מנהג הישמעלים להדליק נרות בקברים - חיפוש מקור

[סליחות]

כמדומני שראיתי בעבר באחד מהספרים הקדמונים שהדלקת נרות בקברים הוא מנהג הישמעלים.
אני מחפש את זה עכשיו ולא מוצא באוצר. אשמח לעזרה.

* מנהג הישמעלים, הערבים או הפרסיים, איני זוכר בדיוק את הלשון המדוייק אלא במעורפל.

[שברי לוחות]

יש הרבה בספרי המסעות וכו' תיאורים שהישמעאלים היו מדליקים נרות על הקברים (של גדולי ישראל) אבל לא שמקור המנהג הוא מהם, והוא מנהג ישן מאד אצל כלל ישראל

[הרועה]

יש הרבה בספרי המסעות וכו' תיאורים שהישמעאלים היו מדליקים נרות על הקברים (של גדולי ישראל) אבל לא שמקור המנהג הוא מהם, והוא מנהג ישן מאד אצל כלל ישראל.

מן הסתם ימיו כימי המנהג הישן מאוד של אכילת שיריים.

[שברי לוחות]

לא הרבה מאד לפני זה, בדוק ותמצא
דרך אגב יש מקור למנהג השיריים מהירושלמי שרבי יוחנן היה אוכל השיריים מהסעודה של קידוש החודש

[הרועה]

לא הרבה מאד לפני זה, בדוק ותמצא
דרך אגב יש מקור למנהג השיריים מהירושלמי שרבי יוחנן היה אוכל השיריים מהסעודה של קידוש החודש

לפי דבריך מנהג הדלקת הנרות בקברים הוא לפחות מזמן בית ראשון.
שמא תגלה לנו את המקורות במקום לשלוח לבדוק בחורין ובסדקים עד היכן שיד כהה מגעת.

[שברי לוחות]

יש מקורות כבר בזמן הראשונים אבל אינם לע"ע תחת ידי
שו"ת הרלב"ח סימן ג, סדר הדורות בערך יחזקאל הנביא ועזרא הסופר, וידוע התשובה בחתם סופר בזה שאינה מצוה גדולה כל כך.
רבינו יהונתן ומאירי עירובין נג ע"א.
יש שמפרשים זאת בהך דברכות נג. נר לכבוד המת, אך ז"א דהתם בשעת קבורה הוא
וראה עוד כל המובא בקובץ המצורף ותרווה נחת

נרות בקברים.PDF

(411.58 KiB) הורד 215 פעמים

[שבטיישראל]

לא הרבה מאד לפני זה, בדוק ותמצא
דרך אגב יש מקור למנהג השיריים מהירושלמי שרבי יוחנן היה אוכל השיריים מהסעודה של קידוש החודש

עי' בספה"ק דברי תורה להרה"ק ממונקאטש (ח"א, אות י"ג) שמביא ראי' מדברי הירושלמי למנהג אכילת שיריים

[שבטיישראל]

לפי דבריך מנהג הדלקת הנרות בקברים הוא לפחות מזמן בית ראשון.
שמא תגלה לנו את המקורות במקום לשלוח לבדוק בחורין ובסדקים עד היכן שיד כהה מגעת.

ענין הדלקת נרות אצל קברים כבר מובא בזוה"ק פ' חיי שרה (ח"א דף קכ"ז.) שכשאע"ה נכנס למערת המכפלה וראה מקום קבורת אדם הראשון והיה נר דולק במערה, וזלה"ק :
"רבי יהודה אמר אברהם ידע בההיא מערתא סימנא ולביה ורעותיה תמן הוה בגין דמקדמת דנא עאל לתמן וחמא לאדם וחוה טמירין תמן ומנא הוה ידע דאינון הוו אלא חמא דיוקניה ואסתכל ואתפתח ליה חד פתחא דגנתא דעדן תמן וההוא דיוקנא דאדם הוה קאים לגביה, ותא חזי כל מאן דאסתכל בדיוקנא דאדם לא אשתזיב לעלמין ממיתה בגין דהא בשעתא דב"נ אסתלק מעלמא חמי ליה לאדם ובההוא זמנא מית אבל אברהם אסתכל ביה וחמא דיוקניה ואתקיים וחמא נהורא דנהיר במערתא וחד שרגא דליק כדין תאיב אברהם דיוריה בההוא אתר ולביה ורעותיה הוה תדיר במערתא."

[סליחות]

לא זוכר אם ראיתי בשל"ה, קיצור של"ה, ספר חמדת ימים, אבל זה ספר מאותה תקופה כמדומני וגם באותו סגנון, כל כמה שאני מנסה להיזכר כרגע איני מצליח.
אני זוכר שהספר הקדמון הזה מציין שהמנהג הזה הוא של הישמעלים / הפרסיים / הערביים.