פורום אוצר החכמה

אמרו שהמגיד הבטיח להר"י קארו ז"ל שידרוש בג"ע ז' ימים, כדכתיב משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך

חיים סגל כתב:

אמרו שהמגיד הבטיח להר"י קארו ז"ל שידרוש בג"ע ז' ימים, כדכתיב משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך

מקור?

בקרו טלה כתב:

הבטחתי כתב:בתפלת מוסף בר"ה ויו"כ בשעה שמאריך החזן בקדושה בתיבת אַיֵּה מקום כבודו ישאל א' מג' דברים אלו, או עושר מופלג לעבודתו, או בנים צדיקים וחסידים וחכמים, או השגת רוח הקודש.

כך הוא במחזורים, חלקם בשם נגיד ומצוה (לא מצאתיו שם),
מהו המקור הקדום לזה?

אמרו קדמונינו: כל אחד יש לו חלקו המיוחד שקבלה נפשו מהר סיני, ועליו להוציאו לאור....

דעת הרמב"ם ז"ל שאחרי חיבור המשנה נתוספה בה דברים מאמרים נבחרים אחרי מות רבי

חיים סגל כתב:מה מקור הדברים?

עושה חדשות כתב:היכן כתוב מהאריז"ל על חשיבות ה"שמע-ישראל" בקדושה במוסף של שמיני עצרת. תודה למסייע.

חיים סגל כתב:ראיתי מצוטט כך בשם מדרש, ולא הצלחתי למצוא, אשמח לעזרה

ברקים רב כתב:צ"ל כא יד

עינא דשפיר חזי כתב:

ברקים רב כתב:צ"ל כא יד

גם שם לא נמצא.

ברקים רב כתב:

עינא דשפיר חזי כתב:

ברקים רב כתב:צ"ל כא יד

גם שם לא נמצא.

חד ברנש כתב:כתב חד מקמאי:

כשראה הקב"ה שנברא[ו] העליונים בלא תולדה והתחתונים יצר בתולדה, אז היתה בעיניו מאד המלאכה חמודה

מישהו יודע את מקור הדברים?
הכי קרוב שמצאתי הוא בראשית רבה, ח יא, עמ' 65: "העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרים ורבים, והתחתונים [=בעלי החיים] פרים ורבים ולא נבראו בצלם ובדמות, אמר הקב"ה: הריני בוראו [=את אדם הראשון] בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים".
אבל זה ממש לא כדבריו.

ישראליק כתב:אני מחפש מקור לסיפור המובא בשם המגיד ממזריץ זי"ע שהי' נוהג בכל מוצאי ראש השנה לומר לכל אחד מתלמידיו מה שהתפלל בראש השנה ואם פעל על מה שביקש.

תודה.

המגיד ממזריטש היה עורך מידי מוצאי ראש השנה סעודה לתלמידיו. במהלכה היה אומר לכל אחד על מה התפלל ומה השיבו לו מהשמים.
באחת הפעמים ישב שם גם שואב המים של העיירה ושאל את המגיד: "כבוד הרב, מה אני ביקשתי בתפילה?"
"אתה כל-כך בכית בתפילה, כל-כך ביקשת ושאלת: 'בורא עולם! למה אני לא יכול לשבת בבית הכנסת עם ספר תהילים ולהיות יהודי כשר?'"
אמר לו שואב המים: "נכון כבוד הרב, זה בדיוק מה שביקשתי, על זה התפללתי ובכיתי".
המשיך שואב המים ושאל: "ומה אמרו בשמים על התפילה שלי?"
השיב לו המגיד: "הקב"ה והמלאכים צחקו עליך".
"צחקו עליי?" שאל שואב המים בפליאה, "מה כבר ביקשתי שבגללו הם צחקו עליי?" שאל.
השיב לו המגיד: "הקב"ה אמר: 'אם שואב המים רוצה לשבת כל היום בבית המדרש ולהיות מופשט מהעולם הזה, ללא בעיות פרנסה, ללא חובות, ללא בית ומשפחה, ללא שכר דירה וכל ענייני העולם הזה, אנו לא צריכים אותו בעולם הזה, יש לנו מספיק מלאכים כאלה כאן למעלה...'"
בורא עולם הביא אותנו לעולם הזה כדי לעשות לו נחת רוח בדיוק מהמקום בו אנו נמצאים עכשיו, מתוך הקושי והמאמץ בהם אנו נמצאים.
הוא רוצה שתהיה שואב מים, ו"תחטוף" פה פרק תהילים, שם צדקה, שתעבוד אותו ותקדש את שמו מהמקום שלך, מההוויה שלך.
לבורא עולם לא חסרים מלאכים, אם הוא היה צריך מלאכים לבטח הוא היה מעלה אותך לדרגת מלאך.

