הודעהעל ידי רוני » ד' אוגוסט 26, 2015 12:48 am
הלכות רי"ץ גיאת הלכות חדש וספירת העומר עמוד שמ
אמר מר רב שמואל הכהן דאסמכתא לכל הברכות שיהיו מעומד מדכתיב (מלכים א' ח') ויברך את קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד. אנו כך קבלנו מרבותינו האסמכתא דספירת העומר בעמידה מדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור שאין ת"ל בקמה ומת"ל בקמה ללמדך
הלכות רי"ץ גיאת - הערות דבר הלכה - אות ה.
ה. אנו וכו'. הנה מלשון רבינו נראה שחולק על רב שמואל הכהן, ולכאורה יש לתמוה דמה ראה רבינו לחלוק עליו, הלא עמידה בכל הברכות ועמידה בספירת העומר תרי מילי נינהו ושפיר נוכל לומר דר"ש הכהן סובר שגם בספירה עצמה צריך לעמוד מלבד העמידה בברכה שלה וכמ"ש בשערי תשובה שנעתיק להלן, וי"ל שרבינו הוכיח מדבריו שכתב דאסמכתא לכל הברכות וכו' דממעט ספירת העומר ולכן השיג עליו מהקבלה מרבותיו, אמנם מדלא כ' שגם ספירת העומר צריך שתהיה בעמידה נראה לי שדעת רבינו דרק בספירה צריך עמידה ולא בברכות, והטעם אפשר דבעיני רב שמואל הכהן היתה האסמכתא בברכות יותר פשוטה ולרבינו נראית האסמכתא בספירת העומר נכונה יותר משום דעל האסמכתא בברכות יש להשיב כמ"ש בשערי תשובה סי' ע"ט וז"ל וששאלתם אם מצינו אסמכתא לכל הברכות שהן מעומד ודאי כך הוא דכתיב ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל וכן הוא מקדמונינו ז"ל דאסמכתא לכל הברכות שיהיו מעומד דכתיב ויעמוד ויברך וספירת העומר כמו כן בעמידה דכתיב מהחל חרמש בקמה מה ת"ל בקמה ללמדך שבקימה ובעמידה תספור ותקיעת שופר מעומד ומברך לשמוע קול והלכה רווחת היא בכל ישראל ואין לזוז מינה ואינה בשתי ישיבות לומר לתקוע בקול שופר אלא לשמוע ואי קשיא לכו מה דאמור אסמכתא לכל הברכות מעומד דכתיב ויעמוד ויברך את קהל ישראל ודילמא מימרון הני מילי לישראל כתיב ה"ג (אולי צ"ל ה"ק, או שר"ת "ה"ג" מורין על הכי גמרינן) ויעמוד המלך בעמידה ויברך למלך שהברכות שלו את לרבות שכינה של מקום כל קהל ישראל כמשמעו וכל קהל ישראל עומד למאי אתא מלמד שכולם בעמידה לכבודו של מלך עכ"ל ומה שדורש ויעמוד וכו' ומסיים וכל קהל ישראל וכו' הרכיב בזה שני פסוקים דבמלכים א', ח' י"ד כתיב ויברך וכו' ולא כתיב שם "ויעמוד" ובפסוק נ"ה שם כתיב ויעמוד ויברך ולא כתיב וכל קהל ישראל עומד. ודע דלפי המצוין שם בסי' ע"ה וסי' פ"ג נראה דהתשובה הזאת מרב האיי וראיה לזה ממה שכ' רבינו בשמו בהל' ראש השנה וז"ל ורב האיי אמר וברכה של שופר הלכה רווחת היא בכל ישראל לשמוע קול שופר ואל תזוז ממנה עכ"ל והדברים האלו נמצאים תוך התשובה הנ"ל ולפ"ז חדוש בעיני שרבינו לא הזכירו כאן בדבר האסמכתא בספירת העומר. ודע עוד דהארחות חיים הל' ציצית סי' כ"ז כ' בשם ירושלמי דכל הברכות מעומד, ולענ"ד נראה להוכיח דהדבר יצא מפי הגאונים ואיננו נובע מירושלמי, ותחלה נבאר שהא"ח לא ידע את תשובת