מקור ל: במקום שהצדיק עבר, נשאר שם קדושה

[כותב]

מהו המקור למה שהובא בספה"ק כי איש ההולך ממדריגה למדריגה, מתחילה האדם מטהר את עצמו, ואח"כ זוכה יותר ומטהר את רשותו ואת ביתו, וזוכה יותר ויותר, עד שזוכה לטהר גם את דרכו, דהיינו שכל הדרכים שהצדיק הולך שם, ממשיך לשם שפע וברכה וקדושה וחיות הבורא ית"ש, ואף אחר שהצדיק כבר עזב את המקום ההיא, עדיין נשאר שם רישומא דקדושה באותו המקום?

[חד וחלק]

מקור ממש איני יודע, אך בספר מעשה איש מובא שפעם אמר החזו"א למלווהו בטיולו היומי: מקום שעברו שם בני תורה ודיברו בלימוד, אפשר להרגיש. ולכשתרצה יש כאן הפלגה גדולה יותר מדבריך.

[נוטר הכרמים]

הא לך קטע מתוך מאמר ארוך בהכנה 'תיכף לת"ח ברכה', השפעת קדושה על מלבושי האדם השלם ומקומו.

בספר אסיפת אמרים על תהילים הביא פירוש נאה בשם הרה"ק ר' זושא מאניפולי בהא דשנינו במס' אבות: שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב. ויש לדקדק היכן נרמז זה בפס' שאם אין ביניהם ד"ת שזה מושב לצים.

ויש לפרש דהענין הוא כך, שאם בנ"א יושבים ועוסקים בתורה נעשה בהמקום ההוא רשימו שאם אח"כ יושבים שם בנ"א במקום ההוא שגם הם יעסקו בתורה, וכן בהיפוך ח"ו שאם יושבים שם בנ"א ועוסקים בדברים האסורים ר"ל גורמים בזה שישאר במקום הזה רושם טומאה, ואם אח"כ יושבים שם בנ"א לא יוכלו לעסוק בתורה. וזה פירוש המשנה שנים שיושבים באין ביניהם ד"ת ומתמה המשנה מהיכן בא להם זאת הלא בני ישראל הם משורש הקדושה והיה להם לדבר בד"ת. ומתרץ המשנה הרי זה מושב לצים שבמקום הזה היה מושב לצים ועשו שם רשימו שלא יוכלו לדבר במקום ההוא ד"ת.

רעיון זה הובא גם בספר אורח נאמן לרמ"נ אויערבאך או"ח סי' צ והאריך שם עוד בענין זה.

עובדות מהשפעת קדושה על המקום

בספר שיחתן של עבדי אבות (מהגה"ח ר' אלחנן היילפרין שליט"א) מובא: סיפר המנוח הרה"ח ר' זאב וואלף דרעזנער ממנשסתר ז"ל יליד בראד, מה שראה בפנקס העיר בראד.

הבעש"ט הק' זי"ע בהיותו פעם בבראד נכנס לביהמ"ד אחד שבעיר להתפלל, ובקשוהו לעלות למזרח ביהמ"ד ומיאן בדבר, והתעכב באמצע ביהמ"ד והתפלל. אח"כ אמר להקהל טעם הדבר, כי היה שם מכבר איש פשוט שואב מים לאנשי העיר, והחזיק במצות תפילה בציבור בכל כוחו. פעם אירע בימות החורף שעלתה לו בקושי שאיבת המים מהבאר מחמת הקור והקרח, ואיחר קצת זמן בואו לביהמ"ד, ונזדרז להניח טלית ותפילין בכדי שיכוין עוד להתפלל עם הש"ץ, והשרוול של כותנתו היה דבוק ע"י הקרח לידו, ובזריזותו קרע השרוול ונשפך דמו.

בשמים ממעל היה רעש גדול ממעשהו במסירות נפש על תפילה בציבור, ונקבע מקום עמידתו למקום מסוגל במיוחד לקבלת התפילות. והבעש"ט הק' ראה כל זה ברוח קדשו.

בספר לשמואל בחושבי שמו על הגה"צ ר' שמואל ווינטרויב זצ"ל ראש ישיבת נוברדוק בפינסק שסיפר, שכאשר היה בעיר וילקומיר היה יושב לפעמים על איזה ספסל בבית המדרש ואז היה מרגיש התעוררות עצומה, והחל לחקור מה נשתנה מקום זה משאר המקומות בבית המדרש, עד שמצא את אחד הזקנים המופלגים שאמר לו כי מקובל בידו שכאשר היה רבינו הגר"א ז"ל בגלות, והיה בעיר זו היה יושב על מקום זה בבית המדרש.

