פורום אוצר החכמה

מישהו יכול לספק מקור בו מופיע "המשפט קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא" בדיוק? או לפחות נוסח הכי קרוב.

ייש"כ.

חגיגה ג ע"ב
תוד"ה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ - אמרינן במדרש שלשה מעידין זה על זה ישראל ושבת והקדוש ב"ה; ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה, ישראל ושבת על הקדוש ב"ה שהוא אחד, הקב"ה ושבת על ישראל שהם יחידים באומות. ועל זה סמכינן לומר אתה אחד במנחה בשבת, אע"פ שאינו מדבר מעניינא דיומא, דשבת כמו תפלת ערבית ושחרית.
ובזכרוני שיש משהו דומה בזוה"ק, ואשתדל בל"נ לחפשו.

בדרך כלל מציינים זהר ח"ג עג, א

חיים כתב:בדרך כלל מציינים זהר ח"ג עג, א

אכן. כוונתי למשהו מדוייק יותר.

הרי זה מן הדוגמאות היותר מפורסמות למאמר המיוחס לרבותינו ז"ל אף שאינו מצוי אצלם, ולמיטב זכרוני כבר הילך בזה ר"ש אשכנזי שליט"א בא"ב קדמייתא, ולפי דבריו לא תמצא שום דבר דומה יותר למשפט הנ"ל מאשר בזוהר הנ"ל. ממילא נותרה רק השאלה הביבליוגרפית משהו באופיה, אצל מי מן האחרונים נמצא לראשונה הניסוח הנ"ל כמות שהוא (רמח"ל?).

כתיבה וחתימה טובה.

תוך כדי דיבור כתב:הרי זה מן הדוגמאות היותר מפורסמות למאמר המיוחס לרבותינו ז"ל אף שאינו מצוי אצלם, ולמיטב זכרוני כבר הילך בזה ר"ש אשכנזי שליט"א בא"ב קדמייתא, ולפי דבריו לא תמצא שום דבר דומה יותר למשפט הנ"ל מאשר בזוהר הנ"ל. ממילא נותרה רק השאלה הביבליוגרפית משהו באופיה, אצל מי מן האחרונים נמצא לראשונה הניסוח הנ"ל כמות שהוא (רמח"ל?).

זכרת ולא זכרת היטב.
ר"ש אשכנזי כתב בענין, אך לא באלפא ביתא קדמייתא, אלא באלפא ביתא תניינא הממתין לראות אור הדפוס (בקרוב, אי"ה).
לזכרוני, הוא ציין שם, שהמקור הראשון המביא פתגם זה בלשון זו הוא רמח"ל (תסז-תקז), בפירושו לאדרא רבא.

ואחר כך נחקור מי הראשון שמצא שרמח"ל היה הראשון, האם הפרופ' ההוא במאמרו הידוע בזה או הר"ש.

אתנחתא כתב:ואחר כך נחקור מי הראשון שמצא שרמח"ל היה הראשון, האם הפרופ' ההוא במאמרו הידוע בזה או הר"ש.

לא, בכלל לא. ר"ש אשכנזי מציין במפורש את פרופ' י' תשבי, הרי הוא זה שפירסם את הדבר!

במה עוסק הספר א"ב והאם ניתן להשיגו ברשת?..

יאיר כתב:במה עוסק הספר א"ב והאם ניתן להשיגו ברשת?..

הספר עוסק בעיקר בבירור מקורותיהם של פתגמים, ניבים וביטויים, ואף באיתור של מאמרים המורגלים בפי ההמון שהם מאמרי חז"ל.
לא ניתן להשיגו ברשת. ואף לא ניתן להשיגו כספר 'אמיתי' (על דפים, כמו פעם...). הוא אזל.

כמדומני שגאון ישראל, האדמו"ר מליובאויטש כתב היכן שהוא (ואם יאיר ה' עיני ארהו באצבע המורה) שאינו נמצא בשום מקום, אולם תוכנו מבואר היטב בכתבי חז"ל, וכמו שצויין לעיל. אולם לשון זו מצויה רבות בכתבי בעל התניא וכלשון חז"ל.

אדג כתב:כמדומני שגאון ישראל, האדמו"ר מליובאויטש כתב היכן שהוא (ואם יאיר ה' עיני ארהו באצבע המורה) שאינו נמצא בשום מקום, אולם תוכנו מבואר היטב בכתבי חז"ל, וכמו שצויין לעיל. אולם לשון זו מצויה רבות בכתבי בעל התניא וכלשון חז"ל.

התוכל להראות באצבע על מקום אחד שלשון זו (כולה) מצויה בכתבי בעל התניא וכלשון חז"ל?

הנוסח הנפוץ נמצא, למשל, ב'כתר שם טוב' סי' רפד[־ב].

אדג כתב:כמדומני שגאון ישראל, האדמו"ר מליובאויטש כתב היכן שהוא (ואם יאיר ה' עיני ארהו באצבע המורה) שאינו נמצא בשום מקום, אולם תוכנו מבואר היטב בכתבי חז"ל, וכמו שצויין לעיל. אולם לשון זו מצויה רבות בכתבי בעל התניא וכלשון חז"ל.

אגרות־קדשו חי"ד ס"ע שעז.

הלשון הנפוץ כתוב גם בנפש החיים ד, יא.