הגאונים הנ"ל ודברי רבינו כאן, דזה לשונו שם ירושלמי כל הברכות מעומד ועל ברכת מצוה קאמר ולא על ברכת הנהנין ומצאתי סמך לדבר דכתיב ויעמוד שלמה ויברך וכן נמי מצינו בלוים דכתיב לעמוד לשרת וכו' א"כ מברך מעומד וי"א שאלו הברכות לבד ראוי המברך לברך מעומד ברכת העומר וציצית ולולב ומילה ושופר וכלהו נפקא להו מג"ש מספירת העומר דכתיב מהחל חרמש בקמה ודרשינן בקומה וה' לכם כתיבי בעומר וספרתם לכם בציצית ועשו להם (צ"ל והיה לכם) וכו' ע"כ ומדכתב "ומצאתי סמך לדבר דכתיב ויעמוד שלמה ויברך - וכלהו נפקא להו מג"ש - בקמה ודרשינן בקומה" וכ"כ בהל' העומר "סופר מעומד דכתיב בקמה ודרשינן בקומה" מכל זה ניכר שלא ראה דברי הגאונים, ודעתי נוטה דבהלכות ספירת העומר לרבינו שהיו מונחות לפניו היה חסר מה שכתוב לפנינו בשם רב שמואל הכהן והקבלה מרבותיו, וראיה להשערתי מדכתב הא"ח וז"ל ומי ששכח ולא ספר לילה ראשונה כתב ר' יהודאי גאון ז"ל שאינו סופר עוד בשאר לילות ואם נזכר ביום סופר בו ביום וכ"כ ר' עמרם דהיכא דאשתלי ולא מנה לילא קדמאה תו לא מני בשאר לילותא משום דבעי תמימות וליכא עכ"ל ומ"ש בשם ר' יהודאי שאם נזכר ביום סופר בו ביום סותר למ"ש רבינו בשמו שזה דוקא בשאר לילות אבל בשכח בלילה הראשון אינו סופר ביום שלאחריו, וכן מ"ש בשם ר' עמרם אינו מכוון בשמא ובלישנא עם דברי רבינו בשם רב סעדיה, וכמו כן כ' אח"כ בשם רב האיי וז"ל וכתב רבינו האיי גאון ז"ל אי משום דבעינן תמימות שכח בשאר הימים נמי חסר המנין והלכך אם שכח סופר יום שאחריו שמצוה לממנא יומי עכ"ל ומה שמסיים "שמצוה לממנא יומי" נמי אינו מסכים למ"ש רבינו בשמו והטעם הזה ג"כ אינו מספיק ליישב דעת רב האיי כנראה להמעיין היטב בדבריו לקמן, מכל זה מוכח נמי דהלכות רבינו שהיו לו להא"ח היו משונות ממה שנמצאות בכ"י שלנו ושהאסמכתות הגאונים בעמידה בברכות ובספירת העומר לא היו נגלות לו ועוד ראיה דדברים בגו במה שכתוב שם בשם ירושלמי, דהארחות חיים עצמו כ' בהל' לולב וז"ל וכתב גאון ז"ל שמברכין על נטילת לולב מעומד וכן בכל מצוה שאין בה הנאה עכ"ל הרי לך בהדיא שמה שהביא בהל' ציצית בשם ירושלמי ופירשו דלא קאי אברכת הנהנין מביא כאן בשם גאון ופירש כמו כן ולא יעלה על הדעת לחלק בין הכלל להפרט. ואפשר דתיבת ירושלמי לאו ט"ס הוא אלא שכוונתו אל דבר אחר וצ"ל ירושלמי [כל המצות טעונות ברכה וכתב גאון ז"ל] כל הברכות מעומד וכו' והירושלמי הזה הוא בריש פ' כיצד מברכין והובא ברוקח סי' רפ"ג. יהיה איך שיהיה מ"מ הדין דעמידה בברכות לקוח הוא מדברי הגאונים ולא מהגמרא דבני מערבא, ואין אני מחליט כן מפני שאינו יודע מקורו (דלי נהירין שבילי דירושלמי כשבילי דרקיעי) אלא משום שהב"י וסיעתו באורח חיים סי' ח' שנושאים ונותנים בדברי ירושלמי האלו לא הראו מקומו איו ורק הב"י העתיקו מהארחות חיים ונושאי כליו הולכים אחריו, ואין לדחוק ולתרץ שהיה חסרון בירושלמי שלהם, דהא רבינו