פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקורות והסברים על מה שנהוג בכל פיוטי הקרובץ והיוצרות, קוראים הציבור בקול גדול (בין הפיוטים אחר ברכת מחיה המתים) 'ימלוך ה' לעולם וגו', ואתה קדוש וגו', חי וקיים וגו'',
המקור לזה, איפוא הוא נזכר במקור קדום ביותר, האם מקורו מהקליר כמו הפיוטים עצמם?, ומה טעם יש בה דייקא בקריאת אלו הפסוקים?

איני יודע מדוע קוראים דווקא משפטים אלו בקול גדול, אך לא הקלירי חיברם שהם קדומים לו ומופיעים אצל הפייטנים שפעלו לפניו, כמו יניי, וכך גם בקדושתאות קדם-קלאסיות.

ימלוך אינני יודע, אבל ואתה קדוש זכורני ששמעתי פעם שהטעם שמבקשים מהקב"ה שכביכול ימתין לנו לאמירת קדושה עד שנאמר את הפיוטים כמו שנאמר ואתה קדוש יושב תהילות ישראל ואיתא במדרש שיושב וממתין לתהילות ישראל.

יפה!
אולי תוכל לאתר את המקור בדיוק

כמדומני שיש דיון על כך כבר אצל רבותינו הראשונים, בספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל מביהם תלמיד רבינו הרקח

אנא עזרתכם, אני מנסה לאתר המקור בדיוק למי שאומר שהוא כעין פיוס להקב"ה על שמתעכבים קצת מלומר קדושה. יגעתי ולא מצאתי.

קורא עכביש כתב:אנא עזרתכם, אני מנסה לאתר המקור בדיוק למי שאומר שהוא כעין פיוס להקב"ה על שמתעכבים קצת מלומר קדושה. יגעתי ולא מצאתי.

המקור המדוייק - הרוו"ה במחזוריו.
ולענין הפסוקים האלו בכלל האריך גולדשמידט במבואו למחזור ר"ה.