פורום אוצר החכמה

בעלון מאורות הדף היומי של השבוע, התפרסם [ולא בפעם הראשונה] תיאור מלבב ומרגש של הגר"ח על היכ"ת שתהיה תחית המתים לשעה אחת,
מצ"ב בהנאה.
השאלה היא היכן מקור תיאור זה?
[בפניה אל הכותב, הוא משיב כי אינו זוכר היכן ראה את התיאור]



אשמח לשמוע מקור. תודה.

נדמה לי שאמרו כן בשם המגיד מקלם

צביב כתב:נדמה לי שאמרו כן בשם המגיד מקלם

שיהיה המגיד מקלם, אבל מקור - יש?

תנסה ב'להגיד' סוף הכרך האחרון (כמעט בטוח).

לכל כך הרבה סיפורים מופלאים משמש ה'מאורות' כמקור ראשון, ומה נשתנה סיפור זה?!

גוראריה כתב:לכל כך הרבה סיפורים מופלאים משמש ה'מאורות' כמקור ראשון, ומה נשתנה סיפור זה?!

חזק.
אבל בכל זאת, זה נשמע טוב מידי, וחבל לפספס מקור לכזה דבר.

אחד הלומדים כתב:תנסה ב'להגיד' סוף הכרך האחרון (כמעט בטוח).

יש באויצר, איך אני יכול לראות את זה?

אחד הלומדים כתב:תנסה ב'להגיד' סוף הכרך האחרון (כמעט בטוח).

אני מתנצל, זה לא נמצא שם, לפי מה שבדקתי, (וכנראה גם לא בשאר הכרכים)

בס''ד -

הועתק מתורת אמת
כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אברהם ישראל שליט''א
אבות ישראל - על פרקי אבות


דרשות מוסריות בשילוב משלים ומעשיות נפלאים על פרקי אבות - התש''ע
בהסכמת מורנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט''א ראש ישיבת ''חזון עובדיה''
ובהסכמת מורנו הגאון הרב חיים רבי שליט''א ראש מוסדות ''עטרת חכמים''



יפה שעה של תורה ומעשים טובים בעולם הזה





בְּסֵפֶר "זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ", הֵבִיא סִפּוּר בְּשֵׁם הַמַּגִּיד מִקֶּלֶם: יוֹם אֶחָד יָצָא כְּרוּז גָּדוֹל בָּרָקִיעַ, הַמְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: עֲיָרָה פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית נִמְצָאוּ זַכָּאִים, וְעַל כֵּן מַגִּיעַ לָהּ שָׂכָר מְיֻחָד, וּמַהוּ הַשָּׂכָר?


יוֹצֵא הַכָּרוֹז וְאוֹמֵר: נוֹתְנִים אָנוּ בָּזֶה שָׂכָר לְכָל הַנְשַׁמּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הָאֱמֶת שֶׁגָּרוּ בְּאוֹתָהּ קְהִלָּה לְמִן הַיּוֹם שֶׁנּוֹסְדָה וְעַד הַיּוֹם - "שָׁעָה אַחַת שֶׁל חַיִּים", כֻּלָּם יָקוּמוּ לִתְחִיָּה לְשָׁעָה אַחַת, וְאַחַר כָּךְ יָשׁוּבוּ אֶל עֲפָרָם.


הַשָּׁעָה הַיְעוּדָהּ הִגִּיעָה. רַעַשׁ וַהֲמוּלָה בַּשָּׁמַיִם, כָּל הַנְשַׁמּוֹת שֶׁל אוֹתָהּ עֲיָרָה נִקְבְּצוּ וְהִתְאַסְּפוּ, וְהֵכִינוּ עַצְמָם לְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר הָאָמוּר. מוּבָן שֶׁתּוֹשְׁבֵי הָעֲיָרָה הַחַיִּים בָּאָרֶץ, לֹא יוֹדְעִים דָּבָר מִכָּל זֶה.


הַשָּׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, וְאָזְנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָעֲיָרָה הַחַיִּים נְחְרֶשׁוּ מִן הָרַעַשׁ. כֻּלָּם נִתְקְפוּ בֶּהָלָה וּפַחַד שֶׁל רַעַשׁ מוּזָר, עַד מְהֵרָה הִתְפַּשְּׁטָה לָהּ הַשְּׁמוּעָה וְעָשְׂתָה לָהּ כְּנָפַיִם. בֵּית הַקְּבָרוֹת הַשּׁוֹכֵן בִּקְצֵה הָעֲיָרָה, הָיָה הוֹמֶה אָדָם. בְּפַחַד וּבְהִתְרַגְּשׁוּת רָצוּ כָּל בְּנֵי הָעֲיָרָה לִרְאוֹת אֶת מַחֲזֵה הַפֶּלֶא.


