מקור לכך שכוחות הטומאה והכפירה מתעצמים ביחוד סמוך לסיומם

[גאולה בקרוב]

באגרות ראי"ה (א, קלח) כתב על כוחות הטומאה והמינות והכפירה, "שנתנו לה מן השמים שליטה, טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן".
וכמדומה שהוא יסוד ידוע, שדוקא לפני הכילוי יש פתאם כוחות חזקים.
אודה למקורות בענין.

[לייטנר]

"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

[ארי שבחבורה]

ויעוין ב'העמק דבר' ריש פרשת וזאת-הברכה (דברים לג,א) שכותב דברים דומים על כוחות הקדושה, וזה לעומת זה עשה האלוקים.

[סורגים]

תוספות יו"ט במסכת אבות פ"ה על המשנה דחושב בהדי ניסים שנעשו בביהמ"ק וחשיב נמי הנס שלא אירע קרי לכהן גדול בים הכיפורים, וכתב על זה, יש מי שהקשה ולמה יארע לו קרי אחר שהיו מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בטהרה כל היום ההוא, וזקני העם כל הלילה לא יחשו מלזרזו. והתשובה כי יצ"ט והיצה"ר מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים, וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה וכו', ולזה היה קרוב מאוד הכהן להיות בעל קרי יעו"ש.

[גאולה בקרוב]

תודה לכל העונים!

[איש]

כלי יקר שמות פרק ה פסוק א': והשיב לו הקב"ה עתה תראה וגו', כי מהידוע שכך היא המדה שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה ואח"כ אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול ואח"כ המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך,

[רחמים]

ליקוטי מהרי"ל שמות פרשת שמות ד"ה למה הרעותה

למה הרעותה לעם הזה וכו' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וכו', ויאמר ה' אל משה עתה תראה וכו' כי ביד חזקה ישלחם וכו' [ה, כב - ו, א]. כבר נתקשו כל מפרשי התורה, היתכן אשר משה עבד ד' ידבר כן להשי"ת. ועוד, מה זה דיקדק בשמך, והלא היה די באמרו ומאז באתי לדבר אל פרעה. גם מה זה כפל הלשון ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם. אך נראה כוונת הכתוב באמרו ומאז באתי לדבר בשמך, דיקדק בשמך, אשר כל הכעס של הרשע הזה בעבור הזכרת שמך הרע לעם הזה, ועל זה השיב השי"ת למשה עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם מארצו, הכוונה כי דרך הסיטרא אחרא והקליפה קודם שבירתה היא מתגברת עד למאוד, כמאמר הכתוב (משלי טז, יח) לפני שבר גאון. וזהו כוונת שמירת הכהן גדול למאוד בליל יום כיפור (משנה יומא פ"א מ"ז), מחמת כי ביום זה הכהן גדול במדרגה גדולה מאוד, והרשעה כלה כעשן תכלה, ואזי היא מתגברת מאוד, ולזה צריך שמירה יתירה. וזהו כוונת הכתוב עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם, רצ"ל כאשר יהיה פרעה ביד חזקה ויעז פנים מאוד, זה הסימן כי ישלחם ויגרשם מארצו, ככתוב לפני שבר גאון, ודו"ק:


(3) ספר תורת חיים על סנהדרין דף צח/א
אף ת"ח שכתוב בהן שלום לאוהבי תורתך אין שלום מפני צר. פירש"י ז"ל מן היצה"ר טעמא דמלתא נראה משום דשני הפכים כשפוגעין זה בזה והאחד צריך להסתלק עצמו מפני חברו אז בשעת סילוקו מתגבר עצמו דלהכי קודם שיאיר היום חשכת לילה מתגברת וכן קודם יציאת הנשמה יום או פחות נראה החולה כבריא משום דאז הבריאות מתגברת לכך גם לעתיד כיון שיתבטל היצה"ר ויסתלק מן העולם מפני יצה"ט יתגבר עצמו קודם סילוקו וילחם אף בתלמידי חכמים שכתוב בהם שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול שאין היצה"ר הנקרא מכשול שולט בהן לפי שהתורה תבלין ליצה"ר ודרכו להסתלק בשעוסקין בתורה כמ"ש אי אזיל מוטב ואי לא יעסוק בתורה אפילו הכי קודם סילוקו מן העולם יתגבר עצמו ולא ישגיח בהן ומהאי טעמא נראה מה שאמרו בעקבות בן דוד חוצפה ישגא ונערים ילבינו פני זקנים בת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני כלב וכו' כדאמר לעיל משום דאז יתגבר היצר הרע וישלוט הרבה:

[גאולה בקרוב]

מכתב מאליהו ח"ד עמ' 267

[ברקים רב]

מבואר מהאריז"ל,
פע"ח שער הקר"ש פ"ג
והסמיכו ללשון הכתוב: כי יבוא כנהר צר וכו' - ובא לציון גואל.

[מה שנכון נכון]

החיד"א בשם הגדולים ערך ר"א בע"ס הרוקח [א, ריט] ובפתח עינים סנהדרין צח.

שהג.GIF (4.42 KiB) נצפה 2989 פעמים

[מה שנכון נכון]

מבואר מהאריז"ל,
פע"ח שער הקר"ש פ"ג
והסמיכו ללשון הכתוב: כי יבוא כנהר צר וכו' - ובא לציון גואל.

פעח.GIF (7.4 KiB) נצפה 2989 פעמים

[היא שיחתי]

שמעתי עומק עניין כעי"ז משמו של הגר"מ שפירא שליט"א

כבר דנו בפורום אם יש נ' שערי טומאה, וביררו כאן דברי הלשם דאין
ובני ישראל נגאלו במט שערי טומאה היינו בסיום הטומאה אז היא התעצמה ביותר וכפי שהתחיל הרב גאולה בקרוב

והטעם לזה, דשער הנ' הוא הבירור הגמור, שם אין מקום כלל לאין, הרע הוא אין, והטוב הוא יש, הרע מעורב בטוב ויונק ממנו, כך שנראה הוא כמי שישנו, אך באמת אין כל קיום לרע, ועל כן, בשער הנ' שהוא הבירור הגמור ושייך למעל הטבע, אין כל מקום לרע, נמצא שאף נ' שערי טומאה אינם כי אם בירור גמור שאין בו טומאה כלל, ולכך בעצם אין נ' שערי טומאה