ושאר ראשונים ג"כ לא העירו עליו (ומכל בו שמביאו בהל' ציצית אין ראיה דהוא מעתיק תמיד את הארחות חיים ונמשך אחריו כמו התניא אחר שבלי הלקט ולכן הכ"ב והא"ח בנידן דידן כחד גברא חשיב) והרוקח שדרכו לעורר בכל ענין על דברי ירושלמי לא הזכירו ג"כ דכתב בסי' שי"ט וז"ל מצאתי בקונטרס צרפתי מנהגים להכי מברכין ספירת העומר מעומד משום דכתיב מהחל חרמש בקמה קרי ביה בקומה תחל לספור והיינו טעמא דלולב וציצית דבלולב גמרינן וספרתם לכם (נראה דצ"ל דלולב וציצית דגמרינן להו מוספרתם לכם דבלולב ולקחתם לכם) ובציצית והיה לכם עכ"ל ולפ"ז אין ספק עוד שכתבו בארחות חיים שם דברי גאונים בשם ירושלמי, ואולי מצאו כתוב הדין דעמידה בברכות בשם אמרו ז"ל שצ"ל אמרו הגאונים ז"ל ויען שהיו בקיאים בבבלי וידעו שאינו שם לכן חשבו שישנו בירושלמי (וגדולה מזו תמצא לעיל ס"ק שפ"ט בהגה"מ בשם ראבי"ה שהעתקנו) וכהאי גוונא צריכין אנו לומר בענין העמידה בספירת העומר שכתוב בהרא"ש סוף פסחים ובספרי אחרונים הדרשה דאל תקרי בקמה אלא בקומה בשם "ת"ר" והרי אנו רואין בעינינו מלשון רבינו שהדרשה זו היתה מקובלת כן מרבותיו וכ"כ בשמו הכסף משנה פ"ז מהל' תמידין ומוספין ה' כ"ג ואיננה בשני התלמודים ומוכח נמי כן מדברי הרוקח הנ"ל וממה שכתב עוד בהל' העומר ע"ש, ואפשר שהלשון דאל תקרי, ודרשינן וכדומה נתן להמעתיקים מקום לטעות לומר דזה נמצא בדברי רז"ל. ואחרי אשר בררנו דברי רבינו והוכחנו שהדין דהעמידה בברכות ובספירת העומר לא על אדני ירושלמי הוטבע ורק הגאונים יסדוהו, מעתה יש לדחות כמה דברי פוסקים אחרונים שפלפלו הרבה בענין זה באורח חיים סי' ח' ובמקומות אחרים ואין להאריך יותר. - תורף דברי מצאתי אח"כ בברכי יוסף א"ח סי' ח' ובשיורי ברכה שם ובסי' תקפ"ה, אמנם המעיין יראה דלפי מה שבררתי הדבר ההוא אין מקום עוד לטענתו נגד הרב מהר"ם די לונזאנו, וגם נראה כסותר את עצמו במה שמחשיב באותו הענין את הא"ח והכלבו כתרי גברי (וע"ע בכ"ח ח"ח דף קס"ז). ועוד כ' שם בשיורי ברכה וז"ל ושוב מצאתי בשו"ת הגאונים כ"י תשובה לרבינו מר רב שמואל כהן צדק גאון וז"ל אסמכתא לכל הברכות מעומד דכתיב ויעמוד ויברך לכל קהל ישראל ואנו כך קבלנו מרבותנו אסמכתא זו וספירת העומר בעמידה דכתיב בקמה ותקיעת שופר מעומד עכ"ל הגאון עכ"ד, והנה תשובה זו כעין תשובת רב האיי חתנו שהבאתי בפנים ומוכח מתוכה דמ"ש בהריא"ג "ואנו כך קבלנו מרבותינו" מדברי רב שמואל הכהן הוא ולא מרבינו עצמו כאשר חשבתי בפנים וכמו שהעתיק הכ"מ בשמו, ולפ"ז נצטרך להגיה בדברי רבינו שצ"ל ואנו כך קבלנו מרבותינו אסמכתא זו והאסמכתא דספירת העומר וכו' (ותקיעת שופר מעומד כ' במקומו בהל' ר"ה) וממילא ליתא למה שדקדקתי בדבריו שחולק על רש"ך ושלא זכר את רב האיי, והכי עדיף דאפושי פלוגתא לא מפשינן, והטעם הזה מספיק ג"כ שלא ניזל בתר איפכא לטעון דאולי התשובה הנ"ל היא מרבינו וצריכה תקון ע"פ דבריו שבכאן.