פורום אוצר החכמה

בן_אליעזר כתב:

בקרו טלה כתב:

דודי צח כתב:אני מדבר על מאמרי חז"ל שאינם בחז"ל.

מאמרי חז"ל שאינם לפנינו
מקורות ניבים ופתגמים

בכמה אשכולות צוין לדברי הרה"ג אהרן מגיד

יש גם בנותן טעם לציין אל חיבוריו החשובים של הר"א מייזעלס (מצויים בהיברו"ב ו(חלקם) באוצר), בעמח"ס "מטבע שטבעו חכמים" (ג"ח) ועוד. [מש"ח לכאו' הוא רק למאחז"ל שבתוך חז"ל, וע"כ לא ייענה למבוקשך].
ובעיקר - ספרו "שיגרא דלישנא", שבין היתר מביא דברים שבנוסח השגור אצלנו - אינם כלשון חז"ל אך מקור תוכנם אכן הם מחז"ל.
קונטרס נוסף שלו - כנראה מהדו"ב מהנ"ל או חיבור נוסף במכוון זהה עכ"פ בחלקו (עוד לא השוויתיו בפנים) - "ציצים ופרחים - מאמרים נבחרים" http://hebrewbooks.org/58935

עובדיה חן כתב:מי עומד מאחורי המשפט "אין דבר העומד כנגד הרצון"

סליחות כתב:מחפש את מקור דברי רבינו סעדיה גאון שאמר שאם אין אפשרות לחנך את הילדים או לפרנס אותם, אז פטורים מפרו ורבו (או להביא ילדים).

ושא_נס כתב:בתלמוד אמרו שאדם הראשון בא על כל בהמה וחיה לא נתקררה דעתו וכו'.
לפי הפשט הפשוט שאכן אדם הראשון בא על הבהמות והחיות, האם יש מי שאומר שאומר שאדם הראשון בא דוקא על הנקבות? ו"כל" שאמרה הגמרא היינו כל מין ומין, ומכל מין ומין בא על הנקבות, אך לא על הזכרים.

יישר כוח

סליחות כתב:מחפש את מקור דברי רבינו סעדיה גאון שאמר שאם אין אפשרות לחנך את הילדים או לפרנס אותם, אז פטורים מפרו ורבו (או להביא ילדים).

ישראליק כתב:איפה נמצא בספרי הבן איש חי זצ"ל (אולי בבן יהוידע, במס' בבא מציעא?)

תודה רבה

בן יהוידע בבא מציעא לג ע"א
כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך. נראה הכונה, על פי המעשה שכתב הרב מהר"א הכהן ז"ל, באחד שהיה לו אב זקן, ולא היה חש עליו להביאו בתוך ביתו להאכילו ולהלבישו, אלא היה הזקן הזה דר עם העניים שבעיר, ויהי היום בימי הקור היה הזקן יושב עם העניים ברחוב העיר, ויעבור שם בן בנו של הזקן ויתחנן הזקן אל בן בנו, ויאמר לו ראה איך הקור רב ועצום והוא ערום בתוקף הקור, על כן יאמר לאביו שישלח לו בגד להתכסות בו, וללבשו בימי הקור הזה, וילך הבן ויספר לאביו מה שאמר לו זקינו, ויאמר לו תעלה אל העליה ותמצא בגד תלוי ביתד, תקח אותו ותוליך אותו לזקינך, ויעלה הבן אל העליה, וימצא בגד ישן נושן שיש בו כמה קרעים, ויחר לו מאד על הדבר הזה, ויקח מספרים ויחתוך הבגד לארכו לחצאין שוים, ועל ידי כך נתעכב בעליה, ויצעק אביו למה נתעכבת, ומה תעשה שם, ואחר שקרא עליו כמה פעמים ירד הבן מן העליה ובידו חצי בגד, ויאמר לו אביו למה חתכת את הבגד לחצאין, ומה תעשה בחצי האחד, ויאמר לו החצי השני הצגתיו בשבילך, כי אחר שתזקין אוציא אותך מן הבית הזה, ובעל כרחך תשב עם העניים, ובימי הקור כשתבקש ממני בגד ללבוש, אשלח לך זה החצי הנשאר פה, כי מעשה אבות יעשו בנים, וכמו שאתה מתנהג עם אביך, כן אני אתנהג עמך. ויבוש האב ויכלם, וידע כי חטא חטאה גדולה בזה בכבוד אביו, והרגיש שאחרי זה גם עליו יעבור כוס זה של הבזיון, והלך אצל אביו ובקש ממנו מחילה, והביאו לביתו. ובזה פירש הרב הנזכר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם [משלי י"ז ו'], פירוש עטרת זקנים הוא כבוד שלהם בא להם ע"י בני בנים, אך תפארת זה של הבנים שגרמו עטרת הכבוד לזקינם באה מכח אבותם, שאם לא היה האב מטה אוזן לדברי בנו בדברים אלו מה תועלת היה יוצא מהם לזקינו, עד כאן דבריו

