פורום אוצר החכמה

שמעתי מבעל קריאה קשיש, שמן הראוי להניח את היד על סה"ת בעת אמירת הקדיש שאחר הקריאה. לא מצאתי לכך מקור. היש מי שיודע מקור למנהג זה?

באוצר מנהים והוראות יו"ד עמ' שעח מביא שהאדמו"ר מליובאוויטש זי"ע היה מקפיד לאחוז העצי חיים של הס"ת בשעת קדיש
ומנהג האדמורי"ם מחב"ד היה לאחוז גם בעת אמירת יזכור

יישר כחך. אני משער שלא האדמו"ר מליובאוויטש חידש מנהג זה, ולכן אמשיך לצפות למקור קדום יותר.

מה המקור/הסיבה/העניין להניח יד על הס"ת בשעת אמירת ח"ק שאחר קריה"ת?

מן הסתם נשתרבב מההלכה שהעולה צריך להניח היד בזמן הברכות.

ואולי הוא כדי שלא יתגלגל הס"ת?

לפני שנים קבלתי הדרכה כזו מת"ח ירושלמי בשטיבל ירושלמי: נוהגים לאחוז את העצי חיים בזמן הקדיש כדי להראות שהקדיש הוא על הס"ת.
את שמו של אותו ת"ח איני יודע אבל עד כמה שזכור לי היה ליטאי והתפלל בנוסח אשכנז.

מעניין שדוקא בחב"ד ראיתי שפחות נזהרים בזה מבמקומות אחרים.

פותח האשכול שאל על מקור הלכתי לכך. זה שבעלי קריאה נוהגים זה ידוע (ואני בתוכם)

מאי משמע 'שהקדיש הוא על הס"ת'? למה לא על קריאת התורה?
ובקדיש יתום שאחר קריאת רות ביו"ט של עצרת הבעל"ט גם צריך לאחוז המגילה?

מצד כבוד הס"ת.

האם נמצא אולי בינתיים מקור למנהג הנחת היד על ספר התורה (או אחיזת העץ חיים) בעת הקדיש?