כתב ר' שמעון ליכטנשטאט בספרו שש המערכת קונטרס מעין הישועה (פ"ב תר"ו) אבות פ"א מ"ז דף מ"ד ע"ב וג': "... תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה ממנו, דהנה יסוד ותכלית הדעת באמת הוא לדעת את ה', כל דברי התורה וכל ענינה על מכונה לדעת שפלות עצמותו של אדם כי במה נחשב הוא, כאשר האריך החובת הלבבות שער י' (????). וכן כתב התוס' יום טוב [אבות] לקמן ריש פרק ד' [משנה א] סוף ד"ה איזהו: שתכלית הידיעה היא לירא מפניו ולשמור מצותיו. כי זה שורש הענוה ויסוד היראה, כמו שאמר הכתוב [משלי א ז] (ויראת) [יראת] ה' ראשית דעת, כי בדעת ירא האדם מהאדון ה' צבאות שלא לעשות נגד רצונו, אבל באפס דעת, רצוני אף שיודע חקי אלקים ולמד הרבה, רק שאין בו דעת והיא היראה הנכללת בה, גרוע הוא מנבלה, כי הנבלה בכל מקום שהיא מושלכת תעלה באשה, וצחנתה ירחיק כל אדם מהלוך סביבה, ומכשול ותקלה לא תבא על ידה, מה שאין כן תלמיד חכם שאין בו דעה אמיתית הנזכרת יתעה וירגיל זולתו בדרכים לא טובים אשר אינם יודעים סימן טומאה הטמונה בו ובלימודיו והרע הכרוך בעקבו, לכן נבלה טובה הימנו...".
היכן הם דברי חובת הלבבות?