פורום אוצר החכמה

כך מקובל בפי בעלי השיחות. אודה למי שיוכל להביא מקור מפורש לכך. את הגמרא על צופה רשע ועל נוטל רשות ונוטל נשמה אני מכיר, כוונתי לא למקור שרוצה להרוג, אלא דווקא שגם את הנאות העה"ז הוא הורס.

חד וחלק כתב:כך מקובל בפי בעלי השיחות. אודה למי שיוכל להביא מקור מפורש לכך. את הגמרא על צופה רשע ועל נוטל רשות ונוטל נשמה אני מכיר, כוונתי לא למקור שרוצה להרוג, אלא דווקא שגם את הנאות העה"ז הוא הורס.

אפשר להביא קצת ראיה לזה מגמ' סנהדרין צ"א ע"ב:

הרי שמטבעו אמור היצר הרע לגרום לתינוק שיצא ממעי אמו אפילו בשעה שהדבר מזיק ואף הורג.

דווקא חשבתי על כך, אך במקרה לפני כמה ימים הבאתי כאן בדיוק גמרא זו בהקשר דומה, וראה מה שענה לי יאיר על כך:
viewtopic.php?f=7&t=5084&start=40#p41237

נא ונא, עשו עמי חסד ואמת ואמצו את מוחכם רגע קט לעזרני בענין זה.

אין לי מקור ברור אלא סברא.
הרי ברור מהמציאות שכל הנאה אחרי זמן קצר נעלמת. הרי לנו שגם את העוה"ז אין לנו.
יש משפט שראיתי בצעירותי בספרו של יעקב ב. פרידמן על האושר שהוא 'כל מה שאין ומלא חן'.
כי ברגע שיש לנו- אין לנו. כל הכיף זה רק מה שעדיין בחלום שלנו.

לדוגמא- אוכלי המן התאוו תאוה, זה מאוד קשה וכי אין זה חלומו של כל בעל תאווה שיהיה לו משהו כל מה שרק ירצה יטעם בו (הם וממשם)?
התשובה היא פשוטה- ממש לא. אם יהיה לו הכל אין לו יותר שום סיפוק בכלום, כל הכיף זה רק ממה שאין, ואם יש- הכל נעלם, הרי שככה היצר הורס לנו את החיים. הוא דוחף אותנו לרצות ולרצות וכשאנו סוף סוף מגיעים- אין כלום. מיים מלוחים כדברי הגאון המפורסמים.

דוגמא- 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. כפשוטו.
ועל דרך דרוש כנ"ל, כל עוד לאדם אין, הוא שואף ורוצה וזה נותן לאדם את הסיפוק בחיים- המתח התמידי הזה בין רצון להשגה. אבל כשהוא מרבה נכסים, הרי כל מה שהשיג כבר לא נראה לא אמיתי, וא"כ כל מה שמרבה הרי הוא מאבד את הסיפוק ומתמלא דאגה ממציאות החיים הריקים.

את מאמר חז"ל 'יש לו מנה רוצה מאתיים' פי' הרב גולדווסר שליט"א (בטח שמעת את זה ממנו) שלא רוצה עוד מאתיים, אלא מכיוון שהמנה הזה אכזב, כי פתאום ראה שאין לו מזה כלום, אז הוא משלה את עצמו שהמנה הזה הוא הלא טוב אבל אם יהיה לו אחר (וביחד- מאתיים) אז הוא יהיה סיפוק וכשיש לו תי מנים ורואה שהם כלום הוא חושב אם יהיה לו שתיים אחרים הרי הם יספקו אותו.

כלל הדבר העולם הזה הוא חבית בלי תחתית.

עוד דוגמא- האונס חייב לישא את האשה אותה פיתה לאשה, ולכאו' זה קשה מה העונש בזה, אדרבה, אותה הוא כ"כ רצה. והתשובה היא שכל עוד 'אין' אז הוא רוצה. אבל כש'יש' הוא מואס לגמרי.

דוגמא- הנכסים נקרים כן על שם שהם נגלים ונכסים מבני אדם, גלגל חוזר הוא בעולם. אלא שא"כ למה לא קראו אותם 'נגלים' ע"ש הגילוי אלא ע"ש הכיסוי.
הביאור בזה כנ"ל כי עיקר כוחם הם במה שנכסים הם מבני אדם כיוון שאם נגלים אליהם הרי הם מאבדים את כל ערכם.
(רוב הדברים בשם הרב גולדווסר בתוספות וביאורים).

על זה הדרך אפשר ליישב עוד אינספור מאמרי חז"ל ותופעות מוזרות ממקרי החיים. כי זו היא המציאות- היצר הרע הורס לנו את החיים.

אכן. ואותו הרב גולדווסר אמר פעם באותו ענין, שאף ה' חרה בעם כשהיה הבשר בין שיניהם - משום שזהו הרגע בו מה שלא היה להם הפך להיות יש, ואז נוכחו ברעתם כשכל תאוותם נעלמה...

וראה בקונטרס 'טעם בלימוד' תיאור נחמד על טיב הנאות העה"ז.
ומ"מ, מקור, רבותי, אנא מקור שהיצר הרע אינו מעוניין שנהנה כאן בעולם הזה.

דרך אגב, גם המציאות היא כזו, הממתקים וריבוי המאכלים משמינים ובסוף מתחרטים עליהם.
האלכוהול, סמים וכד' אין צורך להרחיב אם מביאים נחת או השחתת האדם.
וכן רוב התאוות משחיתות בשר ומכלות נפש.

לא יודע אם זה ממש מקור אבל עיין בס' מעלות המדות (מעלה ט"ז מעלת יצ"ט באמצעו כשמתחיל לדבר על יצה"ר) שכ' שכל מי שיצה"ר מתגבר עליו ושולט בו ושומע לו טורדו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא וכו' ע"ש

עיין פנים יפות על פרשת בראשית על אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.

שאלתי היום את הרה"ג ר' יונתן אבר מישיבת אור ישראל, והשיבני מאבות דרבי נתן מפורש:
"תינוק מוטל בעריסה הניח ידו על גבי נחש או על גבי עקרב ועקצתו לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו. הניח ידו על גבי גחלים ונכוה לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו לפי שיצר הרע זורקו בבת ראש. אבל בא וראה בגדי או בטלה כיון שהוא רואה את הבאר הוא חוזר לאחוריו לפי שאין יצר הרע בבהמה" (פרק טז).

אורח לרגע. כתב:עיין פנים יפות על פרשת בראשית על אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.

נפלא מאוד, יישר כח!