פרנצויז כתב:

עובדיה חן כתב:מי עומד מאחורי המשפט "אין דבר העומד כנגד הרצון"

בגליון שבת קודש של יתד נאמן עש"ק פ' במדבר תשמ"ט עמ' 6, על הרב יוסף אברהם וולף זצ"ל מנהל הסמינר בבני ברק, בתוך "לקט מאמרותיו", הובא בשמו שפתגמים נכונים שאינם מצויים אצל חז"ל, מכונים "מאמר החכם", והדוגמה שהוא מביא היא: כגון אין לך דבר העומד בפני הרצון.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... geid=P0006

שמעתי שאמרו שמקור האימרה הזו באחד הפילוסופים או הוגי הדעות של הדורות האחרונים?

בקרו טלה כתב:

ישראליק כתב:איפה נמצא בספרי הבן איש חי זצ"ל (אולי בבן יהוידע, במס' בבא מציעא?)

תודה רבה

שאלת חכם חצי תשובה

בן יהוידע בבא מציעא לג ע"א
כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך. נראה הכונה, על פי המעשה שכתב הרב מהר"א הכהן ז"ל, באחד שהיה לו אב זקן, ולא היה חש עליו להביאו בתוך ביתו להאכילו ולהלבישו, אלא היה הזקן הזה דר עם העניים שבעיר, ויהי היום בימי הקור היה הזקן יושב עם העניים ברחוב העיר, ויעבור שם בן בנו של הזקן ויתחנן הזקן אל בן בנו, ויאמר לו ראה איך הקור רב ועצום והוא ערום בתוקף הקור, על כן יאמר לאביו שישלח לו בגד להתכסות בו, וללבשו בימי הקור הזה, וילך הבן ויספר לאביו מה שאמר לו זקינו, ויאמר לו תעלה אל העליה ותמצא בגד תלוי ביתד, תקח אותו ותוליך אותו לזקינך, ויעלה הבן אל העליה, וימצא בגד ישן נושן שיש בו כמה קרעים, ויחר לו מאד על הדבר הזה, ויקח מספרים ויחתוך הבגד לארכו לחצאין שוים, ועל ידי כך נתעכב בעליה, ויצעק אביו למה נתעכבת, ומה תעשה שם, ואחר שקרא עליו כמה פעמים ירד הבן מן העליה ובידו חצי בגד, ויאמר לו אביו למה חתכת את הבגד לחצאין, ומה תעשה בחצי האחד, ויאמר לו החצי השני הצגתיו בשבילך, כי אחר שתזקין אוציא אותך מן הבית הזה, ובעל כרחך תשב עם העניים, ובימי הקור כשתבקש ממני בגד ללבוש, אשלח לך זה החצי הנשאר פה, כי מעשה אבות יעשו בנים, וכמו שאתה מתנהג עם אביך, כן אני אתנהג עמך. ויבוש האב ויכלם, וידע כי חטא חטאה גדולה בזה בכבוד אביו, והרגיש שאחרי זה גם עליו יעבור כוס זה של הבזיון, והלך אצל אביו ובקש ממנו מחילה, והביאו לביתו. ובזה פירש הרב הנזכר עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם [משלי י"ז ו'], פירוש עטרת זקנים הוא כבוד שלהם בא להם ע"י בני בנים, אך תפארת זה של הבנים שגרמו עטרת הכבוד לזקינם באה מכח אבותם, שאם לא היה האב מטה אוזן לדברי בנו בדברים אלו מה תועלת היה יוצא מהם לזקינו, עד כאן דבריו

בן_אליעזר כתב:

פרנצויז כתב:

עובדיה חן כתב:מי עומד מאחורי המשפט "אין דבר העומד כנגד הרצון"

שמעתי שאמרו שמקור האימרה הזו באחד הפילוסופים או הוגי הדעות של הדורות האחרונים?