כְּכָל שֶׁהִתְקָרְבוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת בֵּית הַקְּבָרוֹת, הֻבְהַר לָהֶם שֶׁהַמֵּתִים קָמוּ מִקִּבְרֵיהֶם לְבוּשִׁים בְּתַכְרִיכִים לְבָנִים.


וְאָז הַשְּׁאָגָה הָרִאשׁוֹנָה פִּלְּחָה אֶת הָאֲוִיר: הִנֵּה סַבָּא, הִנֵּה סַבָּא, שׁוֹאֵג אָדָם שֶׁהִגִּיעַ רִאשׁוֹן לַמָּקוֹם בְּהִתְרַגְּשׁוּת. וְהִנֵּה אֲבִי הַסַּבָּא, נִשְׁמַעַת קְרִיאָה נוֹסֶפֶת. וְהִנֵּה... וְהִנֵּה...


אַט אַט כֻּלָּם הִתְקָרְבוּ וְרָאוּ אֶת כָּל מַכָּרֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם מִסְפַּר דּוֹרוֹת אֲחוֹרָה. וְהִנֵּה בְּעוֹד שֶׁבְּנֵי הָאָדָם הַחַיִּים שׁוֹאֲגִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהוֹלְכִים בִּמְרוּצָה לָתֶת שָׁלוֹם לִקְרוֹבֵיהֶם, אֵצֶל הַמֵּתִים קּוֹרֶה בְּדִיּוּק אֶת הַהֵפֶךְ, כְּאִלּוּ הֵם לֹא מַכִּירִים אַף אֶחָד, וּבִמְקוֹם לְהַגִּיד שָׁלוֹם, הֵם פּוֹנִים וְאוֹמְרִים: מַה אַתֶּם רוֹצִים? תְּנוּ לָנוּ לַעֲבוֹר וְלָלֶכֶת, זוּזוּ!!


אֶחָד הַמֵּתִים נֶעְצָר לְרֶגַע, וְהִסְבִּיר לִקְרוֹבוֹ שֶׁדָּהַר אַחֲרָיו: נָתְנוּ לָנוּ שָׁעָה אַחַת לִחְיוֹת מֵהַשָּׁעָה עֶשֶׂר עַד הַשָּׁעָה אַחַת עֶשְׂרֵה בִּלְבַד, וּכְבָר עֶשֶׂר וְשָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת וְאַתֶּם מְעַכְּבִים אוֹתָנוּ, עָלֵינוּ לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, אָנוּ רָצִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לַחֲטוֹף וְלַחְטֹף...


וְאָז הֵבִינוּ כֻּלָּם, שֶׁלֹּא תְּחִיַּת הַמֵּתִים הָיְתָה כָּאן, אֶלָּא תְּחִיָּה זוֹ לְשָׁעָה חוֹלֶפֶת בִּלְבַד, וְאֵין זְמַן כָּעֵת לְנַשֵּׁק נְכָדִים וּקְרוֹבִים. רָצִים כֻּלָּם בְּבֶהָלָה לְבָתֵּי מִדְרַשׁ שֶׁל הָעֲיָרָה אֲשֶׁר הִתְמַלְּאוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם, וּבְעוֹד בְּנֵי הַקְּהִלָּה הַחַיִּים מְנַסִּים לְעַכֵּל אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ, כְּבָר הָיוּ כָּל הַמֵּתִים רְחוֹקִים מֵעֵינֵיהֶם, כֻּלָּם נֶעֶלְמוּ בֵּין קִירוֹת בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הָעֲיָרָה, לֹא נוֹתַר לִבְנֵי הָאָדָם הַחַיִּים אֶלָּא לִצְעֹד אַחֲרֵיהֶם, וְלַחֲזוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם בַּמֶּה שֶׁהִתְרַחֵשׁ.


