פורום אוצר החכמה

הגיע אלי קטע מכתבה בעיתון דתי (אתנחתא) מהתאריך 16/8/12 עמ' 13, ואני רוצה לדעת מה מקור הדברים האמורים שם:

על אף שהמוסתערבים הם אנשים פשוטים, והקיום הפיזי היה פעמים רבות לא פשוט בכלל, הם הקפידו על שמירת המצוות עד כמה שידעו. היו להם מנהגים מיוחדים ששימרו את מנהגי ארץ ישראל הקדמון. כך למשל עד המאה ה-16 מחזור קריאת התורה אצלם היה כפי שאנו מכירים מימי חז"ל בארץ - של שלוש שנים, ולא של שנה אחת כפי המקובל היום. בשבת חנוכה שהיא גם ראש חודש, היו מוציאים ספר תורה אחד בלבד, ולא שלושה.

הייתי אומר שלא כל מה שכתוב יש מקור. אין ולא היה כזה דבר במאה ה16. מנהגי המסתערבים בארץ ישראל לגבי קריאת התורה מתועדים היטב בתקון יששכר, ואת"ל הכוונה במצרים בימים ההם לא שמענו כלל על כזה דבר בכתבי הרדב"ז וכיו"ב. המסתערבים התנהגו כפסקי הרמב"ם במצרים ואף לא חזרו על תפלת הש"ץ (ונגד זה יצא הרדב"ז) ואין להעלות על הדעת שהם קראו בתורה לפי מנהג ארץ ישראל הקדמון. ולכן לע"ד הכותב סתם בילבל עם הבית מדרש הארצישראלי במאה ה12 בפוסטאט בימי הרמב"ם ובנו אחריו.

כעת קראתי את המאמר המבוסס על ד"ר אייל דודיסון. אם הוא חוקר אני אסטרונאוט. עושה טשולנט בין יהדות ארץ ישראל בימי הגאונים לפני מסע הצלב לבין המסתערבים. מתאר יהדות מקורית "אקזוטית" כביכול שהיתה להם תפלה קצרה שלא חזרו על שמ"ע, ואינו מבין שאין היא מקורית אלא שהתנהגו לפי פסקו הנודע של הרמב"ם בתשובה שלו. והיו רמבמיים בפסקיהם. ומי שנוהג לפי הרמב"ם אינו קורא תורה פעם בשלש שנים. הכל גיבוב של סאלאט או טשולנט.

ד"ר דוידסון הוא אכן חוקר, אך לא של התחום הזה.