עכ"פ, איזו סימוכין (אמנם לא ממש באותו מטבע הלשון של "אין.. הרצון", אך ודאי תוכנו של הענין), מצאתי בקונטרסו של הרב מייזלעס הנזכר לעיל, וכן כפי שהופיע (כתדפיס מתוך הקונט' טרם שי"ל) ב'גינת ורדים' חוב' טו (יל"ע למה השמיט בקונטרס הרישמי א' הקטעים שהביא בקובץ ההוא?). וראיתי עוד מקומות שציינו לזהר וכיו"ב הנקובים כאן, כשיש אזכור בפנים הספר למאמר זו ("אין.. הרצון"). רצו"ב.

מה שנכון נכון כתב:

סליחות כתב:מחפש את מקור דברי רבינו סעדיה גאון שאמר שאם אין אפשרות לחנך את הילדים או לפרנס אותם, אז פטורים מפרו ורבו (או להביא ילדים).

ראה דיוקם של דברים בהנבחר באמו"ד מאמר י פ"ו שער הבנים. (לא מדובר שם על חובת פר"ו).

דודי צח כתב:

סליחות כתב:מחפש את מקור דברי רבינו סעדיה גאון שאמר שאם אין אפשרות לחנך את הילדים או לפרנס אותם, אז פטורים מפרו ורבו (או להביא ילדים).

מהיכן צצו דברי הרס"ג הללו, מי מביאם בשמו?
לכאורה הדברים מוזרים, שלכאורה זה נסתר מדברי חז"ל כמאמרם בברכות (י.) על חזקיה שלא עסק בפו"ר משום דחזא ברוח הקודש דנפקא מינאי בנין דלא מעלו לו, ואמר לו ישעיהו 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמפקדת איבעי לך למיעבד ומה דניחא קמיה קודשה בריך הוא לעביד'. כלומר האדם מצווה לעשות את מצוות הבורא בתמימות, וכל שאר החשבונות הקב"ה מטפל בזה וגוזר מה שגוזר.
ואכן גם בלי קורס הורות מיליוני יהודים התחתנו בכל הדורות.
ועוד שהרי זו לכאורה ההשקפה האחרת משלנו, שאומרת שקודם שיש לאדם כל הכלים לגדל את הילדים, דהיינו ממון ואמצעים גשמיים, אסור לו להביא ילדים. ומחנה היראים חולק על כל התזה הזאת.

מה שנכון נכון כתב:

סליחות כתב:מחפש את מקור דברי רבינו סעדיה גאון שאמר שאם אין אפשרות לחנך את הילדים או לפרנס אותם, אז פטורים מפרו ורבו (או להביא ילדים).

ראה דיוקם של דברים בהנבחר באמו"ד מאמר י פ"ו שער הבנים. (לא מדובר שם על חובת פר"ו).

סליחות כתב:היכן המקור לכך שלחלומות של היום אין שום משמעות? (זכור לי בברכות, וכרגע לא מוצא)

עזריאל ברגר כתב:

סליחות כתב:היכן המקור לכך שלחלומות של היום אין שום משמעות? (זכור לי בברכות, וכרגע לא מוצא)

ראה בפוסקים הלכות תענית חלום בשבת.

סליחות כתב:

עזריאל ברגר כתב:

סליחות כתב:היכן המקור לכך שלחלומות של היום אין שום משמעות? (זכור לי בברכות, וכרגע לא מוצא)

ראה בפוסקים הלכות תענית חלום בשבת.

יישר כוח,
אבל מה זה 'פוסקים'? זה כללי מדי כדי למצוא מראה מקום לש"ס.

עזריאל ברגר כתב:

סליחות כתב:

עזריאל ברגר כתב:

סליחות כתב:היכן המקור לכך שלחלומות של היום אין שום משמעות? (זכור לי בברכות, וכרגע לא מוצא)

ראה בפוסקים הלכות תענית חלום בשבת.

יישר כוח,
אבל מה זה 'פוסקים'? זה כללי מדי כדי למצוא מראה מקום לש"ס.

ראה https://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles ... -sFile.pdf ומשם תמשיך למקורות.

נחלי אפרסמון כתב:היכן מובא בגר"א שביום פטירתו של האדם משיג השגות בסוד תוסף רוחם יגועון.תודה מראש.

נחלי אפרסמון כתב:היכן מובא בגר"א שביום פטירתו של האדם משיג השגות בסוד תוסף רוחם יגועון.תודה מראש.