בספר טובך יביעו פר' בחוקותי מביא בשם הגר"ח קנייבסקי שליט"א: פעם לויתי את דודי החזו"א בטיול של בין-ערביים ברחוב הקרוי על שמו, כפי שציוו עליו הרופאים. כשהגענו סמוך לבית החיים שומרי שבת, והמקום היה עדיין מוקף פרדסים, עצר לפתע החזו"א ואמר לי: במקום זה עברו בני ישיבה ושוחחו בדברי תורה, אני מרגיש כאן קדושה יתירה.

[חנבין]

יש סיפור ידוע שר' משה לייב מסאסוב היה בעיר קאליש ועבר ליד חורבה ואמר שמריח ריח טוב של צדיק והתברר ששם היה גר המגן אברהם

[כותב]

תודה רבה על כל הענינים וסיפורים, אבל מה שאני מחפש, היא שורש ומקור הראשון לזה, וכמדומני אולי בחז"ל!

תודה מראש.

[יאיר]

כן ידוע על אותו אחד שהתפלל בבי"כ בווילנא והרגיש התעלות ואח"כ נודע לו שהתפלל במקום שבו הגר"א היה מתפלל.

[בענין קצת אחר, אמר הגר"א שאם היו בונים בי"כ לש"ש ממש, עוד מהיסודות, דהיינו מחטיבת העצים ובניית הקירות וכו' לא היו שחין בבי"כ זה שיחת חולין לעולם מכח אותה הקדושה שהיתה בבניית ביה"כ].

יש בענין משה שעלו המים מהבאר וכן יעקב שהתברך לבן בזכותו וכן פרעה שהבתרך בזכותו. [אך אולי אין זה דומה].

[כותב]

בספר אסיפת אמרים על תהילים הביא פירוש נאה בשם הרה"ק ר' זושא מאניפולי בהא דשנינו במס' אבות: שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב. ויש לדקדק היכן נרמז זה בפס' שאם אין ביניהם ד"ת שזה מושב לצים.
ויש לפרש דהענין הוא כך, שאם בנ"א יושבים ועוסקים בתורה נעשה בהמקום ההוא רשימו שאם אח"כ יושבים שם בנ"א במקום ההוא שגם הם יעסקו בתורה, וכן בהיפוך ח"ו שאם יושבים שם בנ"א ועוסקים בדברים האסורים ר"ל גורמים בזה שישאר במקום הזה רושם טומאה, ואם אח"כ יושבים שם בנ"א לא יוכלו לעסוק בתורה. וזה פירוש המשנה שנים שיושבים באין ביניהם ד"ת ומתמה המשנה מהיכן בא להם זאת הלא בני ישראל הם משורש הקדושה והיה להם לדבר בד"ת. ומתרץ המשנה הרי זה מושב לצים שבמקום הזה היה מושב לצים ועשו שם רשימו שלא יוכלו לדבר במקום ההוא ד"ת.

מקור הראשון לפירוש זה נמצא בספר תרועת מלך על תהלים, להגר"ש לאנייאדו זצ"ל (א, א) וז"ל: הישיבה במושב לצים אפילו כשאין שם הלצים יוזק העומד במושבם, שהמקום טמא ומטמא ליושב בו, וזהו ובמושב לצים לא ישב, עכ"ל. וכן מביאו בספרו כלי יקר על נ"ך.

בספה"ק שפתי צדיקים (דינאוויץ, ריש פ' אמור) הביאו בשם הרה"ק מוה"ר מיכל מזלאטשוב זצ"ל, בספר ויחי יוסף (פ' ויצא ד"ה ויל"פ המשך, ועוד) בשם הגה"ק ר"ר שמעלקא מניקלשבורג זצ"ל, בספר אביר הרועים (קאלוב, עמ' כד ובהערה) הביא חבל ספרים שהביאו ד"ז בשם הרה"ק מקאלוב זצ"ל, ובספה"ק דגל מחנה אפרים (פ' וישב ד"ה וישב) הביא ד"ז בשם אנשי אמת יראי ד'.

ועי' בספר כסא דוד להחיד"א שהביא בתוך דבריו (דרוש ד' לשבת כלה, דף י"א ע"ב) מה שפירשו קודמיו, וז"ל: ובמושב לצים לא ישב, אפילו שאין הלצים שם, המקום נטמא, עכ"ל עיי"ש. ויתכן שכוונתו לספר תרועת מלך הנ"ל.

[נוטר הכרמים]

ה'מסילת ישרים' בפרק כו כתב: התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם, הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב לחם כנקרב ע"ג המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים, ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם, אחר היותם כבר דבוקים לקדושתו ית', הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכה להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צא,א): אמר ר' יצחק, מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו.

כללו של דבר, ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כ"כ באלקיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו בדברים גשמיים.

