"להדליק נרות של שבת קדש" - חיפוש מקור

[השקדן]

ראיתי שבנוסח חב"ד נאמר "להדליק נרות של שבת קדש" ונפלאתי על כך שהרי אין כל מקור לומר "קדש"!

ואולי נשמט ממני מקור?

[אמציה בארי]

חבל שאינך מעיין כדבעי במקורות שהרי כבר העיר על כך האדמו"ר מילוובאויטש זצ"ל בעצמו (אגרות קודש ח"ו עמ' קכד):

במענה ע"ד דשאילנא קדמיכון זה מזמן, והוא במ"ש בסידור תהלת ה' וכן הוא בסידור תורה אור... אשר בהדלקת נרות של שבת הנוסח הוא נר של שבת קדש, מאין המקור להוסיף התיבה קדש?
מענה, הנה לע"ע לא מצאתי מקור ע"ז..."

אבל יש להעיר אשר בספר 'מנהג אבותינו בידינו' (שבת, עמ' לו) העיר אשר כנוסח הזה נמצא ב'תקוני שבת', דפוס ליורנו שנדפס בשנת תקצ"ו. וב'תקוני שבת' דפוס פיסא שנת תקפ"ב.

מקורות אלו - ככל הנראה - לא היו ידועים לאדמו"ר זצ"ל.

[גימפעל]

גם לפי נוסח חב"ד ביו"ט למשל אומרים של שבת ויו"ט, ואין אומרים של שבת קודש ויו"ט.

[סעדיה]

גם לפי נוסח חב"ד ביו"ט למשל אומרים של שבת ויו"ט, ואין אומרים של שבת קודש ויו"ט.

כשמברכים אחרי המצוה (כבהדלקת נר שבת) אין מניעה להוסיף תיבה אחרי גמר הברכה שהרי אין כאן חשש הפסק,
משא"כ כשחל ביו"ט הרי עוד לא נגמר הברכה.

[גימפעל]

יש אימרה כזו גם בנוסח של על המחייה ועל הכלכלה,
אך מה עם דין ענית אמן.

[גבול ים]

נרות בלשון רבים?

[גימפעל]

נרות בלשון רבים?

אתה צודק, אומרים נר.

[סעדיה]

יש אימרה כזו גם בנוסח של על המחייה ועל הכלכלה,
אך מה עם דין ענית אמן.

הרי"ז עדיין תוכ"ד

[גבול ים]

גם לפי נוסח חב"ד ביו"ט למשל אומרים של שבת ויו"ט, ואין אומרים של שבת קודש ויו"ט.

כשמברכים אחרי המצוה (כבהדלקת נר שבת) אין מניעה להוסיף תיבה אחרי גמר הברכה שהרי אין כאן חשש הפסק,
משא"כ כשחל ביו"ט הרי עוד לא נגמר הברכה.

אילו היתה התיבה קודש חלק מנוסח הברכה, הרי ודאי שאין בה הפסק, ואם אינה חלק מטופס הברכה מהיכי תיתי להוסיפה.

[יבנה]

כל ששייך לענין הברכה לא הוי הפסק אפילו אם נסבור שיש נוסח מסויים. וק"ו הוא מטול ברוך והבא מלח ולפתן וגביל לתורי שבברכות מ., כ"ש השתא שלא נודע בכלל מי תיקן ברכה להדלקת נרות וכפי שנחלקו ר"ת ור' משולם.

[ליכא מידי]

מהמכתב הנ"ל

ב) במענה ע"ד דשאילנא קדמיכון זה מזמן, והוא במ"ש בסידור תהלת ה' וכן בסידור תורה אור הנדפס בארצה"ב משנת תש"א והועתק ג"כ בלוח תומכי תמימים, אשר בהדלקת נרות של שבת הנוסח הוא: נר של שבת קדש, מאין המקור להוסיף התיבה קדש?

מענה: הנה לע"ע לא מצאתי מקור ע"ז, ולי נראה שאין זה מעיקר הנוסח, והוכחתי ע"ז הוא כי במקום שיש חשש הפסק משמיטים תיבת קדש, עיי"ש בנוסח הדלקת נרות דשבת ויו"ט, ומה ש(במקום שאין חשש הפסק) מוסיפין תיבת קדש, כן מברכת חמותי הרבנית שליט"א והוא בקבלה מהדורות שלפני' ובטח נהגו כן דור אחר דור בבית נשיאינו, וידוע מ"ש בתשובות הרשב"א הובא בשו"ת השיב משה סי' י"ג, דאין לדחות קבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו, מפני ששים רבוא מופתים המראים סותרו.

