פורום אוצר החכמה

ידוע בעולם הישיבות כשחוקרין לשם חקירה בעלמא, אומרים נפק"מ לקידושי אשה ומטו משמיה דהחזו"א דטועין הם דאדם כזה שוטה היא וקידושיו בטלין
אבל עכ"ז בזכרוני שמוזכר גם בספרים רציניים ואולי גם קדומים מעין רעיון של נפק"מ לקידושי אשה במובן זה
---
עוד אבקש
שמעתי או ראיתי מעשה בשם הגר"ח ותוכנו שלא רצה ליתן סמיכה גם בהוראת או"ה רק הבקי בש"ס וד' חלקי וגם למדן, והראה לו ע"י שאלה א' שכולם נצרכים, אף להוראה שכנראה לפשוט
מי שיכול להביא או לציין לינק למעשה זו

מי יכול להביא לינק למעשה של הגר"ח, נשמע מעניין.

היא מעין זאת כפי זכרוני
וכנראה שהמעשה שראיתי עובד מכאן,
קובץ דברי תורה חב"ד חוברת ד'

אגב אביא ענין בדרך שאלה ותשובה מה ששמעתי מאיש מהימן הוא ר' מנחם מנדיל גרליק שלמד בישיבת תו"ת בעיר נעביל בשנת תרפ"ח ושם היה רב העיר החסיד הגאון ר' רפאל כהן הי"ד ובעת ההתוועדות בחודש טבת שמע מהרב החסיד הגאון ר' רפאל כהן ז"ל הי"ד שקבל סמיכה על איסור והיתר מהר" הגאון החסיד ר' מנדיל חן ז"ל הי"ד ושאל מאתו שאלות כאלו ממש כמו ששאל הר הגאון ר" חיים בריסקער ז"ל בעת קבלתו סמיכה ממנו.
שאלה. בבית א' היתה משרתת נכרית והיתה מבשלת עבורה בקלחת מיוחדת וקרה שעפ"י טעות השליכה לתוך הקלחת של הבע"ב את בשרה שלקחה מן השוק והקלחת נשפך וספק אם הי' שם ששים מהו דינו.
התשובה. הבשר טריפה הוא מן במינו עם בשר הכשר וא"כ פשוט ביור"ד סי צ"ח דעת הרשב"א וכל הראשונים שמין במינו מה"ת הוא בטל ברוב ומדרבנן צריך ששים הוא ספקא דרבנן ולקולא.
השאלה השניה. אבל הבשר של הנכרית היא לקחה מן השוק וגם לא נמלח וא"כ יש בו איסור דם ג"כ ודם הוא כבר אינו מינו עם הבשר הכשר, והוא ספק דאורייתא ולחומרא
התשובה. הלא איסור דם שבשלו הוא מדרבנן וא"כ הוא איסור דרבנן וספקא לקולא.
השאלה ג. הלא הבשר הנלקח מהשוק הי' נבלה וא"כ הדם הוא דם נבלה ודם נבלה הוא דם שבשלו הוא איסור דאורייתא ובנשפך הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא.
התשובה. הלא אין איסור חל על איסור וא"כ הלא אין איסור נבלה חל על איסור דם ואיסור דם שבשלו הוא רק מדרבנן וא"כ ספיקא לקולא.
שאלה ד' הלא באיסור מוסיף איסור חל על איסור וזה הלא איסור מוסיף, כי בכלות האיסור של דם מדאורייתא כשבשלו אותו אז חל האיסור של דם נבלה ודם נבלה דאורייתא גם כשבשלו וא"כ בנשפך הוי ספיקא לחומרא וטרפה
תוכן השאלה היא כששואלין שאלה באיסור והיתר צריך לחקור בדיוק איך היתה השאלה בכל פרטיה ואין לדמות מילתא למילתא אלא לדייק הפרטים שבזה ואז אף מה שבפירוש ביור"ד הוא לכאורה כשר אך כשמדקדקין בדבר השאלה לפרטיה כו'

