והיה לבבם לבוא לביתי וללמוד תורתי בודאי הייתי נותן להם אור עינים בתורה והייתי פותח לבם לזה, וכמאמרם הבא לטהר מסייעים אותו. אבל באמת בעוה"ר הדבר מצוה שאחר התפלה תיכף הולך מבית המדרש לביתו ואינו שם אל לבו מה שמתחילה דיבר וביקש מהקב"ה, ומכל מקום למחר חוזר ומבקש מהקב"ה שיאר עיניו בתורתו וכהאי גוונא, וחוזר ורץ מבית המדרש אחר התפלה לביתו, וכן ליום מחר. וזהו שצווח הנביא ואומר קחו עמכם דברים וגו' היינו הדיבורים שדברתם עמדי בתפלה קחו עמכם וזיכרום ואז בודאי תשובו אל ה'. וזוהי כוונת התורה גם כן כי קרוב אליך הדבר מאד, אבל אימתי, אם בפיך, היינו בעת שאתה מדבר עמי, יש בלבבך גם כן לעשותו אז נקל הדבר להיות עבד לה', לאפוקי אם רק בפיך אתה מדבר ובלבב רחוק האדם מה' ואינו חושב לעשות הדבר שהוא מדבר, וכמו שכתוב קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם, אז בודאי אינו קרוב הדבר לקיים התורה:

בקרו טלה כתב:

שייף נפיק כתב:מקור ראשון ל'כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' שהמספר נהיה משובח
אלפי תודות

שפת אמת - לפסח - [תר"מ]
כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח הוא על כל הימים כמ"ש למען תזכור כו'. לכן זוכרין יצ"מ בכל יום וע"י הסיפור מתעורר קצת גאולה בכלל ובפרט כל נפש מישראל. הרי זה משובח אינו סימן שהוא משובח רק שנעשה משובח ע"י הסיפור.

דרופתקי דאורייתא כתב:באבות פ"ב איתא על ר' יהושע "אשרי יולדתו", והרמב"ם והר"ב מביאים שאמו הייתה לוקחת אותו לבתי כנסיות וכו'. לכאורה המקור לזה הוא בירושלמי יבמות שלהי פ"א. האם יש עוד מקור אולי?

דרופתקי דאורייתא כתב:בגמרא נדה ל ע"ב שמלמדים את התינוק במעי אמו כה"ת כולה, ומפרשים (בשם הח"ח?) הטעם לפי שעצם הלימוד משפיע בעתיד. היכן יש מקור לזה?

[נועם אלימלך] ליקוטי שושנה [ועי"ע בנוע"א בפרשת ויקרא ד"ה וזהו ושמעה]
משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ומתחילה נפרש הפסוק שאמר יעקב אבינו עליו השלום ידעתי בני ידעתי, שהוא מלות כפולות, ועוד שהיה לו לומר יודע אני כו'. אך נראה דהנה הנשמה שהיא תחת כסא הכבוד אז היא יודעת להשכיל כל התורה כדאיתא בגמרא ומלמדין אותה כל התורה כולה וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו. ויש ליתן טעם לשבח לזה שמתחלה מלמדין אותה ואחר כך המלאך סטרו, ונ"ל שמתחלה הנשמה ששוכנת תחת כסא הכבוד ולמען לא יהא לה נהמא דכסופא היא נבראת כידוע, וזהו ההכרחי ללמדה כל התורה כולה, כי אילולי זה לא היה באפשרי להנשמה בבואה אל הגוף החומרי להתגבר עליו לשבר תאוותו וההכרחי ללמדו כל התורה שעל ידו יכול לשבר כח ותאוות הגוף. ועוד אם לא היו מלמדין אותה לא היה באפשרי לקבל וללמוד אחר כך את התורה, לכן מלמדין אותה מתחילה כדי שאחר כך בנקל תוכל לקבל וללמוד התורה, אך אם היה נשאר כך בלתי סטירת המלאך לא היה תועלת בבריאותו כלל, כי לא היה צריך שום עבודה ופעולה לעבוד ולשבר כח התאוה, כי היה כבר מלא תורה כאשר היו מלמדין אותו מתחלה בקדושה בא המלאך וסטרו על פי ומשכחו. אך אף על פי כן נשאר הרושם שנרשם בו בזה שהיו מלמדין אותו כל התורה. וצריך האדם לעבוד בכל כחו והתאמצותו לעורר את הרושם הנרשם בו לבא אל המעלה שהיה בו קודם בריאתו כמו שהיה במחצבתו מתחת כסא הכבוד.
וזהו ידעתי, פירוש כבר בהיותו תחת כסא הכבוד. בני, פירוש אף אחר כך היינו עתה שאתה בני דהיינו שאני בעולם הזה. ידעתי, פירוש גם עתה באתי אל המעלה הראשונה כמו שהיתי קודם בואי לעולם כנ"ל, כי מנשה הבכור כו'.
וזה משוך חסדך ליודעיך. היינו הצדיקים הגמורים שכבר עבדו ותקנו את עצמם להיותם בידיעה ברורה כנ"ל ובוודאי הן מבינים את הכל ויודעים שכל דבר הוא לטובתינו אף שאין נראה טובה כל כך, יודעין שסוף תבא הטוב מאותו דבר. אף על פי כן משוך חסדך פירוש שיהא מיד חסדים. וזהו ענני באמת ישעך, פירוש ענני מן צרה זו אף על פי שסוף הצרה בוודאי לישועה, בקשתי מהשם יתברך ברוך הוא שיענני מיד לישועה כנ"ל והבן.