וכ"כ מהר"א אזולאי בספרו חסד לאברהם (מעין שני עין הקורא נהר כ), וז"ל: כל המקומות שעוסקין בהן בדברי תורה, אותו מקום מקבל קדושה בלי ספק ומתקדש, וכן בשאר דברים שהם תשמישי קדושה וכו'. ובהיות הצדיק עוסק בדברי תורה במקום ידוע אותו מקום מתקדש על ידו. .

הביאור הנ"ל ב'ובמושב לצים לא ישב', יש לו גם מקור ליטאי קדום, בספר מילי דאבות עמ"ס אבות מר' איצל' מוואלאז'ין.

[כותב]

טעות לעולם חוזר. מה שכתבתי לעיל

וכן מביאו בספרו כלי יקר על נ"ך.

צ"ל בספרו כלי חמדה ר"פ נח.

[ארי במסתרים]

אמר לי היום מישהו שהאדמו"ר מפינסק קרלין זצ"ל אמר לו שכל פעם שהוא הולך ברחוב וחושב בלימוד הרי זה משאיר רושם קדושה במקום ומקיים בזה "הוכח תוכיח את עמיתך"

[בין הזמנים]

מרן מהר''י מבעלזא זי''ע לא רצה לנסוע לאמריקה להציל את מצב היהדות דשם, מחמת דסבר דבעוד אויר ארצות אירופה טיהרו דורות של יהודים עובדי ה' צדיקים ויראים, הרי אויר אמריקה מלא בקליפות מזיקים וכו' שעדיין לא נטהרו, וממילא הוא עבודה קשה עד למאוד [וכמעט בלתי אפשרית].
ולכן הציע לאנשי המשלחת האמריקאית שבאו לבקש ממנו כזאת, לנסוע למדינת ליטא שם אין יודעים מיסודות אלו, ולבקש להם משם רב, ואכן נסעו והציעו זאת להרה''ג ר' יעקב יוסף זצ''ל, ופוקו חזו מה עלה באחריתו...
עי' בקובץ היכל הבעש''ט כמדומני מחודש תשרי תשע''ג שיש שם מאמר על ב' גישות בנושא זה.

[שש משזר]

מרן מהר''י מבעלזא זי''ע לא רצה לנסוע לאמריקה להציל את מצב היהדות דשם, מחמת דסבר דבעוד אויר ארצות אירופה טיהרו דורות של יהודים עובדי ה' צדיקים ויראים, הרי אויר אמריקה מלא בקליפות מזיקים וכו' שעדיין לא נטהרו, וממילא הוא עבודה קשה עד למאוד [וכמעט בלתי אפשרית].
ולכן הציע לאנשי המשלחת האמריקאית שבאו לבקש ממנו כזאת, לנסוע למדינת ליטא שם אין יודעים מיסודות אלו, ולבקש להם משם רב, ואכן נסעו והציעו זאת להרה''ג ר' יעקב יוסף זצ''ל, ופוקו חזו מה עלה באחריתו...

וכן מה שעלה באחריתם של האדמורי"ם הרבים שהגיעו לאמריקה בשנים ההם, של"ע לא ידעו מ'גישות' שונות הללו.

[בין הזמנים]

מרן מהר''י מבעלזא זי''ע לא רצה לנסוע לאמריקה להציל את מצב היהדות דשם, מחמת דסבר דבעוד אויר ארצות אירופה טיהרו דורות של יהודים עובדי ה' צדיקים ויראים, הרי אויר אמריקה מלא בקליפות מזיקים וכו' שעדיין לא נטהרו, וממילא הוא עבודה קשה עד למאוד [וכמעט בלתי אפשרית].
ולכן הציע לאנשי המשלחת האמריקאית שבאו לבקש ממנו כזאת, לנסוע למדינת ליטא שם אין יודעים מיסודות אלו, ולבקש להם משם רב, ואכן נסעו והציעו זאת להרה''ג ר' יעקב יוסף זצ''ל, ופוקו חזו מה עלה באחריתו...

וכן מה שעלה באחריתם של האדמורי"ם הרבים שהגיעו לאמריקה בשנים ההם, של"ע לא ידעו מ'גישות' שונות הללו.

שאכן לא הצליחו על אף מאמציהם המרובים לשנות את הגלישה המהירה של המוני בני ישראל לעבר השאול תחתית...

לפי מה שאני מבין, הרי שש משזר לא הבין מה הכונה במה שציטט במילים מודגשות, ועל כך יצא הלהב בעדינות מושחזת.
אך בסה''כ הכוונה היתה שהרב הגאון ר' יעקב יוסף זצ''ל מת מתוך עוגמת נפש וצער מחמת התפקיד הקשה והבלתי אפשרי שנטל על עצמו, ותו לא מידי.

[גאולה בקרוב]

אגרות הראי"ה א סי' לט, על יונה ויפו, עיי"ש