פורום אוצר החכמה

לבנון כתב:מובא בכוונות האר"י להסתכל בנרות בליל שב"ק, האם יש לזה מקור בזוהר?
יש"כ

י. אברהם כתב:מה כוונתך?
לא מצאתי שם את הרמב"ם

זסבה כתב:

לבנון כתב:מובא בכוונות האר"י להסתכל בנרות בליל שב"ק, האם יש לזה מקור בזוהר?
יש"כ

אליה רבה סימן רעא

יתן עיניו בנרות וכו'. עד שיגמור ויכלו כדי לרפאות עינים שכהו מפסיעה גסה, ושוב ראיתי בדרשות מהר"ש [הלכות ומנהגי מהר"ש סי' יג] שנהג לראות בנרות בשעת קידוש מהאי טעמא (מלבושי יום טוב סק"ד), וכתב במהרי"ל הל' שבת [סי' ב] משום דפסיעה גסה נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, וב' פעמים נר עולה ת"ק, והמסתכל בשתי נרות של שבת יהיה לו רפואה ע"כ, ומשמע שם דאף בשעת קידוש אחר גמר ויכלו יסתכל בנרות. ומג"א [ס"ק כג] כתב דיש ליתן עיניו בכוס ובנר כמ"ש ריש סימן רצ"ו, מיהו אין לדקדק בזה כל כך. ומשמע שפירשו כן הגמרא דברכות דף מ"ג [ע"ב] מאי תקנתיה, להדריה בקידושא דבי שימשי, ור"ל בשעת קידוש יתן עיניו בנר

לבנון כתב:

זסבה כתב:

לבנון כתב:מובא בכוונות האר"י להסתכל בנרות בליל שב"ק, האם יש לזה מקור בזוהר?
יש"כ

אליה רבה סימן רעא

יתן עיניו בנרות וכו'. עד שיגמור ויכלו כדי לרפאות עינים שכהו מפסיעה גסה, ושוב ראיתי בדרשות מהר"ש [הלכות ומנהגי מהר"ש סי' יג] שנהג לראות בנרות בשעת קידוש מהאי טעמא (מלבושי יום טוב סק"ד), וכתב במהרי"ל הל' שבת [סי' ב] משום דפסיעה גסה נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, וב' פעמים נר עולה ת"ק, והמסתכל בשתי נרות של שבת יהיה לו רפואה ע"כ, ומשמע שם דאף בשעת קידוש אחר גמר ויכלו יסתכל בנרות. ומג"א [ס"ק כג] כתב דיש ליתן עיניו בכוס ובנר כמ"ש ריש סימן רצ"ו, מיהו אין לדקדק בזה כל כך. ומשמע שפירשו כן הגמרא דברכות דף מ"ג [ע"ב] מאי תקנתיה, להדריה בקידושא דבי שימשי, ור"ל בשעת קידוש יתן עיניו בנר

יש"כ
גם אנכי ידעתי שדבר זה נזכר ברמ"א, ואת מקורותיו, אבל היות והאריז"ל נתן בזה טעמים אחרים כדרכו, ע"כ אני מחפש את מקורו בזוהר דווקא.

זסבה כתב:

לבנון כתב:

זסבה כתב:

לבנון כתב:מובא בכוונות האר"י להסתכל בנרות בליל שב"ק, האם יש לזה מקור בזוהר?
יש"כ

אליה רבה סימן רעא

יתן עיניו בנרות וכו'. עד שיגמור ויכלו כדי לרפאות עינים שכהו מפסיעה גסה, ושוב ראיתי בדרשות מהר"ש [הלכות ומנהגי מהר"ש סי' יג] שנהג לראות בנרות בשעת קידוש מהאי טעמא (מלבושי יום טוב סק"ד), וכתב במהרי"ל הל' שבת [סי' ב] משום דפסיעה גסה נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, וב' פעמים נר עולה ת"ק, והמסתכל בשתי נרות של שבת יהיה לו רפואה ע"כ, ומשמע שם דאף בשעת קידוש אחר גמר ויכלו יסתכל בנרות. ומג"א [ס"ק כג] כתב דיש ליתן עיניו בכוס ובנר כמ"ש ריש סימן רצ"ו, מיהו אין לדקדק בזה כל כך. ומשמע שפירשו כן הגמרא דברכות דף מ"ג [ע"ב] מאי תקנתיה, להדריה בקידושא דבי שימשי, ור"ל בשעת קידוש יתן עיניו בנר

יש"כ
גם אנכי ידעתי שדבר זה נזכר ברמ"א, ואת מקורותיו, אבל היות והאריז"ל נתן בזה טעמים אחרים כדרכו, ע"כ אני מחפש את מקורו בזוהר דווקא.