והדברים מובאים גם בקובץ צפונות ה' ע"י הקהלות יעקב בצורה שונה ודן בהדברים
מ"מ אני שמעתי את הענין כסיפור בתהליך הבחינה בעת התרת הוראה, ובהדגשה על כמה מיני בקיאות ועיון שנצרך לרב ומורה

מעיין, א"צ לכזה שמועה רחוקה. בספר נחלת יעקב לרא"י קאמנצקי, ווילנא תרצ"ה סי' כ"א מובא כ"ז 'מפי הרב הצדיק ר' מנדיל חן אבד דנזעין זצ"ל (אגב ר' מנדל נהרג בדרך לשליחות מצוה ע"י פורעים רוסיים) אשר אמר לי בשם הגאון רשכב"ה מרן ר' חיים מבריסק.
------------------
בספר הנפלא, מעתיקי שמועה (לצערינו אין רשות לכוללו באוצר) נעתק קטע זה, ונכתב בגליון: שאלה זו בעניני או"ה היה להלכה ולמעשה בחתונת אחד מבני הגר"ח, שאירע דכמה בעה"ב בשלו בשר בביתם לסעודת החתונה, ובבית א' מהם היה מונחת חתיכת בשר טריפה, וע"פ טעות זרקו את חתיכת הבשר טריפה לתוך הקדירה ואין ידוע איזו חתיכה היא הכשירה ואיזו הטריפה, וגם לא יכלו לברר אם היה ששים כנגד חתיכת הטריפה, והורה הגר"ח לאיסור ע"פ המבואר כאן.

זכרתי את הסיפור הנ"ל בצורת שקלא וטריא מפורטת, ולא הצלחתי להיזכר איפה ראיתי זאת.

אולי בספר נפש הרב, שם מביא זאת לפי זכרוני בשם ר' זעליג עפשטיין ועוד רב (אולי ר' ירוחם גורליק?). אבל כשעיינתי ראיתי שיש הרבה הבדלים ושינויים בין המקורות השונים שתיעדו את הסיפור, ובהחלט דרושה כאן מלאכה של בירור המעשה המקורי (כמידת האפשר). בכל אופן אצל חלק מהמקורות מתואר סיפור המסגרת לא בהקשר של סמיכה, אלא כתוכחה שהוכיח ר' חיים רב אחד שטען שלהורות הוראה צריך בעיקר בקיאות ולא למדנות.

באחת מהחוברות של שוליזנגר המעשה מופיע במלים רבות ובשורות רבות כמעט לא פחות.

מעיין כתב:קובץ דברי תורה חב"ד חוברת ד'

אגב אביא ענין בדרך שאלה ותשובה מה ששמעתי מאיש מהימן הוא ר' מנחם מנדיל גרליק שלמד בישיבת תו"ת בעיר נעביל בשנת תרפ"ח

תוך כדי דיבור כתב:אולי בספר נפש הרב, שם מביא זאת לפי זכרוני בשם ר' זעליג עפשטיין ועוד רב (אולי ר' ירוחם גורליק?).

שני גורליק, ואף אחד מהם לא קרוב משפחה שלי!

הסיפור עם הגר"ח מובא בצורה מרתקת בספרו של הרב מלר הרב מבריסק כמדומה בחלק הראשון ואין הספר תחת ידי

מעיין כתב:מי שיכול להביא או לציין לינק למעשה זו

חדושי הר"ן על סנהדרין דף טו,ב

שור סיני בכמה. וא"ת אמאי נפקי לה מינה, מאי דהוי הוו, י"ל דרוש וקבל שכר, וא"נ נפקי מינה לנודר, דאי אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוו בכ"ג הוי נזיר ואי לא איננו

מאירי ברכות מ, ב:

שמא תאמר א"כ לענין מה נקרא אילן פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר"ל שאם אמר הריני נזיר שזה מין אילן שהוא נזיר

מעיין כתב
ידוע בעולם הישיבות כשחוקרין לשם חקירה בעלמא, אומרים נפק"מ לקידושי אשה ומטו משמיה דהחזו"א דטועין הם דאדם כזה שוטה היא וקידושיו בטלין
אבל עכ"ז בזכרוני שמוזכר גם בספרים רציניים ואולי גם קדומים מעין רעיון של נפק"מ לקידושי אשה במובן זה

