איגרת תנחומין לר"י אייבשיץ- היכן נדפס

[גאולה בקרוב]

איגרת חשובה ומחזקת.
נמצא בידי מספר שאיני יודעו, רק שהוא מעמ' שעט-שפא.
אודה על העזרה בזה.



איגרת תנחומין שכתב רבינו המחבר לגיסתו מרת קרענדל טארני ולבניה במות בעלה ואביהם גיסו האברך מוהר"ר זלמן טארני, שבט תק"ג –
מתורגם ללשון הקודש מגוף המכתב שנכתב בלשון המדובר (זשארגון)

הערת המעתיק: אם כי המכתב לא נועד ע"י רבינו לבוא בדפוס ונכתב באופן אישי ובמקרה מיוחד, ומלבד זאת עצם ההעתקה מלשון ללשון נושאת עמה אחריות מרובה, בפרט כאשר לא הי לפנינו גוף כתי"ק אלא העתקה מודפסת ויתכן שגם בה חלו איזה שינויים, בכל זאת לגודל חשיבות המכתב העדפנו להביאו בדפוס לזכות את הרבים.

שלום רב לגיסתי תחי' ובניה. המקום ינחם אתכם ויפרוש כנפיו עליכם, להיות לכם לב ולפטרון ולרפאות את לבבכם הנשבר. ממש איני יכול לכתוב מחמת הצער האיום והיגון ובאמת מאד קשה לי לנחם דוקא אותך ובניך האהובים ובפרט ידיד כבוד מיכל שיחי'. עיני זלגו דמעה ולבי חלל בקרבי, ובשמים סהדי שעל אחי המנוח ז"ל לא היה לי כל כך צער והרגשת יגון כמו עליו ז"ל, וסהדי בשחק שביום מיתת משה [רבנו] כשדרשתי בביהכנ"ס תוכחת מוסר לעמי הזכרתיו ואבל יחיד עשיתי בכל אופן כראוי וכיאות למנוחתו כבוד. אך לא יכולתי לנחם אתכם כפי הדין והדת, כי נאלמתי דומיה לרב אנחתי.
אמנם מבקש אני מכם לתת כבוד להש"י ולא להצטער ביותר. גיסתי תחי' בלאו הכי אינה בעלת כח, ועכשיו נצרכת ביותר ההשגחה על הילדים כמקדם, צריכים להתחזק ולקבל הכל באהבה ובחיבה מהש"י, הוא מחץ ומרפא. אבדתם אב בשר ודם, לעומת זאת קיבלתם לאב את ה' ב"ה שהוא נקרא אבי יתומים ודיין אלמנות [תהלים ס"ח].
והנה אנו רואים בבירור בעולם שרוב הנערים המצליחים בתורה וחכמה ויראה ומו"מ הם יתומים, כי הקב"ה משגיח בהשגחה מיוחדת עליהם כי הוא מרחם יתום. אך איך מסונוורת ומכוסה היא החכמה של בני אדם. איזה סיבה יש לנו לבכות על מעשי הקב"ה. האם יודעים אנו מהו טוב ומהו רע, האם אנו חכמים כה' ב"ה, האם [אנו] רחמנים כמוהו, מיטיבים כמוהו, מרחמי יתומים כמוהו, אוהבי חסד ורחמים כמוהו, רואים את הנולד כמוהו, גומלי צדקות כמו הקב"ה, שהוא הוא החכמה והרחמנות והאמת בעצמו. ובודאי אילו הוא בחכמתו האלקית קבע שיכולה עוד לבוא ממנו חלק מן אלפי אלפים טובה או טובת בשר ודם בעוה"ז. היה בלי ספק נשאר בחיים, כי הקב"ה גם כשיש הכל פורענות ולעומת זאת רק חלק אחד טוב, דוחה הוא את הפורענות כולה ובוחר את ההטבה, ועל כן הוא נקרא טוב. הטוב ומיטיב לרעים ולטובים. ואמר דוד המלך [תהלים קמ"ה] טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. בלי יוצא מהכלל אמנם במיוחד לעם קרובו ישראל וביותר לאיש שהתנהג במצותיו ובמעשיו בתמים וביושר שהקב"ה מדקדק יותר על כל רגע שיחיה עוד. הוא ב"ה וב"ש מונה כל הרגעים שיחיה הצדיק [או צ"ל, מונה כל רגע עד שהגיע הזמן בו נברא צדיק]. הרבה יותר ממה שיפרוש מן העולם. וברור כי הוא ב"ה בחכמתו השלימה הבחין שזאת היא הטובה העליונה. ויקר בעיני ה' המותה לחסידיו ולמה נצטער. האם איננו רוצים להכיר טובת הקב"ה. האם אין לו צער ורחמנות על האשה ובמיוחד על הבנים הקטנים היתומים הדומים אחרי מות אביהם לצאן תועה. לא פחות מהמשפחה השרויה בצער.