עיין סידורו של שבת שורש השני ענף ב'. אולי תמצא מרגוע לנפשך.

יהודה בן יעקב כתב:אשמח למציאת המקור בסוף ספר יד יוסף [דברי היראים בדפוס חדש סי' דש]
[attachment=0]שערי רחמים_LI.jpg[/]

לבנון כתב:

זסבה כתב:

לבנון כתב:

זסבה כתב:

לבנון כתב:מובא בכוונות האר"י להסתכל בנרות בליל שב"ק, האם יש לזה מקור בזוהר?
יש"כ

אליה רבה סימן רעא

יתן עיניו בנרות וכו'. עד שיגמור ויכלו כדי לרפאות עינים שכהו מפסיעה גסה, ושוב ראיתי בדרשות מהר"ש [הלכות ומנהגי מהר"ש סי' יג] שנהג לראות בנרות בשעת קידוש מהאי טעמא (מלבושי יום טוב סק"ד), וכתב במהרי"ל הל' שבת [סי' ב] משום דפסיעה גסה נוטל אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, וב' פעמים נר עולה ת"ק, והמסתכל בשתי נרות של שבת יהיה לו רפואה ע"כ, ומשמע שם דאף בשעת קידוש אחר גמר ויכלו יסתכל בנרות. ומג"א [ס"ק כג] כתב דיש ליתן עיניו בכוס ובנר כמ"ש ריש סימן רצ"ו, מיהו אין לדקדק בזה כל כך. ומשמע שפירשו כן הגמרא דברכות דף מ"ג [ע"ב] מאי תקנתיה, להדריה בקידושא דבי שימשי, ור"ל בשעת קידוש יתן עיניו בנר

יש"כ
גם אנכי ידעתי שדבר זה נזכר ברמ"א, ואת מקורותיו, אבל היות והאריז"ל נתן בזה טעמים אחרים כדרכו, ע"כ אני מחפש את מקורו בזוהר דווקא.

עיין סידורו של שבת שורש השני ענף ב'. אולי תמצא מרגוע לנפשך.

פרנצויז כתב:

יהודה בן יעקב כתב:אשמח למציאת המקור בסוף ספר יד יוסף [דברי היראים בדפוס חדש סי' דש]
[attachment=0]שערי רחמים_LI.jpg[/]

מה שהבאתם מס' שערי רחמים על שערי אפרים שער ח אות יא, בשם סוף ספר יד יוסף שמביא את דברי היראים סימן קי"ג בענין מלאכה ביום טוב לצורך מצוה,
אולי הכוונה לס' יד יוסף ורביד הזהב (רוזנבורג) ח"ג דף א' ע"ב, הל' יו"ט סי' תצ"ה ס"ק ב', אות ד', ד"ה ואכן נ"ל.
[וק"ק שבשערי רחמים שם כתוב: ס"ס יד יוסף, וי"ל]
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8527&pageid=Y0071

בקרו טלה כתב:

פרנצויז כתב:ונראה שהזיהוי הנכון הוא: ס' יד יוסף (שטרן) יו"ד א', דפוס זאלקווא תרל"ו, בעמ' לפני האחרון [נח,א].
אולי מישהו יביא לכאן צילום של העמוד הזה.

בקרו טלה כתב:

פרנצויז כתב:ונראה שהזיהוי הנכון הוא: ס' יד יוסף (שטרן) יו"ד א', דפוס זאלקווא תרל"ו, בעמ' לפני האחרון [נח,א].
אולי מישהו יביא לכאן צילום של העמוד הזה.

יד יוסף.PDF

פרנצויז כתב:

פרנצויז כתב:

יהודה בן יעקב כתב:אשמח למציאת המקור בסוף ספר יד יוסף [דברי היראים בדפוס חדש סי' דש]
[attachment=0]שערי רחמים_LI.jpg[/]

מה שהבאתם מס' שערי רחמים על שערי אפרים שער ח אות יא, בשם סוף ספר יד יוסף שמביא את דברי היראים סימן קי"ג בענין מלאכה ביום טוב לצורך מצוה,
אולי הכוונה לס' יד יוסף ורביד הזהב (רוזנבורג) ח"ג דף א' ע"ב, הל' יו"ט סי' תצ"ה ס"ק ב', אות ד', ד"ה ואכן נ"ל.
[וק"ק שבשערי רחמים שם כתוב: ס"ס יד יוסף, וי"ל]
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8527&pageid=Y0071

אחר העיון, נראה שהזיהוי הנ"ל מוטעה, כי בספר הנ"ל אינו בסוף הספר, וגם לא נזכר בו המראה מקום ביראים (קי"ג).

