פורום אוצר החכמה

ציטוט:
דאיתא למה יהושע החרים את שלל יריחו, משום שלכדוה בשבת ומעשה שבת אסור בהנאה.
היכן איתא?

במדבר רבה פרשת נשא פרשה יד
ד"א אפרים מעוז ראשי מדבר ביהושע שהיה משבט אפרים והוא עשה מלחמה בשבת שנא' (יהושע ו) ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות השחר ויסובו את העיר וגו' ומנין שהיתה שבת שאין שבעה לעולם בלא שבת ולפי שהיה יום שבת אותו יום שכבשו את יריחו לכך החרים את יריחו קדש לה' כמה דתימא (שם /יהושע ו'/) והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' וגו' א"ר יהושע השבת כולה קדש וכל מה שנכבש בשבת יהיה קדש לה' וכה"א (שם /יהושע ו'/) וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבא.

לא הדגשתי מספיק,
יש עוד מקורות שזה קשור לשבת, אבל משמע שזה מצד קדושת השבת, וכמו הקדש שנהיה לה'.
אבל אני מחפש מקור לכך שהחרים את יריחו משום מעשה שבת שנאסר בהנאה.

זאת פרשנות של הדברים ועי' בערוך לנר בסוף סנהדרין.

אליהוא כתב:זאת פרשנות של הדברים ועי' בערוך לנר בסוף סנהדרין.

תודה,
עדיין משמע שבמקור חז"לי או לפחות בראשונים מופיע שזה מעשה שבת [גם בערול"נ זה לא ברור כפרשנות אישית]

ע"ע שאילת יעבץ א,לג.

אין סיבה שהשלל יחשב למעשה שבת, במיוחד ששבירת החומות הוא מקלקל (ועוד שהיה בדרך נס).
הנקודה היחידה שמצאתי שהוזכר בה ענין מעשה שבת, היא הערוך לנר שכתב שאיסור בניית החומות הוא משום שיתברר למפרע כי היה זה סותר על מנת לבנות.

טעמים נוספים לאיסור השלל חוץ מהטעם שקדוש כשבת:

מפני שהיא ראשית כיבוש ארץ ישראל, עשאוה חלה (במדבר רבה יד א, תנחומא ויחי ח).

שעשאוה כעיר הנדחת, מפני שהיתה סוגרת ומסוגרת בכוחות הטומאה ועל ידי כישוף (ילקוט יהושע רמז טו).

שלא יטעו ישראל במה שיגיע אליהם מהצלחה זו (רלב"ג).

רש"י יהושע פרק ו פסוק יז 'והיתה העיר חרם - הקדש, כי היום שבת קדש, וראוי להיות קדש שלל הנשלל בו'. ובכלי יקר (לניאדו) מבואר שהבין מלשון המדרשים שאכן הוא מטעם מעשה שבת. ובאור הישר (הילמן, שופטים עמוד פח) העיר שבכיבוש עיר שהותרה אין איסור מעשה שבת, ועוד שמן התורה מעשה שבת מותר, ע"ש. ובאהל דוד (ח"ב) כתב שיהושע חשש שיחללו שבת בשביל השלל, ולא הותר אלא הכיבוש, ולכן לגזרה אסר את השלל לגמרי. [וראה רש"י להלן שם פרק ז פסוק כ"א על דברי עכן 'וארא בשלל', פירש רש"י: התבוננתי במה שכתוב בתורה (דברים כ') 'ואכלת את שלל אויבך' (והוא מתנחומא מסעי ה), ובספר שפת אמת על פירוש רש"י ביאר שעכן סבר שזו מצוה ולא רשות, וא"כ יהושע אסר שלא כדין, ומצוה זו דוחה שבת, ובאמת לכן פירש רש"י ששבת היה ואסר משום שהוא הקדש כיון שהוא ממעשה שבת.

מדברי הרמב"ם "ולא כבש יהושע יריחו אלא בשבת" (הלכות שבת סוף פ"ב) משמע שהכיבוש בשבת דוקא היה ענין של לכתחילה שבלכתחילה.

דרומי כתב:מדברי הרמב"ם "ולא כבש יהושע יריחו אלא בשבת" (הלכות שבת סוף פ"ב) משמע שהכיבוש בשבת דוקא היה ענין של לכתחילה שבלכתחילה.

כמפורש בירושלמי