מכאן -
viewtopic.php?f=46&t=40440&p=462639&hilit=%D7%A6%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%93+%D7%A6%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%AA#p462639[ג] ועוד הוסיפו טעם לשבח, דהנה איתא בהגהות יפה עינים בשבת שם, ומחכמי לבב קבלנו שהתנא ר' יהודה בר אלעאי היה גלגול צלפחד.
וזה מתאים עם מה דאיתא בב"ק (קג, ב) כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד - או ר' יהודה בן בבא, או ר' יהודה בר' אלעאי. וכ"כ בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות, והוא שאומרים עליו בתלמוד בסתם מעשה בחסיד אחד והוא שמו הידוע אצלם.
ומעתה יש לומר שפיר דהחסיד המובא כאן בגמ' בעובדא עם הצלף הוא ר"י ב"ר אלעאי.
ועוד הוסיפו בזה, דהנה במדרש אגדה איתא, למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא מקושש חייב מיתה, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אין לו פשע בדבר זה, שמא היה בדעתו שלא ישכח את השבת ולשמור המצות שהוא יום השבת ואינו נושא תפילין עליו, לפי שאין חייבין בתפילין, ולא היה לו פשע שמא שכח שהוא שבת, אמר הקדוש ברוך הוא למשה כבר התרו בו, שנאמר וימצאו ואמרו לו שבת ולא שמע, ולכן מחוייב סקילה, וממה שאמרת שאינו לובש תפילין אני אצוה לבני במצות שחייב להתעטף בציצית בשבת, ואז יהא מזכיר מצות שבת, כמו שנאמר וזכרתם את כל מצות ה'.
ודברי המדרש הללו הובאו בכל פירושי בעלי התוס' בסו"פ שלח, ובפי' הרא"ש שם.
וראה עוד לשון הרמב"ן סו"פ שלח (טו, לא), ואח"כ צוה במצוות ציצית שיזכרו בו המצוות כולן ולא ישכחו את השבת או זולתה מן המצוות.
ובזה ביארו מנהגו המיוחד של ר"י בר אילעי, דאיתא בשבת (כה, ב), דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין, ודומה למלאך ה' צבאות.
וכיון שנתבאר לן דמצות ציצית היא היא המזכירה מצות שבת, מבואר היטב דר,י בן אלעאי שהיה גלגול צלפחד שחילל את השבת, תיקנו בכך שנתעטף בציצית כבר בערב שבת. [הגרי"ח סופר שליט"א במאמרו 'להתעטף בציצית בכניסת השבת', קובץ מבקשי תורה מו, תשס"ז, כב – כה].
ויעוי' בספר מקור חיים לבעל חוות יאיר (או"ח סי' כד ס"ק א) שחידש ע"פ דברי המדרש הנ"ל שיש לדקדק יותר במצות ציצית ביום שבת.