ונראה שהזיהוי הנכון הוא: ס' יד יוסף (שטרן) יו"ד א', דפוס זאלקווא תרל"ו, בעמ' לפני האחרון [נח,א].
(כמדומה שדף זה מכיל הערות על ס' מנחת חינוך, בבחינת שלא להשאיר הנייר חלק)

נחלי אפרסמון כתב:והאדמו"ר מקאצק זצ"ל היה אומר: .... עם 'כרס נפוחה', 'אני' ו'אני' ו'אני'. אוי לו ואבוי לנפשו. 'שייף עייל שייף נפיק'.
מה המקור?

פרנצויז כתב:

פרנצויז כתב:

יהודה בן יעקב כתב:אשמח למציאת המקור בסוף ספר יד יוסף [דברי היראים בדפוס חדש סי' דש]
[attachment=0]שערי רחמים_LI.jpg[/]

מה שהבאתם מס' שערי רחמים על שערי אפרים שער ח אות יא, בשם סוף ספר יד יוסף שמביא את דברי היראים סימן קי"ג בענין מלאכה ביום טוב לצורך מצוה,
אולי הכוונה לס' יד יוסף ורביד הזהב (רוזנבורג) ח"ג דף א' ע"ב, הל' יו"ט סי' תצ"ה ס"ק ב', אות ד', ד"ה ואכן נ"ל.
[וק"ק שבשערי רחמים שם כתוב: ס"ס יד יוסף, וי"ל]
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8527&pageid=Y0071

אחר העיון, נראה שהזיהוי הנ"ל מוטעה, כי בספר הנ"ל אינו בסוף הספר, וגם לא נזכר בו המראה מקום ביראים (קי"ג).

ונראה שהזיהוי הנכון הוא: ס' יד יוסף (שטרן) יו"ד א', דפוס זאלקווא תרל"ו, בעמ' לפני האחרון [נח,א].
(כמדומה שדף זה מכיל הערות על ס' מנחת חינוך, בבחינת שלא להשאיר הנייר חלק)
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... eid=P0001L
(אין אפשרות לקשר לסוף הספר, כי זה מעבר ל40 עמ', ומה שרשום בהיברובוקס כדפוס זאלקווא תרל"ו אינו אלא מהדורת מונקאטש, ושם לא נדפס הדף האחרון).
אולי מישהו יביא לכאן צילום של העמוד הזה.

דרופתקי דאורייתא כתב:הידוע מקור לכך שהמקובלים הקפידו שלא לצאת מא"י?
יש איזה תפלה שהם מתפללים על זה?
בתודה מראש

דרופתקי דאורייתא כתב:הידוע מקור לכך שהמקובלים הקפידו שלא לצאת מא"י?
יש איזה תפלה שהם מתפללים על זה?
בתודה מראש

מצפה כתב:מי יוכל להנחותני איה מקור הסיפור הידוע על שני חברים אשר אחד מהם נידון למיתה וחבירו ביקש שיהרגו אותו תחתיו, והמלך נתן להם חנינה בתנאי שיצרפו אותו לחברותם.
ובזה פירשו 'ואהבת לרעך כמוך' כאשר שני בני אדם אוהבים זה את זה, 'אני ה'' גם הקב"ה מבקש להצטרף לחבורתם.
מה מקור הסיפור, ומי הוא אשר רמז זאת בפסוק?
יישר כוחכם,
המצפה

בקרו טלה כתב:

נחלי אפרסמון כתב:והאדמו"ר מקאצק זצ"ל היה אומר: .... עם 'כרס נפוחה', 'אני' ו'אני' ו'אני'. אוי לו ואבוי לנפשו. 'שייף עייל שייף נפיק'.
מה המקור?

