פורום אוצר החכמה

אמרו חז"ל כי מה שאמר אברהם: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח) - אין זה ספק באמונה ח"ו, אלא שאלה של עצה היא, איך להבטיח את ירושת הארץ לישראל, שלא תהיה תלויה בבחירה, שלא יגרום ה'חטא' של ישראל, או 'תשובה' של אומות העולם היושבים בה, למנוע מעם ישראל ירושה זו.

צפונות כתב:הידוע היכן מקור דברי חז"ל אלו?

כרמי שלי כתב:

צפונות כתב:הידוע היכן מקור דברי חז"ל אלו?

רמב"ן שם, ז.

צפונות כתב:אני מעדיף מקור בדברי חז"ל, יש אולי?

רבי חיא ברבי חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו באיזו זכות.

כרמי שלי כתב:

צפונות כתב:אני מעדיף מקור בדברי חז"ל, יש אולי?

הדברים במילואם נמצאים ברמב"ן, ולשם כנראה כיוון הכותב.

ראה גם ב"ר פמ"ד אות יד:

רבי חיא ברבי חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו באיזו זכות.

[זאת דלא כמשמעות הגמ' בנדרים לב, ב. יעו"ש.

ושתי לישנות הן ברש"י שם פסו' ו].

אין אנו רואים על אדם הראשון שום גדלות אחר ה'חטא', אף שקיים שש מצוות לדעה אחת, וגם לדעה השניה קיים מצוה אחת כל ימיו, מצוה המקפת פרקים רבים, כמו שאמרו: "ארבע מאה פירקי היו במסכת עבודה זרה של אברהם אבינו" (ע"ז יד:). קיום המצוות של אדם הראשון לא ניכר כלל בתורה, לא נתגלתה לנו עלייתו, כי ה'ירידה' של הבחירה - כסתה הכל.

א גאליציאנער כתב:כמה פעמים נתקלתי לאחרונה בסיפור הידוע בשני אוהבים שאחד מהם נתחייב מיתה ואוהבו דרש למות במקום חבירו, והמלך ויתר על גזר הדין בתנאי שיכניסוהו עמהם בברית האהבת חברים הלזו, השבוע ראיתי שהסב"ק מריז'ין מפרש עמו את הפסוק ואהבת לרעך כמוך, והוא מובא כמשל, אך לאחרונה ראיתיו מובא כמעשה שהיה עם פרטים היכן היה ומי היה המלך וכדומה אולם איני זוכר היכן, האם יש למאן דהו מושג היכן האזכור הראשון של מעשה זה והאם מדובר במשל או במעשה שהיה?
יישר כח למפרע
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

תורה מפוארת כתב:שאלת עם הארץ: האם יש מקור במדרשים שסעודת אחשורוש היה שם אוכל כשר, או שאולי המקור היחיד זה לעשות כרצון איש ואיש - מרדכי והמן (מגילה יב.) שמסתמא רצון מרדכי שהיה שם הכל כשר.

מהרש"א חידושי אגדות מגילה יב ע"א
לעשות כרצון איש ואיש כרצון מרדכי והמן כו'. פרש"י שהם היו שרי המשקה במשתה עכ"ל ואין פירושו מבורר לי דאדרבה משמע דיסד המלך את שרי המשקים שיעשו כרצון איש ואיש השותה ונראה כפי' התרגום למעבד כרעות גברא דבית ישראל וכרעות גברא דכל אומה ולשון ומדכתיב איש ואיש בלשון יתר אמרו כי תלה הכתוב כלל ישראל במרדכי והיינו כרצונו שלא להאכילן ולהשתותן דבר איסור דמרדכי גופיה ודאי דלא היה נהנה כלל מאותה סעודה וכן תלה כלל האומות בהמן שרצונו בכל אכילות:

דמשק כתב:מחפש מקור המשל לאפרוח הרוכב על נשר וגבוה במרומים עף והגביה האפרוח עצמו טפח מעל הנשר שאין לו במה להתגאות, כי רק מכח הנשר הגיע עד הלום. [כמשל ננס ע"ג הענק].