האם אין להקב"ה צער כאשר האדם מצטער. וביותר צער אלמנות ויתומים שלא טעמו טעם חטא. הקב"ה מצטער על עובד ע"ז ומגדף ה' שנסקל בב"ד ונתלה והקב"ה אומר קלני מראשי, והרבה יותר בצער כזה וכמו שנאמר בכל צרתם לו צר [ישעיה ס"ג]. והקב"ה אינו כבשר ודם שאינו ביכולת לשנות ולבטל צערו, הוא יכול לשנות הכל. ועל כן קל להבין שאלמלא מצא שזאת היא החסד והטובה השלימה בודאי לא היה מביא צער כזה, אלא הוא מצא שזאת מביא רק לטובה, גם אם זה בא בלי ספק ביסורים גדולים.
שכן למשל הנער שמובא אל רבו כדי לקבל עונש, וכמו כן חולה שנצרך עפ"י הוראת הרופא להתרפאות ע"י הצמדת כוסות רוח, ודאי מניחים הם את הנער או את החולה לצעוק מכאב וכל אחד ואחד מחויב להשתתף בצערם ובכל זאת נעשה זה לטובת הנער והחולה, והרחמנות במקרה זה נקרא אכזריות. וכן הוא גם במלך מלכי המלכים הקב"ה שכביכול יודע הוא כי אין לשום על לב למנוע זאת מחמת גודל הצער והדאגות, מאחר שזהו לטובת נשמתו הטהורה [של הנפטר] ולטובת היתומים. גם אם אין אנו מבינים זאת. כי מה יודעים אנו מה הוא טוב. הרבה אמהות שהן חולות ואחרי כן כאשר חוזרות הן לבריאותן בא עליהם צער איום וסבל בגלל ילדיהן, היו הרבה יותר מאחלות לעצמן אילו כבר מתו, ומה עוזר. הקב"ה מצא פעם היותר טוב עבורן לקבל צער לכפרת עון, ואילו רואה לטובה ההיפוך, מת האדם.
למה יצעק העוור על האדם המנהיג אותו כי ללא הנהיג אותו בדרכים ישרים, בעת שהרי הוא עוור הוא ומנהיגו פיקח ורואה. לגבי הקב"ה אנחנו כולנו כעוורים והקב"ה רואה, צופה ומביט עד סוף כל הדורות, מה יש לנו לבכות ולצעוק על מיתת אדם. לגבי מי יש להקב"ה איזו התחייבות כמה שנים יחיה. וכמו כאשר אדם חי שמונים [שנה] אין להצטער כי מת, כמו כן אין מה להצטער כאשר אחד מת בן שלושים, הכל אחד. אדם אלף שנים יחיה – כלא היה.
האם יש להצטער על חלום. יש ישנים זמן רב בחלום יפה מאד, ויש שמעוררים אותם באמצע החלום. בודאי מצטער האדם על שעוררוהו באמצע חלומו אבל סוף דבר אין זה צער אמיתי והחלום הוא מהבלי העולם. כן הוא העולם כחלום. יש מתעוררים באמצע החלום, ויש ישנים כל זמן החלום, ויש – רוב החלום. סוף דבר הכל חדא. חלום הוא חלום.
למה נצטער בתוך הגלות על מות אדם בעת שממש אין רואים אלא צער יגון ואנה אצל אומתנו הקדושה ישראל, הנידחה מאמה האהובה היא השכינה הקדושה. אנו תועים כצאן הנידחים מקצה אל קצה. החיות שלנו היא בפרפורים כמו אדם המובל למיתה. כמתים נחשבנו בתוך הגוף כי אין לנו בזה העולם אלא פחדים צרות ובהלות. גם אם מתים אנחנו גאולה תהיה לנו לצאת מקברנו וזה נקרא תחיית המתים שניגאל מקברנו ונבוא ונגיע חיים לעולם האמיתי שכולו אמת וישר. שם הוא עולם של שמחה ונס יגון ואנחה. שם אין חלשות ואין עייפות, כי אם הכל באור פני מלך חיים.