איש_ספר כתב:חדושי הר"ן על סנהדרין דף טו,ב

שור סיני בכמה. וא"ת אמאי נפקי לה מינה, מאי דהוי הוו, י"ל דרוש וקבל שכר, וא"נ נפקי מינה לנודר, דאי אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוו בכ"ג הוי נזיר ואי לא איננו

מאירי ברכות מ, ב:

שמא תאמר א"כ לענין מה נקרא אילן פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר"ל שאם אמר הריני נזיר שזה מין אילן שהוא נזיר

יישר כח !! כל רז לא אניס ממך איש הספרים, בזכרוני אכן הדבר הי' מעורפל ע"ש הר"ן... אבל לא העזתי לכתוב כן במפורש... שלא אהא נידון כשוטה...

איש_ספר כתב:חדושי הר"ן על סנהדרין דף טו,ב

שור סיני בכמה. וא"ת אמאי נפקי לה מינה, מאי דהוי הוו, י"ל דרוש וקבל שכר, וא"נ נפקי מינה לנודר, דאי אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוו בכ"ג הוי נזיר ואי לא איננו

מאירי ברכות מ, ב:

שמא תאמר א"כ לענין מה נקרא אילן פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר"ל שאם אמר הריני נזיר שזה מין אילן שהוא נזיר

מבט חטוף על דרוש וקבל שכר
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א
דתניא, אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר. אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וישבתי על קברו. כמאן אזלא הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות ולמה נכתבה - דרוש וקבל שכר. כמאן - כרבי אליעזר, דתניא, רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת - אינה נעשית עיר הנדחת. מאי טעמא - אמר קרא +דברים י"ג+ ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש, וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב +דברים י"ב+ לא תעשון כן לה' אלהיכם. אמר רבי יונתן: אני ראיתיה, וישבתי על תילה. כמאן אזלא הא דתניא: בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר. כמאן - כרבי אלעזר ברבי שמעון. דתנן, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים, בשתי כתלים, בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.

תוספות מסכת שבת דף קנב עמוד ב
דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ע.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם

חידושי הריטב"א מסכת שבת דף סט עמוד ב
ואע"ג דלא נפקא לן מידי בהכי מ"מ דרוש וקבל שכר.

רא"ש מסכת בבא קמא פרק ג
ומה שלא הכריע בין תרי קמייתא. לפי שאין נפקותא ביניהן אלא לענין גלות ולענין דרוש וקבל שכר

רא"ש מסכת חולין פרק א
פירש רש"י דרוש וקבל שכר הוא דצריכין אנו לעמוד על האמת אע"פ שכבר עבר. ולא נהירא לי דדוקא למיסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר. אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן.

תורת חיים מסכת סנהדרין דף עא עמוד א
ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר. לכאורה תימה כיון דתכלית הש"ס מה שמביא לידי מעשה אם כן מה תועלת יש ללמוד דבר דלא שייך ביה מעשה ולאו קושיא היא לפי שאין לך [קוץ] קון בתורה ואין לך מצוה שאין לה סוד בעצמותו יתברך שנאמר אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה מקומה היינו יסודה ומקורה בעצמיותו יתברך וכל העוסק בתורה אע"ג שאינו עושה הרי הוא עוסק בכבוד קדושתו ומדבק שכלו בו יתברך.

ערבי נחל בראשית תולדות - דרוש ה
ובזה יבוארו פסוקי תהלים (קיט, א - ח) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', ר"ל שאינם נקראים תמימים אלא א"כ מקיימים והולכים בכל תורת ה', כי אין האדם עשוי להיות אדם שלם אא"כ בקיום כל התרי"ג. ואמנם תיקשי לך, זה אי אפשר שיקיים כל אחד כל התרי"ג. לז"א אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו, היינו לימוד התורה, על דרך דרוש וקבל שכר (סוטה מד א), בזה מוציא לפועל אותן המצות שנמנע קיומם אצלו. ואם יקשה לך, איך יושלם במצות ל"ת שהוא בשב ואל תעשה, לז"א אף מה שלא פעלו עולה הוא נחשב ג"כ בדרכיו הלכו, שנחשבים למעשה.