בן_אליעזר כתב:קיבלתי:

שמעתי מספרים משמי' דמרנא החפץ חיים זצ"ל, שהחשיב כל פרשה של התפלין - למצוה נפרדת.

לכאו' נראה שהדברים נאמרו ע"ד הדרוש וכיו"ב, או שלא נמסרו במדוייק ולשונו (ובמילא משמעותו) הי' אחרת. או, שהכוונה ב'מצוה' ה"ה כזכות' נוספת וכו'.
וכן, בעיון במקור והקשר הדברים - לכאו' נראה באם דבריו (איך שהיו נאמרים, כמובן) התכוונו ג"כ על תש"י שם כל הפרשיות בקלף א'?

אשמח להפניות בספריו של האי גאון וקדוש ו/או בספרים שנכתבו אודותיו (וכן כמובן בספר שדן בדבריו אלו, אם בכלל יש כזה). ע"כ.

עזריאל ברגר כתב:יש על זה ברמב"ם ומפרשיו בשרשים של ספר המצוות, ומקורו למעלה בקודש בחז"ל.

ושא_נס כתב:בס"ד
בתלמוד בשלהי הוריות שהאוכל ממאכל שאכל ממנו עכבר הוא קשה לשכחה.
האם דוקא עכבר או יתר מיני שרצים ורמשים?
יש מי שאסף הנימוקים מדוע דוקא עכבר?
יישר כוח

חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל

אמנם מט"ט יש לו רשות לישב ג"פ ביום כדי לכתוב זכיותיהם של ישראל

יתר10 כתב:

ושא_נס כתב:בתלמוד אמרו שאדם הראשון בא על כל בהמה וחיה לא נתקררה דעתו וכו'.
לפי הפשט הפשוט שאכן אדם הראשון בא על הבהמות והחיות, האם יש מי שאומר שאומר שאדם הראשון בא דוקא על הנקבות? ו"כל" שאמרה הגמרא היינו כל מין ומין, ומכל מין ומין בא על הנקבות, אך לא על הזכרים.

יישר כוח

לכשעצמי אני מתפלא על ההו"א שלך הלא ביקש 'עזר כנגדו '

בן_אליעזר כתב:ראיתי מי שכתב (בספר בן-זמננו המלקט עניני בית הקברות) בסתמא ש"אין הדרך להתפלל לצד הרגלים" (כשהכוונה, של הנטמן שם). כתב כן בלי ציון לדבריו (לאורך הספר אמנם יש כמה ציונים ומ"מ אך לא על כל דבר ודבר), ואחפש מקורות וכו' בעניין, לכאן ולכאן [=באישור 'פסק' זה ולהיפוכו], הדנים בזה ובמסתעף (שכן ראינו, וכבר תועדו, צדיקים וישרים העושים כן בלי שום פקפוק)

בן_אליעזר כתב: אמנם אין לבטל בניד עף "אין כאן כהן, יעמוד פלוני בן אלמוני ישראל במקום כהן" (במקום שצר ה'עליות' לתורה, ושרוצים לקחת עלייתו של הכהן בקריאה (ולפעמים ב' עליות, במקום שידוע שאין שם לוי ובמילא ירווח מקום שני העליות)). שמעתי אפילו שהיו (ישנם?) רבנים הטוענים שבאם תרצו שהכהן ימחול על כבודו - אולי תתנו לו שטר של מאה כפיוס על העלי'ה..
ולכאו' הדברים הינם ק"ו במקרה שהכהן עדיין נוכח בביהכ"נ באותה שעה - וסתם אומרים, "אין כאן כהן", בהעלימו מנוכחותו. [אך אולי ילע"ע במקום שמחלקים כבוד לגדול בישראל, ובביכנ"ה גדול שקשה לסלק בקלות ובמהירות כל הכהנים משם. בדוג' בית הכנסת שהיתה באלכסדרי' שבמצרים, או הקהלות המפוארות של החצרות החסידיים וכיו"ב].

אך שמעתי באומרים לי, עצה נאה הוא לומר "ברשות הכהן, יעמוד פלוני.." - כי כך אין הדברים מכחישים את המציאות, ונעשית ברשותו (במקרה שזה אכן ברשותו מראש, ולא סתם כפו עליו זה עתה בהכרזת הגבאי כעת..).

האם יש דברים בגו - דוקא לחיוב, או דוקא לשלילה - קרי, בכל הצדדים שנזכרו? ובבקשה, בסיוע מקורות ודיונים והצדדים בזה, בכל ספרי האחרונים וכו'.