פורום אוצר החכמה

אודה מאד למי שיעלה בידו להמציא לידי מקור לדברים אלו בשם הרמב"ם (מקור: הקדמת הספר ישע אלהים לר"א צהלון).

אלכס כתב:אודה מאד למי שיעלה בידו להמציא לידי מקור לדברים אלו בשם הרמב"ם (מקור: הקדמת הספר ישע אלהים לר"א צהלון).

הקדמת ישע אלקים.PNG

זה גמ' בב"ק צב:
"אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי חמרא למריה טיבותא לשקייה אמר ליה דכתיב וסמכת את ידך עליו למען ישמעון ויראון כל עדת בני ישראל וכתיב ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו כל בני ישראל וגו'"
לכאורה צריך להגיה "וכמו שכתב הגמ'".

לא מסתבר, מה נעשה עם תיבת ז"ל?

אלכס כתב:לא מסתבר, מה נעשה עם תיבת ז"ל?

ומה נעשה שזה מפורש בגמרא?

נסביר שכוונתו בציון לדברי הרמב"ם היא אדלעיל, שהקב"ה אינו חפץ וכו'.

הרי בעל המימרא בהחובל הוא רבה בר מרי, ר"ת רבב"מ. כנראה כך נכתב במקור, כ"ש רבב"מ בהחובל, והמעתיק הבור החליף רבב"מ לרמב"מ והוסיף ז"ל כנהוג.

לכא' קשה לומר כן על ספר שיצא בחיי המחבר.

אלכס כתב:נסביר שכוונתו בציון לדברי הרמב"ם היא אדלעיל, שהקב"ה אינו חפץ וכו'.

מסתבר כדבריך. יתכן שכאשר תעלה מספר שורות לפני ואחרי הקטע המצוטט יהיו הדברים ברורים יותר.
כרגע מצאתי שכתב כן הרמב"ן, דברים י כא: וטעם הוא תהלתך והוא אלהיך הוא יהיה תהלתך, שתתן כל תהלתך אליו, אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן ותהלתו לפסילים, ולא אל האלהים והאדונים הנזכרים.

זקן ששכח כתב:

אלכס כתב:נסביר שכוונתו בציון לדברי הרמב"ם היא אדלעיל, שהקב"ה אינו חפץ וכו'.

מסתבר כדבריך. יתכן שכאשר תעלה מספר שורות לפני ואחרי הקטע המצוטט יהיו הדברים ברורים יותר.
כרגע מצאתי שכתב כן הרמב"ן, דברים י כא: וטעם הוא תהלתך והוא אלהיך הוא יהיה תהלתך, שתתן כל תהלתך אליו, אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן ותהלתו לפסילים, ולא אל האלהים והאדונים הנזכרים.

תודה רבה. אכן ידיעה נכבדה.

שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן נד

ונראה דסמיכת ידים ממש שהיתה אצל יהושע הוא משום נתינת הוד החכמה עליו כמו שכתוב מפורש במשנה תורה (ל"ד ט') "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". ועיין בב"ק (ד' צ"ב ע"ב) במה דסמכינן ללמוד המימרא של "חמרא למריה טיבותא לשקיה" מפסוק זה של ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, ע"ש ברש"י ד"ה ויסמוך, וכן בסנהדרין (ד' ק"ה ע"ב) ילפינן ממה שכתוב "ויסמוך את ידיו" אף על פי שה' לא צוה אלא על סמיכת יד אחת כמו שכתוב "וסמכת את ידך עליו" דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, וכן בבמדבר רבה (פרשה כ"א) במה דאיתא "וסמכת את ידך עליו כמדליק מנר לנר" עיין שם, אבל לא היה זה כלל משום עצם הסמיכה כדי שיקרא סמוך, דמשום זה לבד מספיק מינוי בפה כנ"ל, ומה דסמכינן הסמיכה למשה היינו שממנו התחילה הסמיכה ועד אליו צריכה להגיע הסמיכה, דהיינו שענין הסמיכה צריכה להיות מאיש מפי איש עד משה רבינו שקיבל מפי הגבורה, ובכך להמחיש את היותו ממשיך שלשלת הקבלה וסוד המסורת של דור דור עד משה רבינו שקיבל מפי הגבורה.

וכך פוסק הרמב"ם (בפ"ד מה' סנהדרין ה"א): ואחד בית דין הגדול ואחד סנהדרין קטנה או בית דין של שלשה צריך שיהיה אחד מהן סמוך מפי הסמוך, ומשה רבינו סמך יהושע ביד שנאמר ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן השכינה, ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו, וכן מעתיק בלשון זה הסמ"ג (עשין צ"ז). הרי שעיקר הלימוד שאנו לומר מסמיכות הענין למשה הוא ה"ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו.