פורום אוצר החכמה

מי מחכמי ורבנו הפורום שיוכל להחכים וליידע במי שנשאו ונתנו בדברי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם בחידושו הגדול בגדר כוונה הנצרכת בתפילה. (מכל סוג: הלכה, אגדה ודרוש).

שו"ת יביע אומר להגרע"י זצ"ל

תם מה הוא אומר כתב:שו"ת יביע אומר להגרע"י זצ"ל

מכיון שלא כולם כאן ממש בקיאים בכל ה'יביע אומר', יואיל מר ליידע אותנו איה מקום כבודו.

לכאורה, התוספות, ברכות לד ע''ב ד''ה יכוין,
שואלים את קושית הגר''ח, ומתרצים שבעיקר מעכב לכוון באבות.

היכלי שן כתב:

תם מה הוא אומר כתב:שו"ת יביע אומר להגרע"י זצ"ל

מכיון שלא כולם כאן ממש בקיאים בכל ה'יביע אומר', יואיל מר ליידע אותנו איה מקום כבודו.

תחפש ותמצא, אבל לבקשתך בדקתי, ח"ג או"ח סי' ח'. וכמדומני שיש עוד, אבל לא עליך המלאכה לגמור..

מאשר הנני קבלת מכתבו .. וממהר הנני לענות עליו כי נבהלתי לקרות בו מה שכותב שאומרים בשמי שפוסק הנני, והלכה למעשה, בהנוגע לתפלה שאם היא מושללת כוונה מסויימה מיוחדת ה"ה תפלה בטלה, ולא עוד אלא שמוסיפים שה"ה לברכת המזון! ובכלל תמיהני, מה לאחרים לפסוק דינים בשמי, בה בשעה שיכולים לשאול ישר אותי למעשה. וכבר ידוע פסק רז"ל (ב"ב קל ע"ב) שאין למדין [כו'] עד שיאמרו לו הלכה למעשה.
ואמת נכון הדבר שאמרתי לאיזה אנשים בענין "גודל כוונת התפלה ואפילו אצל כמה שלא מהחסידים, וכמבואר בחידושי הגר"ח מבריסק על הרמב"ם הל' תפלה שמפרש דברי הרמב"ם שבחסרון הכוונה שעומד לפני ה' ה"ה כאילו דלג מלות אלו". אבל מלבד שמסופקני אם גם הגר"ח בעצמו פסק כן למעשה, והרי ספרו הנ"ל הוא פירוש ולא פסקי דינים והלכות - הרי כיון שלא הובא דין זה בשו"ע ובאחרונים, וכן לא בשו"ע רבינו הזקן, בודאי שאין לעשות כזה למעשה. ולהעיר ג"כ מתניא ריש פרק לח .
(אגרות קודש - ליובאוויטש - חלק ח' עמ' שלב)

כידוע בגליונות חזון איש שם חולק ע"ז.
ומסתמא ידוע אך לא יזיק להזכיר.

עיין במצורף. נלקח מכאן viewtopic.php?t=26189

זכורני שבדברי רבי אברהם בנו של הרמב"ם יש הבנה אחרת בכל הענין. עיין עליו.

בעמק ברכה יש דברים הרבה על פי דברי מרן הגר"ח הללו.
ויש הרבה מה לפלפל בדבריו ואינו תח"י
וגם באבי עזרי חלק טובא על רבינו הגר"ח בזה

כשאני מתפלל בשטיבלך וכדו תמיד יש לי ספיקות בלבי שאולי אני יכול לעבור לפני המתפלל לפי הגר״ח ??

מספרים שהרב מ א שטרן שאל את פי הגרי"ז מנ"ל שיש לו מנין מתפללים היוצאים ידי חובתן, וענה לו עפ" דברי הנפש החיים שהתפלה בלא כוונה עכ"פ כמנלה היא לשובה, שהוא גוף בלא נשמה, ודי לו עבור תפלה בציבור. והוא פלא.

ולהעיר, שהנפש החיים בנה דבריו על דברי רבינו יונה, אשר הם להדיא דלא כהרמב"ם, שביאר את דברי הגמרא באופן אחר ואין להרמב"ם מקור לפי ביאורו

אציין עוד מ"מ
מלשון שו"ת הרשב"א (ח"א סי' תכ"ג) לכאורה לא נראה כהגר"ח
שכ' "ומדעתי שאין זה תלוי באידך דמצות צריכות כונה או אין צריכות כונה, וכו' ועוד דמה שאמרו מצות צריכות כונה אינו אלא "שיכוין לבו לצאת ולא יעשה כמתעסק בעלמא" וכענין שאמרו בתקי"ש ובכפאוהו ואכל מצה, וזה התפלל הרי נתכוין לצאת" עיי"ש
הרי מדבריו דכדי שלא יהא דינו כמתעסק סגי בזה שמכוון לצאת ידי חובת התפלה ואפי' קודם התפלה ואף אם מהרהר בדברים אחרים בשעת תפלתו, ולבעי' שיהא מכוון בשעת התפלה כעומד בפני המלך כדי שלא יהא דינו כמתעסק

אציין עוד למה שהתקשתי בחידושו של הגר"ח

דלפום ריהטא, דבריו עומדים בסתירה להא דאיתא בברכות (טז, א) לגבי אדם שמסתפק היכן עומד בקריאת שמע, שהסברא נותנת שהוא אינו אלא כ'מתעסק', ואעפ"כ אמרינן שמה שקרא עולה לו למצוות קריאת שמע. ויל"ע. ויש להשיב בכמה אמפי, וקצרה לי כעת השעה לכך

מרן הגרי"ד ז"ל האריך והרחיב.

בר' חיים של ברגמן ב"גליונות והערות" כמה דפים על זה.