פורום אוצר החכמה

ברמב"ם יש מאות פעמים את המילה 'צריך', האם יש מקום שבו נוקט הרמב"ם בלשון זו כהוראה והוא בהכרח לא מתכוון לחובה?

עיי' המספיק לעובדי ה' לבנו, מהדו' דנה, ריש פרק כה, שעמד בכך שלפעמים הלשון "וגוב" (שתרגומה הוא צורך, חובה) אינו בהכרח ("באלצ'רורי"), ומשתמשים בו במשמעות שאינה מדויקת ("בתסמח מעני") על דברים שהם רשות והעושה אותם משובח.

וא"כ אולי יתכן שגם אצל הרמב"ם יהיה כך לפעמים.

עי' סי' רע"א ס"א ביה"ל ד"ה מיד, שכתב שם בין דבריו שלשון הרמב"ם שכתב "ויש לו לאדם", הכוונה היא שיכול ואינו חיוב גמור, ע"ש, ואולי גם הלשון "צריך" אינו מוכרח לחובה.

עיין פחד יצחק אות צ ערך צריך (עמוד לג).