עינא דשפיר חזי כתב:איפה נמצא הנודע ביהודה ששאלו אותו סתירה מהרשב"א למהרש"ל, וענה הנוב"י "תמה אני עליך אטו גברא אגברא קא רמית, לבו של המהרש"ל כלב האריה וחולק על רבותינו הראשונים", (הלשון בערך).

מה שתמה על רש"ל ביש"ש ביבמות פרק ח' סי' ל"ד שפסק דלא מקרי דשיל"מ אלא א"כ הוא אסור עתה לכל ולאחר שעה מותר לכל אבל דבר שגם עתה אינו אסור לכל אינו נחשב דשיל"מ ובטל כשאר איסורים. ותמה מעלתו עליו ממה דקיי"ל בי"ד סימן ק"ב דהנודר מדבר מקרי דשיל"מ ולדברי רש"ל קשה והלא גם עתה אינו אסור כי אם להנודר ואמאי מקרי דשיל"מ. ואני תמה על מעלתו כמה הקשה על רש"ל מדברי פוסקים וגברא אגברא קא רמית ואפילו על גדולי הראשונים מצינו לרש"ל שחולק עליהם כי לבו כלב הארי. אבל למה לא הקשה עליו מהתלמוד כי הלא דין זה מפורש בגמרא דנדרים דף נ"ט ע"א דקונמות מקרי דשיל"מ. אבל באמת מסוגית הגמרא לא קשה על רש"ל...

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:היכן כתוב מהאריז"ל על חשיבות ה"שמע-ישראל" בקדושה במוסף של שמיני עצרת. תודה למסייע.

זכור לי שכותב שזה תכלית כל עבודת מועדי תשרי וכו', או כעי"ז. מישהו מכיר?

אמנם אנכי תירצתי בענין אחר והיא זאת, הנה בכל מקום שהם ביחד כל זרע ישראל שם הוא אוירא דארץ ישראל, ושם מותר להקריב לה'. וכמו שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה שהקימו את המשכן והקריבו קרבנות, ולא נקרא שחוטי חוץ חס ושלום אף על פי שלא היה ארץ ישראל, מכל מקום באותו פעם שהיו שם כל ישראל ביחד היה שם אוירא דארץ ישראל. נמצא יעקב ויוסף שמתו והיו מכונסים כל ישראל ביחד, היו מתים באויר ארץ ישראל. ואחר שיצאו ישראל ממצרים אז נסתלק משם אויר דארץ ישראל, ונשאר הארץ בטומאתה, על כן לא רצה להקבר שם. ומעלת ארץ ישראל היא אף על פי שאין מכונסים בה כל ישראל רק מקצת מהם, מכל מקום אויר ארץ ישראל הוא. על זה אמר יעקב ליוסף 'ושכבתי עם אבתי', ורמז לו הענין, כלומר, אל תחשוב שאני מת בארץ טמאה חס ושלום, רק שוכב עם אבותי שהם בארץ ישראל, כי עתה בכאן אוירא דארץ ישראל. והנה התירוץ הזה שכתבתי כמדומה לי שלמדתיו מתוך דברי הזהר במקום אחר, אבל איני יודע איה מקום כבודו. ואחר כתבי זה מצאתי קרוב לזה בזהר בסוף פרשה זו (ח"א דף ר"נ ע"ב) וזה לשונו: אמר רבי שמעון, תא חזי, דיעקב אף על גב דנפקת נשמתיה במצרים, לאו ברשות אחרא נפקת. מאי טעמא, כמה דאתמר דלא הוה מיומא דאתברי עלמא ערסא שלימתא כההוא ערסא דיעקב. בשעתא דהוה סליק מעלמא, ונשמתיה מיד אתקשר באתריה, והא אוקימנא עכ"ל. מבואר הענין שיעקב אבינו מת במקום קדוש...

קין הבן הראשון קראה לו אמו שם, כמו שמצינו בלאה ורחל, ולא מצינו בהבל שקראוהו אביו ואמו בשם. אולי לא היה חשוב בעיניהם מאומה, כי ידעו שלא יתקיים ולא יעשה פרי. ועל כן נקרא הבל, כי להבל דמה (תהלים קמד, ד) בהבל בא וגו' (קהלת ו, ד). לא כן קין, שהיה קנין חשוב בעיניהם, שהעמיד תולדות.

