פורום אוצר החכמה

טו,ט השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון.

יל"ע הא מיירי הכא במצות הלואה, ומבואר בב"מ עא,א דמצוה זו שייכא בין בעני בין בעשיר, א"כ למה נקט דווקא אחיך האביון. וביותר, שהרי הטעם דקרבה שנת השבע שייך ודאי גם בעשיר, שע"י שנת השמיטה יפקיע ממנו הלואתו.

ושמא י"ל, דנקט הכי משום סיפא דקרא: וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, דזה שייך רק בעני, וצ"ע. אולם יתכן עוד, דבאמת הטעם שלא יעשה כן אינו משום מצות הלואה, ובאמת מצד מצות הלואה אין מניעה מלהשתמט מלהלוות באופן דמשום אפקעתא דשמיטה לא יוחזר לו הלואתו, והחיוב הוא רק משום לתא דצדקה, וכמו דמסיים קרא נתן תתן לו...כי לא יחדל אביון, וזהו איתא רק בעני.

ברם, יתכן ומשמעותא דקרא זה מקור משמעות דברי הרמב"ם בריש הל' מלוה ולוה שכתב: מצות עשה להלוות לעניי ישראל, ומשמע דבעשיר ליכא מצוה, וכ"ה בסה"מ מ"ע קצז, ועי' פי' רבי ירוחם פערלא לרס"ג א,עשה כה.

יש לציין שגם תקנת פרוזבול תקנה היא לעניים ועשירים, לעשירים שלא יפסידו ולעניים שלא ינעלו דלת בפניהם (רש"י גיטין לז, א ד"ה בולי ובוטי).

ראה ב"דף היומי" של שבוע שעבר שבועות כה ע"א (3 שורות לפני הרחבות) 
כיצד אמר שבועה שאתן לפלוני ושלא אתן:
מאי אתן אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר (דברים טו, י) נתון תתן לו אלא מתנה לעשיר:

לא עיינתי במקורות, אבל לפום ריהטא דיברה תורה בהווה. וכשם שבתחילת שבת נקטו העני עומד בחוץ, וכי כך הוא תדיר? אלא שדברו בהווה, ולכאורה אם העשיר נזקק להלואה יש בו אותה מצוה, א"נ באותה שעה לגבי הלואה הרי הוא כעני.