דרומי כתב:לגבי המשל של 'ננס על גבי ענק' מצויין אצלי ל'אגרות קודש' (ליובאוויטש) חלק לא עמ' קנב ו'לקוטי שיחות' חלק כו עמ' 325.

ומשם למדתי שב'סיני' גליון עז (תשל"ה) ע' 184-9 התפרסם מחקר על מקורו של משל זה. ואולי שם מובא הפרט הספציפי שחיפשת.

עושה חדשות כתב:אור שמח הלכות גזלה ואבדה פרק ה
...שליח שתרם או הקדיש, דמסתברא דהשליח לא מצי לישאל, דהוא רק סיבה אל חלות התרומה וכו', [ובזה נסתפקו חכמי הדור שלפנינו]...
מי דן בזה?

פתחי תשובה
יורה דעה סימן שלא ס"ק ו
עושה אדם שליח - עיין בספר משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת בצפנת פענח שם אות כ"א שכתב דאם עושה שליח להפריש תרומתו ותרם אח"כ מוכרח לשאול ע"פ המבואר לעיל סימן שכ"ג נראה דאמרינן דכבר עשה שליחותו ואין לו דין בעלים לענין שאלה ע' בפתיחה כוללת שם תשובה ארוכה בזה בשם אביו הגאון ז"ל [ועיין בת' חתם סופר סימן ש"כ שאין דעתו כן. וכ' שם דהעושה שליח לתרום או להפריש חלה פשוט הדבר דשניהם יכולים לשאול השליח והבעה"ב אלא אם השליח שואל על נדרו ומתחרט מעיקרא על מה דיהיב דעתיה להפריש מצד זה ונעקר הנדר מעיקרא והדרה הכרי או העיסה לטבלו א"כ חוזר ומפריש תרומה או חלה אחרת כי עדיין לא עשה שליחותו כלל משא"כ כשהבעה"ב מתחרט צריך הוא להתחרט על עיקר מה שנתן דעתו על דעתו של זה השליח וא"כ ממילא בטל שליחות קמייתא וצריך לחזור ולמנות שליח מחדש ואף על גב דבעלמא אחר שנעשה השליחות תו לא מצי לבטל השליחות מ"מ בעושה שליח לידור עבורו כו' ומהיות טוב שיתירו להם נדרם שניהם השליח והבעה"ב. ואמר לענין ברכה שכבר בירך אין כאן חשש ברכה לבטלה כלל נהי דבחנם אין לשאול ולגרום ברכה שא"צ שנית אבל מ"מ אם אירע שהתחרט משום טעם ויחזור ויתרום ויברך שנית אין כאן שום בית מיחוש לברכה ראשונה כי לא היתה לבטלה כלל שככה מברך וצונו להפריש תרומה חלה וענין הפרש תרומה וחלה הוא שישאר לו כח לשאול עליהם וכה צונו להפריש אותם ע"ד זה וכן עשה ע"ש].

דרופתקי דאורייתא כתב:היכן המעשה על חכמת שלמה המלך ע"ה בפסק על כדי השמן מלאים זהובים, שאמר לשברם ונמצאו מטבעות דבוקות בהם?

אישצפת כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:היכן המעשה על חכמת שלמה המלך ע"ה בפסק על כדי השמן מלאים זהובים, שאמר לשברם ונמצאו מטבעות דבוקות בהם?

אם זכרוני אינו בוגד בי מדובר בשאול המלך והנער דוד.
תנסה לבדוק באוצר המדרשים

כרמי שלי כתב:אוצר מדרשים (איינזשטיין) ח"ב ע' 533.

י. אברהם כתב:היכן הם דברי הרמב"ם שיהודי הנהרג מפני שהוא יהודי חשיב שנהרג על קידוש ה'?

שייף נפיק כתב:מחפש מקורות בהם מפורש על לצים/ לץ במובן שד
בתודה ובברכה!