[יבנה]

במכתב נכתב "חשש" הפסק, ולא הפסק ממש. ולא נחלק על הגמ' ברכות שנפסק בשו"ע קס"ז ו', או על השו"ע שמתיר לדרוש מענייני המגילה בתוך קריאת המגילה תר"צ ס' י"ג ,ובשעה"צ שם ס"ק מ"ג כתב דבעניינו של יום לא חשיב הפסק כלל. ובשעה"צ שם ס"ק נ"ז הביא מהמ"א בשם הלבוש לומר בכל המן ושם רשעים ירקב. כ"ש תוספת לשון בברכה לא הוי הפסק.
ומש"כ בשם הרשב"א הוא בעייתי וכבר נידון viewtopic.php?p=73882#p73882

[גבול ים]

במכתב נכתב "חשש" הפסק, ולא הפסק ממש. ולא נחלק על הגמ' ברכות שנפסק בשו"ע קס"ז ו', או על השו"ע שמתיר לדרוש מענייני המגילה בתוך קריאת המגילה תר"צ ס' י"ג ,ובשעה"צ שם ס"ק מ"ג כתב דבעניינו של יום לא חשיב הפסק כלל. ובשעה"צ שם ס"ק נ"ז הביא מהמ"א בשם הלבוש לומר בכל המן ושם רשעים ירקב. כ"ש תוספת לשון בברכה לא הוי הפסק.
ומש"כ בשם הרשב"א הוא בעייתי וכבר נידון viewtopic.php?p=73882#p73882

אחר המחילה, יש כאן שני ענינים שונים, הפסק בין ברכה לתחילת המצוה חמור מהפסק אחרי התחלת המצוה, ולכן אין שייכות בין נד"ד לדרשה שבתוך קריאת המגילה, וז"פ. וגביל לתורי וכדו' הוא "צורך" האכילה ולא "מענין" האכילה. עכ"פ מתוכן המכתב אני מבין שאין נוסח זה שבסידור מאדה"ז, שקבע את נוסח האר"י שבסידור, אלא מאשת הריי"צ, ובהנחה שכך נהגו רבותינו נשיאנו.

[יבנה]

מש"כ גבול ים -

וגביל לתורי וכדו' הוא "צורך" האכילה ולא "מענין" האכילה.

איפכא מסתבר, דבר שהוא עצם הברכה (אף שאין בו צורך) הוא פחות הפסק מאשר דבר שאינו הברכה אלא צורך הברכה. ובשו"ע סי' קס"ז הצריך שיחזור ויברך דוקא אם ידבר דברים בטלים. ובתוס' ברכות פירשו דמברך משום דהוי היסח הדעת. ותוספת הברכה אינו דברים בטלים או היסח דעת מהברכה, כך שא"א להחשיבו הפסק.
מה שהבאתי ממגילה מברר מה גדר הפסק אף שודאי יש פחות הפסק לאחר תחלת המצוה, ויש הסוברים שמותר אז להפסיק לכתחילה.

[גבול ים]

ליבנה וחכמיה שליט"א.
ודאי שאי"צ לחזור ולברך, אך עדיין לא שמענו שמותר להפסיק לכתחילה, ועיקר הנקודה בדבריך היא שתוספת תואר לשבת נהפכת לחלק מהברכה וממילא אינה הפסק.

[יבנה]

עי' במגן אבות למאירי ענין א' בתחלת תשובתו להתיר אמירת א-ל מלך נאמן קודם שמע שהאריך להתיר, וזה חלק מדבריו

וכן הדין במצות אם ברך על הלולב ונפל מידו ואמר בין הברכה למצוה תן לי הלולב, או אם לא היתה שם ערבה וביקש ממנו, אין זה הפסק, וכן בכל כיוצא בזה, והוא הדין והענין אם אותו דבר שהוא אומר הוא מעין הברכה שסיים, וכמו שיתבאר בסמוך, בנקיט כסא דשכרא ופתח בדשיכרא וסיים בדחמרא, אם כן עניית אמן שהוא קיום השבח וההודאה שבירך, אינו הפסק, שאינו אלא כענין הברכה עצמה שבירך, וכן אם אמר אל מלך נאמן, הן במקום אמן, הן שלא במקום אמן, או כל דבר שהוא שבח לבורא, ענין הברכה הוא ואינו הפסק, שכל שהוא מעין חתימת הברכה שבירך, או מעין הדבר שעליו בירך, אין הפסק.