קרוב לזה viewtopic.php?f=19&t=8751&p=78157#p334974

מיקרופדיה תלמודית ערך גריס כתב:הגריס הוא של פול (משנה נדה נח ב), היינו חצי פול (רש"י כריתות ח ב ד"ה כגריס; פירוש המשניות לרמב"ם נגעים ו א), ומחלקו באמצע עוביו, ומודד על ידי הצד הרחב, ואין מודדים על ידי פול שלם, כיון שהוא עגול והמדידה לא תהא מדוייקת (שו"ת חכם צבי סז; תפארת ישראל נגעים שם).

חכם צבי סימן סז כתב:פול... הגריס שלו דהיינו מחציתו לאחר שיחלק לשנים כמו שהוא דרך גידולו שני חלקים כל חלק לעצמו במקום שהוא מחובר לחברו דומה למרובע ובו יש לשער

תפארת ישראל נגעים פרק ו כתב:והא דאמרו גריס דהיינו חצי פול אין ר"ל שנחלק אורך או רוחב הפול רק ר"ל שנחלק עביו של פול וזה משום שהפול מעוגל בב' שטחים למעלה ולמטה ומשו"ה א"א למדוד בו בצמצום כשהוא שלם רק כשמחלקו באמצע עביו ומודד באמצעיתו דשם הוא פשוט וחלק ונוח למדוד בו יפה

נחלי אפרסמון כתב:ראיתי מביאים בשם הפר"ח שהשמחה בל"ג בעומר זה על ה5 תלמידים שנשארו היכן כ"כ הפר"ח?

פרי חדש - סימן תצג סעי' ב
ומ"ש ומרבים בו קצת שמחה כו'. וכו' ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה ואי משום שפסקו מלמות מה בכך הרי לא נשאר אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ ר"ע שלא מתו כאלו

בקרו טלה כתב:

עושה חדשות כתב:אור שמח הלכות גזלה ואבדה פרק ה
...שליח שתרם או הקדיש, דמסתברא דהשליח לא מצי לישאל, דהוא רק סיבה אל חלות התרומה וכו', [ובזה נסתפקו חכמי הדור שלפנינו]...
מי דן בזה?

פתחי תשובה
יורה דעה סימן שלא ס"ק ו
עושה אדם שליח - עיין בספר משנת חכמים ריש הלכות יסוה"ת בצפנת פענח שם אות כ"א שכתב דאם עושה שליח להפריש תרומתו ותרם אח"כ מוכרח לשאול ע"פ המבואר לעיל סימן שכ"ג נראה דאמרינן דכבר עשה שליחותו ואין לו דין בעלים לענין שאלה ע' בפתיחה כוללת שם תשובה ארוכה בזה בשם אביו הגאון ז"ל [ועיין בת' חתם סופר סימן ש"כ שאין דעתו כן. וכ' שם דהעושה שליח לתרום או להפריש חלה פשוט הדבר דשניהם יכולים לשאול השליח והבעה"ב אלא אם השליח שואל על נדרו ומתחרט מעיקרא על מה דיהיב דעתיה להפריש מצד זה ונעקר הנדר מעיקרא והדרה הכרי או העיסה לטבלו א"כ חוזר ומפריש תרומה או חלה אחרת כי עדיין לא עשה שליחותו כלל משא"כ כשהבעה"ב מתחרט צריך הוא להתחרט על עיקר מה שנתן דעתו על דעתו של זה השליח וא"כ ממילא בטל שליחות קמייתא וצריך לחזור ולמנות שליח מחדש ואף על גב דבעלמא אחר שנעשה השליחות תו לא מצי לבטל השליחות מ"מ בעושה שליח לידור עבורו כו' ומהיות טוב שיתירו להם נדרם שניהם השליח והבעה"ב. ואמר לענין ברכה שכבר בירך אין כאן חשש ברכה לבטלה כלל נהי דבחנם אין לשאול ולגרום ברכה שא"צ שנית אבל מ"מ אם אירע שהתחרט משום טעם ויחזור ויתרום ויברך שנית אין כאן שום בית מיחוש לברכה ראשונה כי לא היתה לבטלה כלל שככה מברך וצונו להפריש תרומה חלה וענין הפרש תרומה וחלה הוא שישאר לו כח לשאול עליהם וכה צונו להפריש אותם ע"ד זה וכן עשה ע"ש].

עי' בעונג יו"ט
ועי"ע במנחת פתים סי' שלא ובאר יצחק סי' כח

מלפנא כתב:מחפש מקור לכך. שאם הבעל מתנגד לכינוי לא כותבים אותו בגט (היה זכור לי שיש בבית יצחק (שמלקס)ואיני מוצאו)