לבי במערב כתב:

קין הבן הראשון קראה לו אמו שם, כמו שמצינו בלאה ורחל, ולא מצינו בהבל שקראוהו אביו ואמו בשם. אולי לא היה חשוב בעיניהם מאומה, כי ידעו שלא יתקיים ולא יעשה פרי. ועל כן נקרא הבל, כי להבל דמה (תהלים קמד, ד) בהבל בא וגו' (קהלת ו, ד). לא כן קין, שהיה קנין חשוב בעיניהם, שהעמיד תולדות.

לפ"ד המעתיק, המקור הוא "מגדול מדורות קדומים".
מה מקור הדברים?

מה שנכון נכון כתב:

לבי במערב כתב:

קין הבן הראשון קראה לו אמו שם, כמו שמצינו בלאה ורחל, ולא מצינו בהבל שקראוהו אביו ואמו בשם. אולי לא היה חשוב בעיניהם מאומה, כי ידעו שלא יתקיים ולא יעשה פרי. ועל כן נקרא הבל, כי להבל דמה (תהלים קמד, ד) בהבל בא וגו' (קהלת ו, ד). לא כן קין, שהיה קנין חשוב בעיניהם, שהעמיד תולדות.

לפ"ד המעתיק, המקור הוא "מגדול מדורות קדומים".
מה מקור הדברים?

היעב"ץ. ראה עץ חיים באבוב כרך כ' עמ' מט.

מה שנכון נכון כתב:

לבי במערב כתב:לפ"ד המעתיק, המקור הוא "מגדול מדורות קדומים".
מה מקור הדברים?

היעב"ץ. ראה עץ חיים באבוב כרך כ' עמ' מט.

מה שנכון נכון כתב:ראה של"ה ויחי תורה אור (אות יט):

אמנם אנכי תירצתי בענין אחר והיא זאת, הנה בכל מקום שהם ביחד כל זרע ישראל שם הוא אוירא דארץ ישראל, ושם מותר להקריב לה'. וכמו שעשו ישראל במדבר ארבעים שנה שהקימו את המשכן והקריבו קרבנות, ולא נקרא שחוטי חוץ חס ושלום אף על פי שלא היה ארץ ישראל, מכל מקום באותו פעם שהיו שם כל ישראל ביחד היה שם אוירא דארץ ישראל. נמצא יעקב ויוסף שמתו והיו מכונסים כל ישראל ביחד, היו מתים באויר ארץ ישראל. ואחר שיצאו ישראל ממצרים אז נסתלק משם אויר דארץ ישראל, ונשאר הארץ בטומאתה, על כן לא רצה להקבר שם. ומעלת ארץ ישראל היא אף על פי שאין מכונסים בה כל ישראל רק מקצת מהם, מכל מקום אויר ארץ ישראל הוא. על זה אמר יעקב ליוסף 'ושכבתי עם אבתי', ורמז לו הענין, כלומר, אל תחשוב שאני מת בארץ טמאה חס ושלום, רק שוכב עם אבותי שהם בארץ ישראל, כי עתה בכאן אוירא דארץ ישראל. והנה התירוץ הזה שכתבתי כמדומה לי שלמדתיו מתוך דברי הזהר במקום אחר, אבל איני יודע איה מקום כבודו. ואחר כתבי זה מצאתי קרוב לזה בזהר בסוף פרשה זו (ח"א דף ר"נ ע"ב) וזה לשונו: אמר רבי שמעון, תא חזי, דיעקב אף על גב דנפקת נשמתיה במצרים, לאו ברשות אחרא נפקת. מאי טעמא, כמה דאתמר דלא הוה מיומא דאתברי עלמא ערסא שלימתא כההוא ערסא דיעקב. בשעתא דהוה סליק מעלמא, ונשמתיה מיד אתקשר באתריה, והא אוקימנא עכ"ל. מבואר הענין שיעקב אבינו מת במקום קדוש...

שברי לוחות כתב: הנני מבקש מקור ל:
א) הטוב והרע תלוי לפי מבט האדם, דהיינו שאין טוב אבסלוטי אלא הדבר תלוי בייחס האדם אל הדבר
אם נמצא דבר זה בספרי הקדמונים או האחרונים

ב) ה' נטע באדם מושג של הרגשים, כדי שעל ידי זה ידע להבחין במחשבה אם הוא מיצר הרע או מיצר טוב, כי דרגא דסט"א עצבון (לשון הגר"א) ואילו מצוה מביא לידי שמחה

שברי לוחות כתב:תודה

כעת אני מבקש מקור לקביעה שהנשמה רואה הכל, לכן המחשבות הבאות מצד הנשמה הינן אמיתיות, משא"כ המחשבות הבאות מצד היצר והגוף שאינם רואים את מכלול התמונה ואין זה אלא דמיונות