כבר היו מימים קדומים הרבה גוים שאיבדו עצמם לדעת בחשבם לצאת מהעולם החשוך ולהגיע אל עולם שכולו אור. אבל לנו אסר זאת הקב"ה ככתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם [דברים ד']. הוא יודע מתי הזמן לחיים או למות. ועל כן חיים אנחנו או מתים הכל ברצון ה'.
על כן אחות והילדים: השגיחו על בריאותכם. זה הוא יותר חשוב ממה שרק תאמרו קדיש עבור אביכם ז"ל, כי זאת היא מצוה יותר גדולה שתשגיחו על בריאותכם ותקבלו הכל מהקב"ה באהבה ובחיבה. וזה נתקבל מאד לרצון אצל הקב"ה.
מלך השולח את עבדיו למדינות אחרות בשירותו, כאשר רואה שיש להם עוד מה לעשות שם הרי יהיה המלך שוטה אם יקראם בחזרה. אבל אם הוא רואה שכבר אין עוד צורך להם שם, נקראים הם בלי עיכוב הביתה. ובכן כולנו הננו בזה העולם לעבוד ולתקן עבודת הקודש של הקב"ה. ולכך נוצרנו. אם רק ימצא הקב"ה באחד שיכול עוד לפעול כאן לעבודתו הקדושה, בודאי לא היה קורא אותו מהעוה"ז לעולם הבא. למה איפוא נבכה על מיתתו. האם אין אנו יודעים שהעוה"ב יותר טוב מעוה"ז. ועל כן אין מה להתאבל על מיתת אדם אלא המעט ככל האפשר וחילוף עולם עובר בעולם הקיים הוא חילוף טוב.
האם נבכה על שמשאירים אחריהם יתומים ואלמנות, האם יש ביכולת האדם להושיע משהו. האם מסוגל אדם לעזור לעצמו, והרבה פחות מזה [ל] אשה וילד. רע הוא תשועת אנשים. מה אנו ומה ישועתנו שוא תשועת בני אדם. אם הקב"ה עוזר – זאת היא ישועה. הוא חי לעולמי עולמים והוא חי וקיים. הוא אינו זקוק לעזרת בני אדם. הוא בעצמו יכול להושיע ליתומים ואלמנות והוא עושה זאת באמת, ואין נחוץ לו תמיכה מצד אבי המשפחה.
ואם הבכיה היא מצד אחר כי אנו מתגעגעים אליו. זהו באמת דרך וטבע (בהמות) [האומות]. אך לא של ישראל עם נושע בה'. שהרי כמה הם שנותיו של אדם בזה העולם. ואחרי כן באים כולנו יחד בארץ החיים.
מלך ששולח ילדי שריו [לחנכם] בארצות אחרות. בני רמי המעלה אינם נשארים זמן רב בנכר ולעומת זאת בנים רעים מוחזקים זמן רב בנכר. כן הקב"ה – את אשר יאהב יקראו אליו מהר, ולכן אנו אומרים בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו [דברים י"ד] אין לנו להצטער על מיתת אדם שבאמת רק הלך בן אצל אביו ומה יש כאן כל כך להצטער. חייבים אנו לקבל הכל מהש"י באהבה ובחיבה. הנה לפני י"א שנים כשהוא היה מסוכן מאד, אילולא רוב רחמיו וחסדיו של הקב"ה הי' כבר אז מת ונשכח מהלב. ואם כן אחות, האם אין הקב"ה גם עתה אותו רחמן כאשר היה באותה שעה. אני ה' לא שניתי [מלאכי ג'] הוא ב"ה וב"ש אינו בר השתנות ועל כן קל להניח שמצא עכשיו שאין שייך עוד רחמנות [יותר מזה].
