פורום אוצר החכמה

"וכתב בסמ"ג שר"י החסיד הזהיר לתלמידיו שלא לילך לחופה מפני ליסטים, והלכו ובטחו במה שיזכירו את השם, בחזירה אמר להם מכרתם העוה"ב, אם לא תשובו בלא שום הזכרת השם ותמסרו נפשכם להריגה, והלכו ונהרגו" 0כת,י יוסף אומץ)
היכן מובא מעשה זה בסמ"ג או ספר חסידים?

האריך בזה פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד מבוסטון זצ"ל) באחד ממאמריו באנגלית על קידוש השם באשכנז ובצרפת.

כמדומה שנמצא גם בלקט יושר וביוסף אומץ הנדפס, אלא שאיני זוכר כעת

לזכרוני, העניין אינו בספר חסידים, אלא כן מובא בשו"ת תשב"ץ. את ההפנייה המדוייקת תמצא ב'תולדות' שבראש ספר חסידים, מהדורת הרב מרגליות (מוה"ק).
אמנם ידוע שר' יהודה החסיד התנגד ביותר להשבעות ול'שמות' שונים. ראה, לדוגמא: ספר חסידים, סי' רד, רה, רו, שפז, תסט-תעא, תקכו, תרפט, תתשיד, תתשלב, תתשעב. ותלמידיו - גם אלו הידועים כמו ה'רוקח' - לא תמיד הסכימו לשיטתו זו.

כדאי לעיין במאמרו של אסף קניאל: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/kavim-4.htm

שם מביא מתוך מעשה בוך:

מעשה בר' יהודה החסיד שהיה יותר מי"ח שנים, ולא ידע שום דבר, ואפילו להתפלל שחרית וערבית, והיה עם הארץ לגמרי, והיה רובה קשת ... פעם אחת הגיד אביו ר' שמואל ההלכה לתלמידיו, והר' יהודה החסיד זרק חצים, והיה רץ תוך המדרש של אביו, וכעסו התלמידים מאוד, ואמרו לרבינו שמואל: אתה ואביך ואבות אביך, כולם הייתם גדולים, ואתה תגדל בנך להיות פרא אדם ואומנותו ליסטים! והזכיר ר' שמואל שם אחד, ונתמלא בית המדרש כולו אורה, ורבינו אברהם נתן עיניו למטה בקרקע, והר' יהודה החסיד לא קם ולא זע ... והזכיר עוד שם אחר, ולא היה כוח לרבינו אברהם לראות אותו אורה, ועטה עצמו במלבוש אביו, והר' יהודה החסיד נתן עיניו בקרקע. אז אמר אביו: השעה מוצלחת לאחיך יהודה, ודע שאתה תהיה ראש ישיבה כל ימיך, אבל אחיך יהודה יהיה יודע מה למעלה ומה למטה, ואין נעלם ממנו, ויהיה בעל שם מעשים'.

המעשה מובא בסמ"ק מצוה ג ובפירוש הרשב"ץ ברכות ה ע"ב ובשו"ת יכין ובעז ח"א סימן קלה וכמו שצין כל זה בספר ענף עץ עבות עמוד נד ועין שם עוד

יש"כ ותודה רבה לכל מי שטרח לציין ולעזור!
מתוך כל ספרים אלו, כנראה שבזמנו ראיתיו בסמ"ק.

ספר מצוות קטן מצוה ג
בכל נפשך, שיחשב עליו נפשו לכלום שלא ימנע מעשות מצות הבורא בשביל סכנת נפשו. ופירשו רבותינו (סנהדרין ע"ד) בעכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים. ואפילו בצנעה יהרג ואל יעבור, ושאר מצות בצנעה יעבור ואל יהרג, אם ירצה. אבל מדת חסידות שלא יעבור. ואין לומר מאחר שאמרו חכמים (שם) יעבור ואל יהרוג אם יעבור פיהם גם דמו הנה נדרש, כי מאחר שכוונתו לשמים צדקה תחשב לו, וראיה משאול שמסר עצמו למיתה ואמר לנערו, פגע בי ואל יתעוללו בי הערלים, שנתכון לש"ש. וראיה מרבינו יהודה חסיד שהזהיר לתלמידיו שלא לילך לחופה מפני לסטים שבדרך והלכו ובטחו במה שידעו להזכיר את השם הלכו והזכירו ונצולו בחזרה אמר להם אבדתם העולם הבא אם לא תשובו בלא שום הזכרת השם ותמסרו נפשכם להריג' והלכו ונהרגו.


ממש לא הבנתי את הסיפור. אם יש בעיה בכך שהזכירו שם כדי להינצל, איך זה מתכפר במה שהלכו פעם נוספת ולא הזכירו, ואיך בכלל מותר להם לסכן עצמם כך. האם זה מופיע במקורות נוספים בתוספת ביאור.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=72&t=13328&p=124506&hilit=%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%94+%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D#p124506

יישר כח. אוחדו.