מקור הביטוי זיע״א

[מאיר נפתלי]

האם לביטוי זיע״א היינו זכרו יגן עלינו יש איזה מקור מתנ״ך מדרשים או ראשונים?

האם הראשונים השתמשו בזה?

מי הראשון שהשתמש בזה?

[דרומי]

זה לא זכרו יגן עלינו אלא זכותו יגן עלינו.

[משוש דורים]

אם כדבריך, הרי מבחינה דקדוקית צ"ל זכותו תגן עלינו (המילה זכות היא בל' נקבה) שזה ר"ת זת"ע.

[לעומקו של דבר]

אם כדבריך, הרי מבחינה דקדוקית צ"ל זכותו תגן עלינו (המילה זכות היא בל' נקבה) שזה ר"ת זת"ע.

כן כותבים מי מהמדקדקים.
viewtopic.php?t=15829

[דרומי]

בס' שולחן מנחם ח"ה ע' שלג:

צדיקים אשר חיים הם אתנו בעלמא דין, נשמה בגוף, הנה הצדיק עצמו מגין - בתפלתו וכו', משא"כ צדיקא דאתפטר. ולכן אז מזכירים זכותו. והוא מלשון זכות דסוטה (פ"ג מ"ד). אלא שבנדו"ד הוא גם זכות דמצוה. עיי"ש.

מה שכן צ"ע בענין זי"ע - הוא: מהו שייכותו להזכות דהצדיק, שיגן עליו, והרי אפילו אבא לא מזכה ברא! ... עכ"פ צ"ל תפלת האב או עשייתו בשביל הבן. ולהעיר מהענין דזכות אבות.

ועפ"ז צ"ל ד"זללה"ה" צ"ל על כל צדיק, אבל זי"ע הוא כשמדובר בצדיקים מדריכי ישראל או מארי דאורייתא מלמדי תורה לרבים, והמדבר לומד תורתם והולך בדרכיהם והוראותיהם שעליו נאמר לבניך אלו התלמידים. וק"ל. ואכ"מ.

[לייבעדיג יענקל]

נועם אלימלך - פרשת בא
ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך על ארץ מצרים ונראה בהקדים הפסוק יוצר אור ובורא חושך וכבר דקדקו קמאי למה כתיב באור לשון יצירה ובחושך לשון בריאה ולי נראה כי השם יתברך ברוך הוא ותורתו הקדושה נקראו אור אין סוף וזה שאמר הכתוב וירא אלקים את האור כי טוב פירוש האור הוא נקרא התורה הקדושה וכשלומד אדם את התורה לשמה נקרא אור כי טוב מה שאין כן אם לומדה שלא לשמה חלילה וזה פירוש וירא אלקים כו' פירוש הקדוש ברוך הוא הוא משגיח על התורה הזאת שאדם לומד לשמה ולא כשלומד שלא לשמה כי הבורא ברוך הוא אינו כבשר ודם שאף שהדבר הוא לפניו ואינו נסתר מנגד עיניו יכול הוא שלא לראות אותו הדבר וזה הפירוש יוצר אור כי התורה הקדושה הוא אור פשוט אין סוף בלי צורה וכשאדם לומד התורה ומלבש עצמו בהאור אין סוף אזי לפי מדרגתו של הצדיק ההוא יש לו צורה לאור הזה לפי מדרגתו של הצדיק ההוא המלובש בו וזהו יוצר אור כי קודם בריאת עולם היה האור התורה התפשטות בלי צורה אבל אחר בריאת עולם כשאדם לומד את התורה ומלבש עצמו בהאור אזי האור ההוא יש לו צורה כנ"ל וזהו יוצר לשון צורה כי הצדיק עושה לו צורה. ובזה יובן מה שרגילים לומר זכותו יגן עלינו ולמי יתן הצדיק זכותו לאחר הלא טוב לו שיקח לו לעצמו לעולם הבא שהוא אין סוף אלא יש לפרש שזכות הוא לשון זך דהיינו מה שלומד תורה לשמה אזי זכות האור שהוא מושך על העולם היא העומדת לדורו ומגין עליהם וזהו פירוש נטה ידך על השמים שתטה מכאן האור שלך שלא יגין עליהם אזי ממילא יהיה חושך על ארץ מצרים וק"ל:

[במסתרים]

האם נמצא לפני תפלת יה"ר שנדפסה בראש ספר תהלים

[כדכד]

נמצא בזמר "א'ל מסתתר". איני יודע מי קדם, הזמר או התפלה הזו או אם יש מקור קודם