שבועות תקס"ז בקהילת זאסלאב. לעניין שהיו מספרים מאחד מחברנו, שהיה אז בפטרבורג ונתעכב שם הרבה, מחמת שנדמה לו בכל פעם שעכשיו יפעל. וכן בכל פעם, עד שנתעכב הרבה. ואמר, שכן הדרך כשבאין למקומות כאלו, שנדמה בכל פעם עתה אפעל וכו' וכו'.

וסיפר מעשה: שהיה איש אחד שלא האמין במה שאומרים העולם, שיש לצים מסטרא אחרא שבאים לפעמים ומטעין בני אדם, כמו שאירע כמה פעמים. והוא לא האמין בזה. פעם אחת בלילה בא אצלו לץ אחד וקרא אל החוץ שיצא. ויצא לחוץ, והראה לו הלץ שיש לו סוס נאה למכור. וירא, והנה הוא סוס יפה מאוד. ושאלו: "כמה אתה רוצה?" השיב הלץ: "ד' אדומים." וראה שהוא שווה בשופי ח' אדומים כי הוא סוס מובחר וטוב מאוד, וקנה אצלו הסוס בעד ד' אדומים והיה אצלו מציאה גדולה. למחר הוציא הסוס למכור. ועמדו על המקח, ורצו ליתן לו איזה סך. אמר: מסתמא אם נותנין לי סך כזה הוא שווה כפליים, ולא נתרצה. והוליך הסוס להלן. ורצו ליתן לו גם כפליים כרצונו. אמר: מסתמא שווה יותר כפליים מזה הסך. וכך הוליך הסוס להלן, עד שנכנס סך מכירת הסוס לאלפים, ולא נתרצה עם אחד למוכרו כי כל מה שרצו ליתן לו, אמר: מסתמא שווה יותר בכפליים. עד שלא נמצא מי שייקחהו, רק המלך. והוליכו להמלך. ורצה ליתן לו המלך סך עצום כי הסוס הוטב מאוד מאוד בעיני כל, ולא נתרצה עם המלך גם כן כי אמר: מסתמא שווה יותר. עד שגם המלך לא קנה הסוס.
והלך מהמלך עם הסוס להשקותו. והיה שם פלומפ (=משאבת מים) שמשם משקין. וקפץ הסוס לתוך הפלומפ ונתעלם ואיננו. וצעק מאוד על זה. ונתקבצו אליו בני העולם לקול זעקתו ושאלו אותו: מה אתה צועק? השיב, שהסוס שלו קפץ לתוך הפלומפ. והכו אותו הכה ופצוע כי נדמה למשוגע כי נקב הפלומפ צד מאוד, ואיך אפשר שיקפוץ הסוס לשם? וראה שמכין אותו והוא נראה כמשוגע, ורצה לילך משם. בתוך שרצה לילך משם, והנה הסוס מתחיל להושיט ראשו מתוך הפלומפ. והתחיל לצעוק שנית: אהה, אהה! מחמת שנדמה לו שיש שם הסוס. ונתקבצו שוב אצלו בני העולם, והכו אותו שנית כי הוא משוגע כנ"ל. ורצה שוב לילך משם. כיוון שרצה לילך, והנה מושיט שוב הסוס את ראשו מן הפלומפ. והתחיל לצעוק עוד כנ"ל, ונתקבצו שוב אליו והכוהו כנ"ל.

וקצת מובן הנמשל. הסטרא אחרא מטעה את האדם בכל פעם על לא דבר בשקר גמור שאין בו ממש. והוא ניסת אחריה והולך אחריה ונדמה לו בכל פעם שירוויח יותר וימלא תאוותו יותר. ורץ אחריהם כמה עתים, ופתאום נתעלמו, ובורחים ומסתלקים ממנו כל התאוות, כאשר מזדמן לפעמים שהתאוות מסתלקים קצת. וכאשר האדם רוצה להיפרד מהם, אזי חוזרים ומושיטים ראשם, והוא חוזר ורודף אחריהם. וכן מתנהג להלן שתכף שמושיטים ראשם הוא חוזר לרדוף אחריהם. ויותר מזה איני מבין הנמשל כולו. זה הנמשל רובו מפיו הקדוש.