פורום אוצר החכמה

בברכות יז ע"א, החשיבו את מיעוט הדם והחלב בתענית כהקרבת קרבנות.
אך האם מצאנו דימוי הבכי לנסכים?
הרעיון מצוי הרבה בפייטנות ובשירה הספרדית הקדומה (ראה: י' רצהבי, מגנזי שירת הקדם: פיוט וחקרי פיוט, ירושלים תשנא, עמ' 273-271. ויש להוסיף על דבריו כהנה וכהנה, ולא עת האסף עתה), ולא לזאת אני זקוק.
שאלתי, האם הרעיון נרמז בדברי חז"ל ובפייטנים הקדומים (הקלירי וחבריו)?
אעיר, שהדימוי מופיע מעט גם אצל הפייטנים האשכנזיים והצרפתיים. כן מפייט ר' מאיר ש"צ בוורמייזא בסליחתו 'תמור עבודת מזין' ליום הכיפורים: "חֲשׁוֹב בִּכְיוֹ וְאַנְחָתוֹ / זֵכֶר נִסְכּוֹ וּמִנְחָתוֹ" (מחזור יום כפור, עמ' 679). ורבנו תם בפיוטו 'יגוני ומר חכי' לחג הסוכות: "וְאָשִׂים תְּהִלּוֹתַי לְפָנָיו תְּרוּמָתִי / דְּמָעַי - אֲשַׁו נִסְכִּי, בְּשָׂרִי בְּהַגִּישִׁי" (שירת רבנו תם: פיוטי רבי יעקב בן רבי מאיר, מהדורת י' מייזליש, ירושלים תשעב, עמ' 64).

לגבי ניסוך המים יש מדרש מפורסם שהוא בא בעקבות בכייתם - ראה רש"י, רמב"ן ורבינו בחיי ויקרא ב, יג

[אם כי כנראה אתה מחפש שהניסוך עצמו נחשב לבכי, אבל אולי אפשר לחבר בין הדברים]

יפה! אבל לא קשור.

עיין עירובין דף י"ט ע"א שדרשו חז"ל על הפסוק בתהלים "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו", "הבכא - שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין", ופירש"י מעיין ישיתוהו - כמעין של שיתין, נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה כדאמרי' בלולב וערבה", ועיין במהרש"א שם.

רבינו בחיי בראשית א, יח
"וכשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת תפלה קרבן כנגד נסוך המים עם הקרבנות, וכן דרשו רז"ל שערי דמעה לא ננעלו, כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין, והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה"

בהשגחה שמעתי את כל המקורות הללו בהקלטה של שיחה מהמשגיח רח"י קפלן שליט"א

ראה גם בתורת חיים בעירובין שם.

וע"ע בפירוש התפלות והברכות לרבי יהודה בן יקר בענין נפילת אפים 'והדמעה היום כנגד ניסוך המים והיינו דאמרינן בב"ר ר' אבין אומר כל אותם השנים שהיה יעקב בבית אל לא נמנע מלנסך וכו' כל שהוא יודע כמה ניסוכין ניסך יעקב אבינו יודע לחשב את מי טבריא וכו' ואלו הן הדמעות שהיה בוכה בשעה שהיה מתפלל כל היום בבית אל' וכו' עכ"ל.

הרב מחולת והרב דמשק, יישר כוח גדול!

ידוע מס' שערי העבודה לרבינו יונה, וכבר נכב"ב.

דברי היח"ס שליט"א.

בצעירותי שמעתי בלוויה את הרב שמואל אליעזר שטרן מבני ברק
מצוטט את החת''ס שאדם שנסתלק בצעירותו הרי הוא כקרבן והבכי הוא כנגד הנסכים

ואולי כי יש גם בכי של שמחה...

היכן יש בזה מדברי הרוקח?
היכן נידון ענין זה כבר בפורום?

היום ב'סליחות': לשפיכת הנפש חשוב כבשית זלחן.

שפיכת הנפש בפשוטו היינו תפילה כמו דכתיב 'ואשפכה את נפשי לפני ד' (שמואל א א, טו ובתרגום יונתן שם).
והבקשה היא שהקב"ה יחשוב את שפיכת הנפש כמו שפיכת הנסכים שהיה זולח וזב בשיתין שהיו בבית המקדש. (זלחן מלשון זיבה ונצוק, עי' שבת צה: אמימר שרא זילחא בשבת).

אולם יתכן עוד שהמכוון הוא לדמעות שהינם ביטוי לשפיכת הנפש, וע"פ כל האמור כאן!!

חד ברנש כתב:אעיר, שהדימוי מופיע מעט גם אצל הפייטנים האשכנזיים והצרפתיים. כן מפייט ר' מאיר ש"צ בוורמייזא בסליחתו 'תמור עבודת מזין' ליום הכיפורים: "חֲשׁוֹב בִּכְיוֹ וְאַנְחָתוֹ / זֵכֶר נִסְכּוֹ וּמִנְחָתוֹ" (מחזור יום כפור, עמ' 679). ורבנו תם בפיוטו 'יגוני ומר חכי' לחג הסוכות: "וְאָשִׂים תְּהִלּוֹתַי לְפָנָיו תְּרוּמָתִי / דְּמָעַי - אֲשַׁו נִסְכִּי, בְּשָׂרִי בְּהַגִּישִׁי" (שירת רבנו תם: פיוטי רבי יעקב בן רבי מאיר, מהדורת י' מייזליש, ירושלים תשעב, עמ' 64).

הרב ח"ב, איך שכחת את התפילה שבס"ח (מהד' מק"נ סי' מא)?

שזו תהיה השכחה היחידאית שלי...