דרופתקי דאורייתא כתב:בגמרא נדה ל ע"ב שמלמדים את התינוק במעי אמו כה"ת כולה, ומפרשים (בשם הח"ח?) הטעם לפי שעצם הלימוד משפיע בעתיד. היכן יש מקור לזה?

למה מלמדים את העובר תורה?
י"א תמוז התשע"ה | 28.06.15 00:00
שאלה
שלום כבוד הרב.

1. בגמרא במסכת נדה (דף ל עמוד ב) מבואר שתינוק יהודי לומד את כל התורה כולה ברחם אמו על ידי מלאך. וכשיוצא לאוויר העולם בא מלאך וסתרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה. האם אותו תהליך קורה גם לעובר ממין נקבה?

2. קראתי פעם הסבר מהו הטעם בזה שהמלאך מלמד אותו את כל התורה כולה ובסוף משכיח לו אותה. ההסבר הוא זה שאחר כך במהלך חייו יהיה לו הרבה יותר קל ללמוד תורה והלימוד לא יהיה חדש לו. אני לא מצאתי בגמרא את ההסבר הזה. אני רוצה לדעת איפה זה כתוב.
תשובה
שלום רב,

1. מסתבר שהמלאך מלמד גם את הבנות במעי אימן את כל הדינים השייכים להן (וכן ראה להגראי"ל שטיינמן זצ"ל בספר אילת השחר על בראשית פרק כה פסוק כב, ויבדל לחיים הגר"ח קניבסקי בספר ולבנימין אמר עמוד צח).

ויעויין עוד בקישור הבא:

https://www.hidabroot.org/question/221860

2. כפי הנראה כוונתך להסבר שכתב בספר מעלות התורה (ירושלים תשמ"ט, עמודים רכו-רכז) בשם אחיו הגר"א מווילנא זצ"ל על דברי הגמרא בנדה הנ"ל, שלכאורה צריך עיון מה תועלת יש במה שמלמדים אותו, ואחר כך משכחים אותו, והוה כלא למד כלל. ונראה על פי מה שכתב האלשיך, על מה שאנו אומרים ותן חלקינו בתורתך, לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני וקבלו כל אחד חלקו בתורה, וזה שכתוב בגמרא (מגילה דף ו עמוד ב) יגעתי ומצאתי תאמין, מצאתי דייקא, כאדם המוצא אבדתו, לפי שהוא חלקו, ולפי זה אילו לא היו מלמדים אותו, כשהיה במעי אמו, איך היה יכול להגיע על ידי יגיעתו, ואם לא היה שוכח לא היה צריך ליגע, ואם כן בטל שכר וענש, ולכך מלמדים אותו חלק תורתו במעי אמו, וזה נקרא כל התורה, רצה לוצר מה שנוגע לחלק נשמתו, ובצאתו לאויר העוולם, הוא נשכח ממנו, ואחר כך על ידי יגיעתו יכול למצוא אבדתו, ע"ש. וכ"כ העץ יוסף בנדה שם.

בברכה,

הלל מאירס

דרופתקי דאורייתא כתב:בגמרא נדה ל ע"ב שמלמדים את התינוק במעי אמו כה"ת כולה, ומפרשים (בשם הח"ח?) הטעם לפי שעצם הלימוד משפיע בעתיד. היכן יש מקור לזה?

דרופתקי דאורייתא כתב:החיד"א ועוד מביאים שאדם לא יתענה תענית לתשובה אם יודע שעי"ז יבוא לידי כעס, הידוע למאן דהו המקור?

דרופתקי דאורייתא כתב:איתא בחז"ל שדלת שאינה פתוחה לצדקה - פתוחה לרופא (רח"ל), הידוע למאן דהו המקור בדברי חז"ל?