תוך כדי דיבור כתב:אולי בספר נפש הרב, שם מביא זאת לפי זכרוני בשם ר' זעליג עפשטיין ועוד רב (אולי ר' ירוחם גורליק?). אבל כשעיינתי ראיתי שיש הרבה הבדלים ושינויים בין המקורות השונים שתיעדו את הסיפור, ובהחלט דרושה כאן מלאכה של בירור המעשה המקורי (כמידת האפשר). בכל אופן אצל חלק מהמקורות מתואר סיפור המסגרת לא בהקשר של סמיכה, אלא כתוכחה שהוכיח ר' חיים רב אחד שטען שלהורות הוראה צריך בעיקר בקיאות ולא למדנות.

יש מישהו שיכול להעלות ולהביא את הסיפור בדרך התוכחה וביתר פרטים?

נאשער כתב:

תוך כדי דיבור כתב:אולי בספר נפש הרב, שם מביא זאת לפי זכרוני בשם ר' זעליג עפשטיין ועוד רב (אולי ר' ירוחם גורליק?). אבל כשעיינתי ראיתי שיש הרבה הבדלים ושינויים בין המקורות השונים שתיעדו את הסיפור, ובהחלט דרושה כאן מלאכה של בירור המעשה המקורי (כמידת האפשר). בכל אופן אצל חלק מהמקורות מתואר סיפור המסגרת לא בהקשר של סמיכה, אלא כתוכחה שהוכיח ר' חיים רב אחד שטען שלהורות הוראה צריך בעיקר בקיאות ולא למדנות.

יש מישהו שיכול להעלות ולהביא את הסיפור בדרך התוכחה וביתר פרטים?

כאן זה נפלא מאוד, לא יודע כמה מדויק, אבל בכל זאת עם ככה סיפר הגרמ"מ, מסתמא קרוב לדיוק ודאי.

בענין דברי הר"ן והמאירי המובאים לעיל, אם הדברים כפשוטם צ"ע כי א"כ כל ויכוח או שאלה שמתעוררת בשיחת חולין שבין אנשים לא יהיה נידון כביטול תורה, ואפי' אם למשל יתוכחו ב' בנ"א לאיזה אדמו"ר יש יותר חסידים יש בזה נפק"מ לנודר בנזיר ולקידושין........

איש_ספר כתב:חדושי הר"ן על סנהדרין דף טו,ב

שור סיני בכמה. וא"ת אמאי נפקי לה מינה, מאי דהוי הוו, י"ל דרוש וקבל שכר, וא"נ נפקי מינה לנודר, דאי אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוו בכ"ג הוי נזיר ואי לא איננו

מאירי ברכות מ, ב:

שמא תאמר א"כ לענין מה נקרא אילן פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר"ל שאם אמר הריני נזיר שזה מין אילן שהוא נזיר

הנפ"מ לקידושי אשה הוא סוגיא ארוכה לגבי זקן ממרא בסנהדרין דף פ"ח שנדרש שם שהוראתו של הזקן ממרא יהיה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וממציאה הגמ' הרבה אופנים התלויים בנפ"מ הנ"ל עיי"ש ברש"י ובראשונים.

איש_ספר כתב:חדושי הר"ן על סנהדרין דף טו,ב

שור סיני בכמה. וא"ת אמאי נפקי לה מינה, מאי דהוי הוו, י"ל דרוש וקבל שכר, וא"נ נפקי מינה לנודר, דאי אמר הריני נזיר אם מיתת שור סיני בכ"ג אי הוו בכ"ג הוי נזיר ואי לא איננו

מאירי ברכות מ, ב:

שמא תאמר א"כ לענין מה נקרא אילן פירשו גדולי המפרשים לענין נודר ר"ל שאם אמר הריני נזיר שזה מין אילן שהוא נזיר

דומני שאף המאירי בסנהד' שם כתב נפק"מ לנודר