הַשָּׁעָה כְּבָר עֶשֶׂר וְעֶשֶׂר עֶשֶׂר דַּקּוֹת יְקָרוֹת מִפָּז כְּבָר חָלְפוּ, וַעֲדַיִן לֹא כָּל הַמֵּתִים מָצְאוּ סֵפֶר לַהֲגוֹת בּוֹ, וְהַמַּחֲזֶה הָיָה נּוֹרָא. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹמְדִים אֲנָשִׁים בְּתַכְרִיכִים לְבָנִים, וְכָל אֲרוֹנוֹת הַסְּפָרִים הִתְרוֹקנוּ וְלֹא נִשְׁאַר אֲפִילּוּ סֵפֶר אֶחָד שֶׁלֹּא בָּא לִידֵי שִׁמּוּשׁ.


כַּמּוּבָן שֶׁאַף אֶחָד לֹא חִפֵּשׂ מָקוֹם מְרֻוָּח לִישִׁיבָה, שׁוּם דָּבָר לֹא עִנְיֵן אוֹתָם מִלְּבַד שֶׁיִּהְיֶה סֵפֶר קוֹדֶשׁ בְּיָדָם כְּדֵי לַחֲטוֹף וְלַחְטֹף עוֹד מִילָה שֶׁל תּוֹרָה.


שָׁעוֹן בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּבַר מַרְאֶה עַל הַשָּׁעָה עֶשֶׂר שְׁלוֹשִׁים וַחֲמֵשׁ, כֻּלָּם בְּלַחַץ אֵיךְ לְנַצֵּל שִׁשִּׁים שְׁנִיּוֹת בְּכָל דַּקָּה. הַשָּׁעָה כְּבַר רֶבַע לְאֶחָד עֶשְׂרֵה, וְכָךְ עוֹבֶרֶת לָהּ דַּקָּה וְעוֹד דַּקָּה.


וְהִנֵּה הָיָה אֶחָד שֶׁהִבְחִין בְּשָׁעָה הַמִּתְקַדֶּמֶת, וְדָפַק עַל הַבִּימָה, וְשָׁאַג: הַשָּׁעָה כְּבָר עֲשָׂרָה לְאַחַת עֶשְׂרֵה, לְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד... וְהַקּוֹלוֹת גָּבְרוּ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עוֹז בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם.


הַלֵּב דּוֹפֵק וְהַמֶּתַח קוֹרֵעַ שְׁחָקִים - נוֹתְרוּ שֵׁשׁ דַּקּוֹת, נוֹתְרוּ שְׁתַּיִם וַחֲצִי דַּקּוֹת, "קוֹלוֹת וּבְרָקִים" שֶׁל לִמּוּד עִם נִצּוּל מֵרַבִּי שֶׁל הַזְּמַן. נוֹתְרוּ עֶשֶׂר שְׁנִיּוֹת, תֵּשַׁע, שְׁמוֹנֶה, שֶׁבַע... הַבְּכִיּוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ וְקוֹלוֹת הַלִּמּוּד רַק גָּבְרוּ וְהָלְכוּ.


נוֹתְרוּ אַרְבַּע שְׁנִיּוֹת, שָׁלוֹשׁ, שְׁתַּיִם, עַד סוֹף הַשְּׁנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה הִמְשִׁיכוּ לִלְמֹד, וּלְאַחַר מִכֵּן כּוּלָּם שָׁבוּ לִמְנוּחוֹת, דַּי שֶׁקֶט.


הַשָּׁעָה הִסְתַּיְּמָה לְאַחַר שְׁנוּצְלָה עַד תֹּם, הַמֵּתִים מִלְאוּ אֶת נַפְשָׁם בְּאוֹצָרוֹת נֵצַח שֶׁל עַשְׂרוֹת אַלְפֵי חֶלְקִיקֵי שְׁנִיּוֹת מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים בַּמִּצְווֹת, וְתַלְמוּד תּוֹרָה, תְּפִלָּה וּתְשׁוּבָה. שָׁבוּ לַעֲפָרָם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, לְמּוּל עֵינֵיהֶם הַפְּעוּרוֹת שֶׁל יַקִּירֵיהֶם.


הַמַּגִּיד מִקֶּלֶם עוֹצֵר לִשְׁנִיָּה קַלָּה, וּ"מַצְלִיף" אֶת הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן הַמְמַצֶּה וְהַמְסַכֵּם: "הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב, וּמַה גָּרוּעַ בְּכָךְ שֶׁאָנוּ חַיִּים יוֹתֵר מִשָּׁעָה אַחַת, מַדּוּעַ שֶׁיֵּלֵךְ זְמַנֵּנוּ לָרִיק רַק מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַשָּׁעָה הַיְקָרָה הַזּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם, שְׁלוֹשִׁים יָמִים בְּחֹדֶשׁ"...