דרופתקי דאורייתא כתב:החיד"א במו"ב סי' ג מביא שיש מעלה ללמוד תרי"ג מצות, לפחות מתוך קיצור, הידוע מקורות נוספים לכך?

דרופתקי דאורייתא כתב:החיד"א במו"ב סי' ג מביא שיש מעלה ללמוד תרי"ג מצות, לפחות מתוך קיצור, הידוע מקורות נוספים לכך?

למען תהיה תורת ה' בפיך. ראיתי אחד מהמדקדקים שהיה לו רשום תרי"ג מצות בקונטרס קטן והיה נוהג לחזור אותם בכל יום עד שכולם שגורים בפיו בעל פה, והיה יודע מצוה פלונית היא מצוה מ' או ס' או כ' או כיוצא בזה, וכל מי שמנדב לבו לאהבת התורה יעשה כן.

דרופתקי דאורייתא כתב:2. ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים - נאמר על התוה"ק (מקור בחז"ל).
3. הגר"א מפרש הפסוק הנ"ל, שארוכה מארץ מדה, ר"ל ש"הכלי מידה" הוא הוא ארוך מארץ. [כלומר, לא הרי כל מדידה של חייט לכלי מדידה של נגר].

מקדש מלך כתב:אני מחפש מראה מקום לכך ש'חכמים נקראים אבות' .
יש בסנהדרין יט: כל המלמד את בן חבירו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. יש משהו ברור יותר ?
נא להגיב בציטוט.

ספרי פרשת ואתחנן עה"פ ושננתם לבניך
לבניך, אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים, וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר בני אתה אל תשלו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ואומר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

בקרו טלה כתב:

מקדש מלך כתב:אני מחפש מראה מקום לכך ש'חכמים נקראים אבות' .
יש בסנהדרין יט: כל המלמד את בן חבירו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. יש משהו ברור יותר ?
נא להגיב בציטוט.

ספרי פרשת ואתחנן עה"פ ושננתם לבניך
לבניך, אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו, אלא מיכן לתלמידים שקרויים בנים, וכן הוא אומר ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו אלא שהתלמידים קרויים בנים, וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה שלמד כל התורה לישראל וקראם בנים שנאמר בני אתה אל תשלו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב שנאמר ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ואומר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו וירד אליו מלך ישראל ויבך ויפל על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

דרופתקי דאורייתא כתב:יש באבן עזרא במחזור של יו"כ שמביא על ענין החינוך לחנך מגיל קטן, איני מוצא, הידוע למישהו המקור המדוייק בדברי האבן עזרא?

דרופתקי דאורייתא כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:יש באבן עזרא במחזור של יו"כ שמביא על ענין החינוך לחנך מגיל קטן, איני מוצא, הידוע למישהו המקור המדוייק בדברי האבן עזרא?

הנה ציטוט מלשונו: "מה תאיצון מוסר לבן עשר, עוד מעט יגדל ויוסר",
אבל אני לא מוצא את זה!
יש"כ למסייעים

דרופתקי דאורייתא כתב:יש באיזה מדרש על בר קפרא, שהיה הולך בדרך עם גוי והיה הגוי משבח אלהיו, ושתק בר קפרא, וכשנפרדו א"ל בר קפרא שמברך הוא אותו שאלהיו יעמוד לו, והגוי שאלו מדוע הוא מקללו.. - הידוע למאן דהו המקור במדרש?

דרופתקי דאורייתא כתב:הנה ציטוט מלשונו: "מה תאיצון מוסר לבן עשר, עוד מעט יגדל ויוסר",
אבל אני לא מוצא את זה!
יש"כ למסייעים

דרופתקי דאורייתא כתב:מה המקור למשפט הבא
"פיו מחכים עלוהי", כלומר שהפה מחכים על האדם, מלמד מי הוא ומה הוא.
כיו"ב כתב החיד"א בס' יוסף תהלות פמ"ה "פומיה מחכים עלוהי", אני מחפש מקור לזה
יש"כ

וה"ק בלק קנג: והא כתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך, ואם לא זר, פיך, לאו הכי, אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך, אפתח פומך למללא באורייתא, ולאודעא מלי קשוט באורייתא, וכדין פתיחו דפומך באורייתא ישבחון מילך, וינדעון מאן אנת, דלית מלה בעלמא דישתמודעון ליה לבר נש, אלא בזמנא דאפתח פומיה, פומיה הודע לבני נשא מאן הוא

יהודה בן יעקב כתב:

בן יוחאי.png

לכא' מש"כ וכ' הגאון - כוונתו לדברי היעב"ץ במטפחת ספרים, אך חיפשתי מעט ולא מצאתי. איני יודע אם יש סדר בספר זה, האם הוא לפי סדר הזוהר, או סדר אחר.