אבקשך אחות, היי במנוחה והשי"ת יראך שמחות אצל יתומייך האהובים ולבבך הנשבר יחזור לאיתנו. היי מנוחמת בשבר ציון וירושלים שמחוייבים אנו לזכור ולהתאבל כל הימים כאשה בוכה על בעל נעריה. לנו ישראל מת הבעל והאב והננו כולנו יתומים ואלמנות, ירמיהו הניא מקונן יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות [איכה ה']. ונוסף לזה תועים אנו בגלות הזה בלי מנהיג, כהן גדול, סנהדרין, נביאים, אורים ותומים, מזבח, ושאר הרבה מחמדי עין שנשללו מאתנו. באמת, אחות, מי אשר בשם ישראל יכונה אם יקח אל לבו חורבן ציון וירושלים די פלא מה שאינו מאבד עצמו לדעת. כי הורדנו מרוממות זאת לשפלות וגלות שנמשכים כבר כל כך הרבה שנים. אבל לעשות זאת בעצמנו נאסר לנו. וביותר מנוחמים אנו שהקב"ה ודאי יושיענו בנחמות ציון כאשר יגיע עת קץ. כמו פרי שנבשלה באילן שמתקיימת יותר מפרי שנקטפה מהאילן טרם בישולה. וכשם שאנו מקוים לישועה הזאת בלי ספק, כך הרבה יותר עוזר הקב"ה כל הלבבות הנשברות, הוא מנחם כל היתומים ואלמנות. זכרי רק שלא כלו רחמיו של ה', רחמיו הם בלי קץ והפסק. ובעו"ה צרות רבות חצי נחמות הם בזאת השנה אחת גדולה מחבירתה ובלתי ספק ירחם הקב"ה עליך כי הוא מרחם יתום ולא יתן למוט רגליך. אל תצטערי בזה העולם שהוא באמת במציאות הבל הבלים בלבד.
דריוש מלך גדול היה ובן יחיד. ועודו צעיר בשנים נטה למות. ציוה הוא לפני מותו לאשתו ולאמו שלא יתחילו לבכות על מיתתו עד שיבוא אחד ויספר להם מעשה רע מן המלך. ורק אם יקרה דבר זה אז יבכו ללא הפוגות על שנות חייו המעטות. אחרי מותו שמרו הם צוואת המלך ומנעו עצמן מבכי וייחלו כי יבוא אחד לספר איזה מעשה רע ממנו. אכן אחרי ששום איש לא בא לספר כזאת, לא יכלו לעולם לבכות. ודבר זה הוכר מכל החכמים לחכמה גדולה. כי אין לבכות על עצם המיתה אלא על מעשיו של האדם, אם הוא מת ולא נמצא עליו שום מעשה רע, אין שום עילה לבכות.
ועל כן אחות והילדים: בזה רוצה אני לסיים, היי בשמחה שהוא נפטר בשם טוב ובלי דופי. ואיזהו בן העולם הבא כל שכנגד זקניו כבוד (בבא בתרא י'). אם יאמרו אחריו ת"ל כל החכמים כל טוב זה נקרא מת בטוב, ולמה לבכות ולצעוק. כי מי יודע פן ואולי אם היה חי יותר אם לא היה גורע כמו היין הטוב שצריכים לשתותו טרם יחמיץ ויתקלקל, ועל כן צריכים לנחם אבלים ביין טוב יין המשומר ולזה נמשלו צדיקים, ורק יין רע צריך שיעמוד זמן רב עד שיהיה ראוי להשתמש בו. ובכן אחות נחיה בתקוה לה', וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים [ישעיה מ']
ממני גיסך הק' יהונתן בהרב המנוח מוהר"ר נתן נטע זלה"ה
חפ"ק מיץ ואגפי' יע"א.

[תוך כדי דיבור]

יערות דבש (החדש) ח"ב בסופו.

[מיללער]

האם יש שם פרטים לתולדות הגיס הנ"ל ר' זלמן טארני? אני רואה שגם להבעל וגם להאשה הוא מכינה גיסי וגיסתי, אז מדובר בקירבה מצד זוגתו של מהר"י אייבשיץ, האם ר' זלמן היה אחיה או מרת קרענדל היתה אחותה?

[עשוי לנחת]

כאן מביא זאת בשם 'גדולת יהונתן'

אגרת תנחומין מרבי יהונתן אייבשיץ לגיסתו האלמנה.pdf

(253.11 KiB) הורד 316 פעמים